האונ' העברית: שומעים חופשיים יחוייבו בתשלום

החל משנת הלימודים האקדמית הנוכחית, שנפתחת היום (ב'), לא יהיו עוד "שומעים חופשיים" באוניברסיטה העברית בירושלים. מחיר האזנה לקורס סמיסטריאלי, למי שאינו סטודנט מן המניין, יהיה מעתה 300 שקלים. באוניברסיטה טוענים: "השומעים החופשיים תופסים את מקומם של הסטודנטים מן המניין".
מדיניות ה"שומעים החופשיים", המבוססת על עקרון "ידע לכל", נהוגה כיום באוניברסיטאות בארץ ובעולם ומאפשרת לכל אדם, גם אם אינו סטודנט הרשום ללימודים אקדמאים באוניברסיטה, להיכנס באופן חופשי להרצאות הניתנות במסגרת הקורסים השונים באוניברסיטה, ולהאזין להן ללא תשלום. השנה שינתה האוניברסיטה העברית את מדיניותה ומעתה ייאלצו המבקשים להאזין להרצאות להירשם מראש ולשלם.
פרופ' אסא כשר, מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב מקטרג על החלטתה של האוניברסיטה העברית, ואומר ל-ynet"בהנחה שהשיקולים הם רק של מקום בכיתה, או ניסיון ליצור מקור הכנסה לאוניברסיטה, אני חושב שבוודאי שיש עדיפות לתלמידים הרשומים על-פני השומעים החופשיים, אבל אפשר על ידי תעודות הזדהות מתאימות לבצע את הכניסה לאולם, בהתחשבות בסדרי העדיפויות האלה. אם מדובר בהיבטים כספיים - אני מניח שהם שוליים. אבל מההיבט הסמלי, כשמדובר באוניברסיטה שחלק גדול מאד מתקציבה מגיע מהמדינה, אני חושב שזה משדר מסר לא ראוי של הסתגרות ועסקיות, במקום המסרים הראויים של פתיחות ומעורבות חברתית".
"הניסיון שלי עם השתתפות אנשים כאלה בשיעורים הוא ניסיון חיובי, הם בדרך כלל מבוגרים יותר, הם תמיד ממש מעוניינים, לעיתים רחוקות הם מפריעים לשיעור. הם בדרך כלל מנומסים ומשתתפים בצורה עניינית ולא מכבידים על הקהל אלא מעשירים את ההקשר הלימודי. וכשמדובר בקבוצות באולמות הגדולים איש לא חש בהבדלים בין השומעים, יש להם מקום והם יכולים להקשיב, ולהשכיל".
פרופ' מיכאל טוך, לשעבר ראש החוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית, סבור שיש מקום לגבות תשלום על מנת שניתן יהיה לפקח על מספר ה"שומעים החופשיים". "זוהי תופעה שנוצרה במשך השנים מעצמה. מדובר בדרך כלל בפנסיונרים שמזדמנים לאוניברסיטה ושומעים הרצאות. יש קורסים בהם הנוכחות היא גבוהה, ויכולה להעיק על תלמידים שלומדים לתואר ונתונים תחת לחצי בחינות, זמן או לחצים אחרים. בעיני גביית התשלום היא אמצעי ולא מטרה, שנועד להכניס קצת סדר בתופעה. מה גם שכבר שנים ישנה תעשיה שלמה שמרוויחה כספים לא מעטים ממקרים כאלה בדיוק - מכללות או מסגרות לימוד מסחריות אחרות".
גם פרופ' משה צימרמן מהאוניברסיטה העברית מברך על מדיניותה החדשה של האוניברסיטה: "דיברו על הפרוצדורה הזו כבר בשנה שעברה. השיקול הוא כלכלי. הבעיה מבחינת האוניברסיטה היא שקהל די גדול מקבל את שירותי האוניברסיטה חינם, וכשם שאדם שנכנס לקולנוע משלם כרטיס, מן הראוי שאדם שנכנס לאוניברסיטה ומשתמש בשירותיה יעשה את אותו הדבר. אם זה היה עניין של טיפוח אוכלוסיות חלשות הייתי מתנגד לביטול, אלא שהשומעים החופשיים לא בהכרח שייכים לקבוצה חלשה מבחינה כלכלית. אני מניח שבעתיד קבוצות חלשות יותר יזכו להקלות בתשלומים".
תגובתה של האוניברסיטה העברית: "ההחלטה לגבות תשלום משומעים חופשיים נובעת מגידול בהרשמה לאוניברסיטה ומתפוסת יתר בכיתות הלימוד. האוניברסיטה מקבלת תלונות חוזרות ונשנות של אנשי סגל כי בשל הביקוש הרב לקורסים מסוימים נתפסים מקומות של סטודנטים מן המניין על-ידי 'שומעים חופשיים', דבר שפוגע בסטודנטים ששילמו שכר עבור לימודיהם. גביית תשלום תאפשר פיקוח ובקרה על מספר הנכנסים לשיעורים".