החברים החדשים של אריק

לעת בלותו הייתה לאריק שרון עדנה. פתאום עכשיו, פתאום היום קמו לו חברים חדשים. רחבעם זאבי ויצחק רבין, מנוחתם עדן, זכו מפיו לאחרונה ל"הערכת מצב מחודשת", לתלי-תלים של שברים, למלים יפהפיות בסגנונו החם והאבהי, לקורט של ביקורת מסוגננת בזהירות רבה. כמו פוליטיקאים רבים בגיל שבעים ומשהו, שרון עורך "מפקד אוכלוסין" לחבריו ומגלה שהם אינם רבים. הוא מגייס אותם אפוא מן הגורן, מן היקב ומבית הקברות.

גנדי ורבין היו יריבים, אפילו מרים, לאריק שרון. אילו קמו מקבריהם ושמעו את הספדיו של שרון היום, לא היו מאמינים. עדיין חיים בישראל רבים ששמעו אותו מתבטא וראו אותו פועל באופן שהרחיק אותו תמיד מ"החבורה", והוא, גאה במעשיו, היה אולי האיש הבודד ביותר בצמרת צה"ל.

אכן, בתחילת הדרך הצבאית המשותפת הייתה קרבה מסוימת בין גנדי לשרון, אולי אפילו חברות (כפי שאמר פלמ"ח זאבי, בפנותו לשרון ליד קבר אביו: "הייתם חברים בתחילת הדרך"). אך כבר באמצע שנות ה-50 החלה ביניהם מלחמת עולם. גנדי סיפר כי בעקבות טענות קשות נגד שרון החליט בן גוריון להדיחו מן הפיקוד על הצנחנים ולמנות תחתיו את גנדי. נהגו של גנדי פטפט והדברים הגיעו לאוזני נהגו של שרון, שמיהר וסיפר על כך ל"בוס". שרון מיהר לבית בן גוריון ולפי הסיפורים המתין לו שעות בשער, פגש בו וביטל את רוע הגזירה. יש אומרים כי המלחמה ביניהם החלה בעקבות הודעה לא ברורה שהעביר גנדי לשרון לפני קרב המתלה במערכת סיני, שעלה בחייהם של צנחנים רבים, ולדעת רבים היה מיותר.

מאז, לאורך כל שירותם הצבאי, הם זינבו זה בעקבות זה, הדליפו לתקשורת והכבידו זה על זה. כאשר החליט רבין להעלות את שרון לדרגת אלוף, תבע ממנו זאבי, עוזר ראש אג"ם, לקבל דרגת אלוף באותו יום ובאותה שעה – ורבין, שלא רצה לוותר על קצין מטה מעולה נענה לו.

לראשונה בתולדות צה"ל הועלה קצין בתפקיד הזה לדרגת אלוף. במסיבה שנערכה באותו ערב בבית זאבי בנווה מגן, בהשתתפות עשרות רבות של חברים, הציע להם המארח לנסוע לבית שרון בצהלה ולגלות שם את בדידותו הלא-זוהרת של האלוף החדש האחר. גם אח"כ היו דברים קשים בין השניים. ובכל זאת, ואף ששרון נזהר שלא להגזים בשבחים לזאבי לאחר הירצחו, נוצר הרושם שחוט מופלא של חברות שזור בקורות חייהם.

אותם דברים אמורים ביצחק רבין. כאשר נתמנה לרמטכ"ל, היה שרון בהקפאה עמוקה, מועמד להרחקה מצה"ל. רבין החזיר אותו מהכפור, למורת רוחם של כמעט כל האלופים. לימים טען כי "אחד כמו שרון הוא ברכה במטה הכללי, עשרה כמוהו אסון לאומי". לזכותו של שרון: הוא לא שכח לעולם שרבין קידם אותו בצה"ל, וממילא אפשר את הקריירה הפוליטית שלו אח"כ. אך ב"ימי אוסלו" היה שרון כמעט ראש וראשון למסיתים נגד רבין. אמנם רבין נענה מיד לכל בקשה של שרון להיפגש אתו, אך השיחות ביניהם היו "קשות" לפי עדות רבין. במרתפי משרד ראש הממשלה מתועדים דבריו של שרון נגד רבין באותם ימים. אם שרון כולל אותם במסגרת "היחסים המיוחדים" בין שניהם, יש כאן מקום נרחב לפרשנות.

אני מזכיר את הדברים האלה כדי שהתבטאויותיו החמות של שרון על זאבי ורבין לא יישארו בהיסטוריה העיתונאית ללא "גילוי נאות".