לראשונה בישראל: קורס לליצנות רפואית

קורס ראשון מסוגו בישראל לליצנות רפואית ייפתח השבוע במרכז הרפואי "אסף הרופא". בקורס "ליצנות בשירות הרפואה" ילמדו אנשי תיאטרון ופנטומימה לצד אנשי רפואה. בארץ קיימים ליצנים עצמאיים העוסקים בכך, אולם זו הפעם הראשונה שיועבר קורס מיקצועי בנושא.

בין משתתפי הקורס ישנם רופאים, אחיות, פיזיותרפיסטים, שחקנים וליצנים שהתקבלו לאחר תהליך סינון. המשתתפים ילמדו, בין היתר, את תפקיד הליצן בבית החולים, מקומו של הצחוק ברפואה, פנטומימה, להטוטנות, קסמים וחיפוש אחר הליצן הפנימי שבכל אחד מאתנו.

"אנחנו הופכים את בית החולים למקום פחות כבד, ואת ההליך הרפואי לפחות רציני", מספר שלומי אלגוסי, מייסד הליצנות הרפואית בישראל ומרצה בקורס. "אני עובד בעיקר עם ילדים, אבל גם עם מבוגרים והם מגיבים בדיוק כמו שילדים מגיבים, כי אני מגיע אל הילד שבהם. לפעמים הם אומרים לי שטעיתי בחדר, אבל אם אני כבר פה, שאני אכנס. הליצן שבנו הוא הילד שבנו ואותו אנחנו מחפשים".

אחד התפקידים של הליצן הרפואי הוא להפוך סיטואציה מעוררת חרדה, כמו האשפוז בבית חולים, לדבר משעשע. כדוגמא לכך מזכיר אלגוסי את תפקידו של רובין ויליאמס כליצן רפואי בסרט 'פאץ' אדאמס'. לפעמים, אומר אלגוסי, לוקחים גם ההורים חלק בתהליך "כי אם ההורה צוחק - הילד רגוע יותר".

בנוסף, מסייע הליצן גם להליך הרפואי. "אם לילד יש בעיה בכתף", אומר אלגוסי, "אני מקפיץ בועות סבון על הכתף, ומבקש ממנו לחקות אותי, וככה הוא עושה פזיותרפיה בדרך משחק. אני רק מקפיד שהכל נעשה בהסכמת הילד. בבית חולים כולם מחליטים בשבילו והפעם הילד לוקח שליטה. אחד המורים שלי סיפר, שפעם ניגש אליו רופא ואמר לו 'בית החולים אינו מקומך', אז הוא ענה לו 'זה גם לא מקומם של הילדים'.

"ליצנות רפואית נבנת בעיקר על כנות, נאיביות והנאה", מסביר שלומי גולן, שמשמש כליצן רפואי בביה"ח הדסה עין כרם. "אני גורם לחולה להיכנס לתוך עולם שהוא אחר. אם הוא בבית החולים - אז הוא יוצא ממנו לכמה רגעים. אם הוא לפני זריקה - אני מקל עליו את קבלת הזריקה.

"לפעמים", אומר גולן, "כשהרופאה מודדת את הפציינט אני מתחיל למדוד את הרופאה ואז הפציינט לא מרגיש נחות כי גם הרופאה נמדדת. אם יש לו אינפוזיה אני מתחיל לדבר עם האינפוזיה. בעקבות זה קורים דברים מופלאים. האחיות אומרות שהם מעולם לא ראו את החולים האלה צוחקים, ההורים אומרים שהילדים שלהם אף פעם לא נראו כל כך שמחים".

"לפני כמה זמן נכנסתי לחדר עם ילד בן 4 עם פציעה ביד שהכאיבה לו מאוד", נזכר גולן. "הוא הסתכל עלי ולא כל כך רצה שאכנס. במשך 10 דקות עמדתי בדלת ועשיתי דברים לאנשים שעברו במסדרון. לאט לאט התקרבתי אליו עד שהוא פשוט התגלגל איתי מצחוק על המיטה, ושכח מהיד שלו. אתה רואה ילד שהיה כולו מכווץ, פתאום משתחרר".

"המקרה האחרון שלי", משחזר אלגוסי, "היה ילד בן 15 שעבר תאונת דרכים קטלנית וקטיעת רגל. התחלתי איתו כבר בטיפול נמרץ, עם החוטים והמוניטור ברקע והמשכתי להגיע אליו פעמיים בשבוע לחצי שעה כל פעם. אתמול, כשאבא שלו ראה אותי מגיע הוא אמר לי 'הילד מחכה לך, הוא כבר עצוב נורא'. ראיתי שיש לו כסא גלגלים ולי בתיק עבודה יש שלט 'נהג חדש', אז שמתי לו אותו, והוא צחק מאוד. יכולתי לראות שלכמה רגעים הוא שכח מהמחלה שלו - וזאת המטרה שלי כליצן".