פוגעים במאטרה?

חברת רנו, ולא יכולתם לפספס את זה בשבוע האחרון, הפכה את תערוכת פאריז לאירוע יוצא דופן מבחינתה. ואחד מכוכבי המסיבה היה כמובן האספאס החדש בו אף נהגנו לראשונה. מדובר כזכור בדור רביעי למשפחה מוכרת ומכובדת, הנחשבת בעיני רבים כזו שסימנה את המפנה בקו השמרני של רנו. זו שהוכיחה נכונות לא מוכרת לחקור ולפרוץ לשווקים חדשים.
זה היה כמובן מיניוואן אירופאי ראשון, ומאז הפך לאחד הסמלים הבולטים של היצרן, תוך שהוא מקנה יתרון ברור על המתחרים. ואל לנו לשכוח כי הידע שנרכש עמו, סייע לרנו בפיתוח להיט מכירות ומודל חיקוי נוסף - הסניק.
אלא שרבים שוכחים כי להצלחה זו הייתה שותפה חברה קטנה בשם מאטרה. היא זו שהגתה את הרעיון, היא שכנעה את רנו ללכת על המבנה המקורי, והיא גם עמלה על הפיתוח בשלביו הבסיסיים. ובסופו של דבר, היא גם ייצרה את האספאס עבור רנו.

החלק העצוב

וכאן מגיע הצד העצוב של העלילה; "בחודש אוקטובר ירד האספאס האחרון מפס הייצור שלנו, וזהו למעשה סוף הסיפור", כך מסבירים לי אנשי מאטרה בתערוכת פאריז. כי האספאס החדש, כפי שסיפרנו לכם כבר בעבר, ייוצר על-ידי רנו לצד הלגונה והוול-סאטיס. מה שמותיר את מאטרה ללא עבודה ועם מפעל דומם.
או.קיי, לא בדיוק דומם. רנו הותירה בידי מאטרה את האוואנטיים, מכונית הקופה המיוחדת - או מוזרה, תלוי בהשקפה - המבוססת על האספאס היוצא. וזו אכן ניצבה בגאווה בעמדה של מאטרה, אך לא הייתה מקור לשמחה ואושר אצל היצרן הצרפתי הקטן: בעיות איכות עכבו את תחילת הייצור, ובהמשך התקשו נתוני המכירות לשמח.
ברנו טוענים כי האשמה היא במבחר מנועים מצומצם שהיה בתחילת הדרך, וכי כעת עם הרחבת המבחר, נתוני המכירות יתקרבו לצפי המקורי.
ובמטרה אכן משתדלים להישמע אופטימיים: "אנחנו מייצרים כמעט 40 יחידות ביום, אבל מקווים שכעת, עם מגוון גרסאות גדול יותר, נוכל להגיע לסביבות ה-60". אלא שגם זה הרבה יותר נמוך מכושר הייצור של מאטרה, שנהגה לבנות בין 180 ל-300 מכוניות מדגם האספאס ביום. אגב, מילה רעה על רנו לא תשמעו כאן. שכן למרות הכעס והאכזבה, גם הם יודעים שזה כיום מקור הכנסה חשוב ביותר עד שמאטרה תתייצב. וכידוע, לא שוחטים את התרנגולת שמטילה ביצי זהב, או כסף.

קטנה ושובבה

בכל זאת, לא הכל אבוד שם. ראשית ישנה המכונית הקטנה בעלת המראה השובב המכונה M72, שנחשפה לפני שנתיים והפעם קיבלה אישור רשמי וסופי לייצור. המכונית בעלת מראה הבאגי מוצעת עם שני מנועים, כאשר החלש מהשניים עם 20 כ"ס יתאים גם לקטגורית ה-B1 הצרפתית, שאינה דורשת – במספר שווקים - רשיון נהיגה למכונית.
אך במאטרה צופים שרק 10% מהמכירות יגיעו מכיוון זה. "זהו רכב פנאי ספורטיבי" אומרים לי במאטרה, "ורבים יעדיפו את הגרסה החזקה יותר בעלת ה-58 כ"ס. והעובדה שזו האחרונה נמכרת כמכונית רגילה, דורשת מאתנו לענות על תקני בטיחות אירופאיים רגילים. זה יעמוד גם לזכות הגרסאות לחסרי הרשיון, וללא ספק יהפוך לנתון מקדם מכירות".
בינתיים, התוכנית המקורית לשווק את המכונית רק דרך סוכנויות רנו, ואפילו תחת שם המותג בשווקים מסוימים, השתנו. "הכוונה היא לשווק את המכוניות דרך רשת סוכנים של מאטרה, שיעסקו מן הסתם בייצוג יצרנים נוספים. רק כמחצית מהם יהיו שייכים לרנו".
במאטרה מדברים על נתוני מכירות אופטימיים למדי לשנה – כ-20,000 יחידות, מהן 8,000 בצרפת בלבד. והם לא פוסלים אפשרות שמכונית הבאגי הקטנה תשווק גם בישראל.

הדרך השלישית

אבל למאטרה ברור שגם זה לא יספיק כדי לשרוד. "אנחנו צריכים מוצר שלישי, מכונית נוספת" הם מודים, ומאשרים שהם מחפשים שותף. לטענתם, משא ומתן רציני מתנהל עם מספר חברות.
"אם התכניות יתקדמו בדרך הנכונה ובקצב המתאים, הרי שבקיץ הקרוב נודיע על השותפות החדשה וב-2005 כבר נציג מכונית חדשה לחלוטין. זו תהיה כמובן מכונית נישה, כי זו ההתמחות שלנו. צריך לזכור שבשנים האחרונות מציגים היצרנים השונים מספר גרסאות לכל מכונית, והם בהחלט צריכים שותף שיעזור להם. מבחינה זו אנחנו חברה אידיאלית, כי אנו יודעים לייצר בקנה מידה קטן".

ועוד

מעבר לכך, ניתן לצפות כי מאטרה תפנה גם לכיוונים אחרים. את ההצטיינות ההנדסית המוכחת שלהם הם רוצים לנצל גם לפרוייקטים קטנים וממוקדים יותר. כך הם מעונינים להפוך לחברה שתתמחה בסיוע, תכנון ופיתוח של מכללים שונים. "ממש כמו שפורשה או לוטוס מציעות שירותים כאלה עבור יצרנים גדולים, גם אנחנו יכולים ונעשה זאת. אגב, אנחנו אפילו יכולים לייצר משובים ייחודיים ומתמחים במכללים זעירים".
ואם אנשי מאטרה נשמעים לכם להוטים לכל סוג של עבודה, ובלבד שתהיה כזו, אתם לא טועים. המצב בחברה הקטנה והמוכרת לא מבטיח, ואם לא יצליחו למצוא תחליף הולם לרנו שנטשה, עלולות השמועות בעיתונות הצרפתית להתגלות כנכונות. ושמועות אלה טוענות כי בעל הבית - קונצרן לגרדר - מחפש קונה. וזו עלולה להפוך למציאות כואבת עד מאד.