| |
בחרתי להיות זונה
"העובדה שגברים מזדקקים לשירותי המיניים אינה משפילה אותי. להפך: אני חשה מוחמאת כאשר לקוח מעדיף אותי על פני בעלות מקצוע אחרות", כך כותבת זונה פמיניסטית במכתב ששלחה ל-ynet
דגנית
לפני שבוע התקיים כנס "פורנוגרפיה, זנות, מלחמה". הכותרת הזו - ולא רק היא - קוממה אותי מאוד. אני יודעת שנשים רבות, בהן חברות הלובי הנשי בכנסת, באקדמיה ובתקשורת, לא יאהבו את מה שבכוונתי לומר כאן, אבל אני חשה חובה לומר זאת.
אני זונה. אני עוסקת בזה מתוך בחירה אישית שלי. גדלתי במשפחה מהמעמד הבינוני, מעולם לא התקרבתי לעולם הפשע, לא צרכתי סמים או אלכוהול ואף לא גויסתי באמתלות שווא על-ידי משרדי ליווי. אני צברית, בעלת תואר ברפואה ותואר שני בהיסטוריה, דוברת שלוש שפות ואין לי שום רגשי נחיתות מהסוג ש"פמיניסטיות" מקצועיות מחברות אוטומטית למקצוע שבו אני עוסקת.
זנות, בניגוד למקובל לחשוב, היא מקצוע לכל דבר. יש לה ביקוש חברתי גבוה, ובמובן זה כדאי לשים לב למשנתו הסוציולוגית של אמיל דורקהיים, שטען כי לכל תופעה חברתית קיימת יש תרומה למערכת החברתית; או למסקנות מבית מדרשם של חוקרים כקלוארד ואוהלין, הקובעות כי כל התנהגות אינה סטייה אלא אם כן החברה מתייגת אותה ככזו. יש לכך חשיבות, משום שכל חברה קובעת את יחסה ל"סוטים" בהתאם להגדרת הסטייה. ובישראל זנות נחשבת לסטייה.
כמקצוע, הזנות משותפת לגברים ולנשים. היא דורשת יכולת, מיומנות וכללים אתיים (ככל שהדבר יישמע מוזר). כאשה, העובדה שגברים מזדקקים לשירותי המיניים אינה משפילה אותי ואינה גורמת לי לחוש נחותה. להפך: כמו כל בעלת מקצוע אני חשה מוחמאת כאשר לקוח מסוים מעדיף אותי על פני בעלות מקצוע אחרות. ההגדרה ש"אשה ניתנת לקנייה" עושה עוול: לא האשה נרכשת אלא שירותיה המיניים, ואלה ניתנים לפי הגדרה מראש, וכעסקה מסחרית לכל דבר בין האשה ללקוח.
אגב, בהתאם להגדרת הפמיניסטיות המיליטנטיות את הזנות כ"מסחר בגוף האשה" (כלומר, שמישהו אחר סוחר בגוף זה), מה ההבדל בין זונה לדוגמנית, למשל? האם דוגמנות אינה "מסחר בגוף האשה"? האם היא אינה דורשת כישורים גופניים מסוימים? האם, נוכח השכר הגבוה שזוכות לו דוגמניות, אין מדובר במסר לגברים ש"ניתן לקנות אשה"?
הפמיניזם החדש
הזנות במובנה החופשי מגדירה מחדש את מושג הפמיניזם: אשה העושה שימוש עצמאי בגופה, תוך שליטה על חייה ועל מקורות המזומנים שלה, ואינה תלויה אלא בכישוריה שלה. אני, כאשה עצמאית שאינה תלויה בשום גבר כופה ומנצל לפרנסתי, מוכיחה את ההפך הגמור ממה שמנסה הלובי הנשי לטעון. אני בחרתי בזנות. איש לא כפה עלי.
כמו נשים רבות אחרות (וכדאי שהוועדה למעמד האשה בכנסת תבדוק קצת יותר ברצינות את נושא נערות הליווי; רובן המכריע מגיעות לעיסוק זה בעקבות מודעות המתפרסמות בעיתונים הרגילים, והן יודעות בדיוק במה הוא כרוך), גם אני הגעתי לכך מבחירה חופשית. אני בוחרת בעצמי את לקוחותי ונהנית מהמקצוע הזה הרבה יותר, למשל, ממקצועי הקודם כרופאה במוסד יוקרתי בחו"ל.
הלובי הנשי אינו הבעיה, הוא הסימפטום הממסדי שלה. נשים אלה אינן מבינות את מקצוע הזנות משום שחונכו וגודלו על ברכי ההנחה שמדובר בעיסוק עלוב, בזוי, נחות וכפוי. הן מעולם לא עשו מאמץ להכיר את הזנות כמקצוע, אלא התמקדו בסחר הבשר בלבד, ומתוך גישה זו הסיקו שכל העוסקות בזנות הן כמו הנערות שמובאות לכאן ממזרח אירופה בדרכי רמייה.
שלא תהיה טעות: מי שסוחר בנשים נגד רצונן צריך ללכת לכלא לשנים ארוכות, ובמידת האפשר הייתי מצרפת לכך גם עבודת פרך. אבל הדבר נכון לגבי כל סוחרי העבדים. חטיפה וסחר עבדים הם פשעים, משום שהם מתבצעים נגד רצון הנחטף והמשועבד. כנ"ל לגבי אונס. עיסוק מ-ר-צ-ו-ן בזנות הוא עולם אחר לחלוטין.
זנות, ואין זה משנה אם היא מוגדרת כמקצוע או כעיסוק, לא תמוגר מחיינו, מאותה סיבה שהיא כאן מראשית קיום המין האנושי. היא קיימת אפילו במדינות פוריטניות במיוחד, שבהן הופעלו מערכות מאסיביות של חינוך ואכיפה כנגדה. אין טעם להניח שרק משום שהלובי הנשי הרחב ורב-ההשפעה סבור כי זנות היא מקצוע פסול, תיעלם לפתע נחיצותו ברמה החברתית הרחבה. זה פשוט לא יקרה, גם לא כתוצאה של חינוך. לכן כדאי להפסיק להתייחס אליה כאל סטייה ולהתחיל לראות בה מקצוע, על כל המשתמע מכך.
ההשקפה האומללה של האסכולה הפמיניסטית באקדמיה ובתקשורת מנציחה את עצמה ואת חוסר הסובלנות והידע הגלומים בה. זנות ופורנוגרפיה אינן בהכרח דברים שליליים כאשר הם נעשים מרצון - והם נעשים מרצון לעתים קרובות מאוד - משום שיש להם ביקוש חברתי, כמו גם ביולוגי.
ראיית הזונות כחבורת אומללות, המנוצלות בעורמה ובאכזריות על-ידי עבריינים ממין זכר, אינה אלא השתקפות של דימוי רווח, ודברי הלובי הנשי, על כל שלוחותיו וגרורותיו, הם הביטוי לכך.
|
