גטו ישראלי בהתהוות
מטיילים ישראלים נדהמו כשנתקלו באחד הגסטהאוסים בתאילנד בשלט: "!!!NO ISRAELIS". בכל מקום שאליו הגיעו פגשו שוב ושוב בסימני ההרס, שהותירו ישראלים בחופים היפים והרגועים בעולם. עדות אישית
תאילנד, קו-טאו (אי הצב) – דמיינו לכם מפרץ קטן, סלעים פראיים, מעליהם צוקים מכוסים צמחיה ירוקה, צפופה. בלב המפרץ רצועת חוף קטנה, החול לבן, המים שקטים, נקיים, צלולים, רדודים. הרוח נושבת בעלי עצי הקוקוס ומספר האנשים המשתזפים או משחקים על החוף מזערי. ערסלים ונדנדות גדולות, שמחוברים לעצי הקוקוס, מוסיפים גם הם לאווירה. יעל בר זהר ואחת ממנהלות המקום עושות יוגה על מחצלת וכל זה לאור שקיעה מעל המים. המקום - פיסת גן עדן עלי אדמות, אבל, כך נראה, גם גטו ישראלי בהתהוות.
קו-טאו, אי קטן צפונית מקו-פנגאן, מוכר זה שנים לישראלים רבים כאי שחווית הצלילה בו מדהימה גם למי שאינו צולל מקצוען. הגענו אליו, שלושה זוגות ישראלים, דרך הים (שכן אין דרך אחרת) והתחלנו לחפש מקום להשתקע בו. סוכנים רבים מנסים לשדל את התיירים, מיד עם דריכתם על אדמת האי, לבוא עמם למקומות לינה כאלו ואחרים בכדי לזכות בעמלה. סוכנת שכזו גררה אותנו למקום שלא מצא חן בעיננו ובחיפושינו אחר מקום טוב יותר נתקלנו במושיק ובמיכל, זוג ישראלים תל אביביים עם חיתוך דיבור שנקינאי, שהציעו לנו לבוא וללון במקום שלהם, על חוף סאי-נואן (Sai Nuan Beach) בסאי-טונג (Sai Thong Resort).
לאחר שהגענו והתרשמנו מהמקום החלטנו להמשיך לחפש, בעיקר בגלל השפה העברית הנפוצה בסביבה, אך ללא הצלחה. את החוף המבודד אפשר לעזוב או דרך הים, או דרך הסבך הפראי - הדרך בה בחרנו. עברנו את מפרץ ג'נסום (Jansom) ומקומות הלינה הקרובים לו, נכנסנו ויצאנו ממספר מקומות לינה גם בקרבת מה-הד פיר (Mae Haad pier) - החוף אליו מגיעות ויוצאות הסירות באי, ובמספר מקומות בחוף סיירי.
חוזרים עם הזנב בין הרגליים
בכל מקום שאליו נכנסנו החוויה היתה דומה: מגיעים לדלפק הקבלה, איש מהמקום מראה לנו את החדרים, מציע מחירים, שואל מאין אנחנו וכשמתבררת לו זהותנו הוא מציע שנלך לסאי-טונג. שם יש ישראלים - הוא אומר. בהתחלה חשבנו שהם רוצים את טובתנו - אולי נרגיש הכי בבית בחוף מאוכלס ומתוחזק על ידי ישראלים. אבל בסיירי ביץ' הבנו שאין זה כך. באחד הגסטהאוסים שעל החוף, ממש בדלפק הקבלה ראינו את השלט: "!!!NO ISRAELIS". הבנו. לא רוצים, לא צריך. חזרנו לסאי-טונג עם הזנב בין הרגליים.
האמת - אחלה חוף, ממש נהננו, למרות העכבר בחדר שחיסל לנו את החטיפים, ולמרות הלטאות שטיילו לנו מעל הראש כל הלילה. אך התחושה שאט-אט החוף המדהים הולך והופך למקום המפלט לתייר הישראלי על האי לא הפסיקה להעיק בכל מהלך שהותנו בתאילנד.
זה לא נעים להיתקל במקומיים, שאינם מוכנים לספק שרות, מפני שבני הלאום שלך שהיו שם כבר השאירו עליהם רושם שלילי במיוחד. מילא, תהליך ההתבהמות של החברה שלנו פוגע בחיי היומיום שלנו בכל מישורי החיים ובכל חלקי הארץ. אך האם יש מקום לייצא רעה זו לעולם, ובאופן שיקלקל את החוויה גם לכל אותם רבים, שמשתדלים להתנהג בצורה הגונה ותרבותית?
ברבים מן המקומות בהם טיילנו במהלך חודש שהותנו בתאילנד נתקלנו באנשים צעקנים, בוטים, מאיימים, חצופים, קטנוניים. ראינו ושמענו מאחרים סיפורים מזוויעים לא פחות מאלו שחווינו. לכל אלה משותף הלאום שלנו (ונתקלנו גם בתיירים נוכריים). בכל מקום שבו ראינו תייר צורח על המארח עד שפרץ בבכי, היה זה התייר הישראלי. בהחלט התייר המגעיל ביותר במזרח.
אנחנו ניצבים בפני בעיה: עוד מעט לא יהיה לנו לאן לברוח גם לחופשות בחו"ל. המקומות היחידים שיסכימו לקבל אותנו יהיו עם ריכוזי ישראלים, שעליהם יהיה אפשר לומר: "מדהים מדהים – אבל גטו".
פורסם לראשונה
מגיעים לדלפק הקבלה, איש מהמקום מראה לנו את החדרים, מציע מחירים ושואל מאין אנחנו
צילום: ניר מגל
כשמתבררת לו זהותנו הוא מציע שנלך לסאי-טונג. שם יש ישראלים - הוא אומר
צילום: ניר מגל
חשבנו שהם רוצים את טובתנו - אולי ככה נרגיש הכי בבית
צילום: ניר מגל
מומלצים
