מדיניות נבונה והוגנת

במבט ראשון, ההודעה הממשלתית בענין עובדים זרים היא מהפכה של ממש. ראשית, לא יינתנו עוד רשיונות לעובדים נוספים. שנית, העובדים הלא-חוקיים שמצויים בארץ "יולבנו", כלומר יקבלו אישורי עבודה חדשים. אין מדיניות נבונה יותר והוגנת יותר. ישראל מצויה במקום השני בעולם, אחרי שוויץ, בשיעור העובדים הזרים מכלל העובדים: 10 אחוז. כמו כל הדברים הרעים שקרו במדינה, גם ההמצאה הזו נזקפת לזכות 'העבודה' וממשלות הליכוד רק מנציחות את הרוע. יצחק רבין ואורה נמיר התחילו. אולי, בספק רב, אריאל שרון יסיים.
זה התחיל אחרי איזה סגר שצבאנו שם על האוכלוסייה הפלסטינית. וזה נמשך בלי הרף. שתי קבוצות לחץ מרכזיות, והרבה מאכערים שעושים הון, דאגו לכך. בערך שנתיים אחרי מתן האישור הראשון החלו לצאת מקרית הממשלה התוכניות לצמצום מספר העובדים הזרים. אילו בוצעה התוכנית הראשונה, כבר חמש שנים לא היה כאן אף עובד זר. המעסיקים, בעיקר החקלאים והקבלנים, טוענים כי הישראלים לא מוכנים לעבוד. שתי קבוצות הלחץ האלה התרגלו מאז 67' לעבודה פלסטינית זולה. וכשזו נעצרה בסגר – לעבודה רומנית ותאילנדית זולה. כמו מסוממים הם מתקשים להיגמל מהשכר הנמוך, ואנחנו צריכים לשלם בעד התענוגות האלה.
שרון היה ונשאר אחד הלוחמים הרציניים ביותר למען הלובי החקלאי-קבלני. אומרים שיש לו גם אינטרס אישי או משפחתי, אך הוא הצטיין תמיד בדאגה לכך שיהיה לקבלנים, לתעשיינים, לחקלאים טוב בחיים. ולנו? זה פחות חשוב. רק לפני כמה שבועות החליטה בממשלה על מבצע לגירוש העובדים הזרים הלא חוקיים. די מהר התברר כי המשטרה לא מסוגלת לעמוד במשימה. גם האמצעים הכלכליים הנדרשים היו גדולים. כן התברר כי קבוצות הלחץ דורשות עוד ועוד פועלים זולים, עובדים שרשיונם פג נשארים ברובם בארץ ועובדים "שחור", והקבלנים והחקלאים מביאים עוד ועוד.
במקביל האבטלה צומחת, במיוחד בקרב מי שרוצים ויכולים לעבוד בסוג העבודות שמפרנסות את הזרים. ברור שמדיניות הגירוש יפה על הנייר, שהארץ תוצף בעוד עובדים זולים, שהאבטלה תתעצם, והכלכלה תשקע. לכן, הדרך היחידה למנוע הגדלת מספר העובדים הזרים והזולים היא עצירת הכניסה של עובדים נוספים. ואיך מרצים את קבוצות הלחץ ששרון רוצה ביקרן? ב"הלבנת" העובדים ששוהים כאן שלא כחוק.
מובן שהחברים של שרון לא מרוצים. עצם העובדה שמדברים על עצירה, אפילו רק עד סוף 2003, היא תקדים מסוכן. הסכנה היא שהעובדים שנמצאים כאן יקבלו זכויות של עובדים ישראלים מן המניין. עם פנסיה וביטוח לאומי ומס בריאות ותוספת יוקר ושכר מינימום. והרי מה שעומד ביסוד העניין הוא הכסף. לכן נשמע בימים הקרובים קולות רמים נגד ההחלטה החדשה. והקולות האלה ינצחו. כי יש מאפיין אחד בולט להחלטות ממשלת ישראל בעניין עובדים זרים: הן לא מתבצעות. אפילו חוק חקוק להשוואת תנאי השכר אינו מתבצע. מדוע? כי ח"כ דוד טל, יו"ר ועדת העבודה של הכנסת, עוצר את התקנות.
הנה עוד זווית פוליטית חביבה: שר העבודה מש"ס זועק נגד עבודה זרה, וחברו לסיעה מוועדת העבודה דווקא בעד. נסיון העבר מלמד שהודעת שרון לא שווה את הנייר שעליו נכתבה. כי עבודה שמשלמים עליה מעט כסף היא ערך קפיטליסטי חשוב מדי אפילו בשבי ממשלת ישראל.