קיומו החוקי של עסק הפועל במתכונת S corporation מתחיל למעשה, מרגע שתקנון החברה התקבל ותויק במזכירות המדינה הרלוונטית. אם זאת ישנו שלב נוסף ולא פחות חשוב בתהליך ההקמה: הצגת החברה לרשויות המס.
הצגת החברה לרשויות המס מתבצעת באמצעות טופס 2553 המעיד על הסכמת החברה לגביה ישירה של מסים מבעלי המניות ובעצם מודיע ל-IRS "הנה לפניכם ישות עיסקית חדשה מזן S-corporation"
חשוב לציין שלשם הגשת הטופס נדרשת הסכמת כל בעלי המניות. כמו כן, ממומלץ שבפרק הזמן בין קבלת ההחלטה לפעול במתכונת ה-S corporation ועד להגשת טופס 2553, לא יתווספו לחברה בעלי מניות חדשים.
לוחות זמנים
בעלי החברה נדרשים להגיש את הטופס לא יאוחר מהיום ה- 16 בחודש השלישי לתיוק תקנון החברה (date of filing and incorporation).
במידה והמועד האחרון להגשה חלף, יש להגיש את הטופס בהקדם האפשרי ולהמתין כשנה, עד שסטטוס המיסוי הנבחר יכנס לתוקף. בכל מקרה, ה-IRS רשאים להפעיל שיקול דעת בנושא ולהתחשב בבעלי החברה, במידה וימצאו לנכון. כך שמי שאיחר את המועד האחרון מסיבה מוצדקת או מתוך תמימות צפוי להבנה והקלות.
במאמר הקודם שעסק בשיטת ה-S-corporation ציינו שהחברה חייבת להגיש הצהרת הכנסות והוצאות על גבי טופס 1120S, גם במידה ואין לה כאלו. כמו כן, נכתב שכל אחד מבעלי המניות מקבל טופס 1120 K-1 ובו פירוט הכנסות החייבות מס. אינפורמציה זו חיונית לבעל המניות לצורך מילוי לטופס 1040 Schedule E. במידה ולחברה היו הפסדים, מצב שכיח בחברות צעירות, יוכל בעל המניות להפחית את נטל המס על הכנסותיו ממקורות אחרים. בנוסף, במידה והחברה מחליטה לחלק דיבידנדים מהכנסות שכבר חויבו במס הרי שדיבידנדים אלו יהיו פטורים.
מניות
המניה היא ביטוי לבעלות בחברה, לבעל המניה רשימה של זכויות וחובות המפורטות בתקנון החברה. למשל, בעל המניה אינו זכאי לקבל חזרה את הכסף שהשקיע בחברה אך רשאי להשתתף בהתאם למספר המניות שבבעלותו, בדיבידנדים אם וכאשר החברה מחליטה לחלקם.
חברות בתקן S corporation הן בדרך כלל חברות קטנות שמונות לא יותר מ- 75 בעלי מניות, ורשאיות להנפיק רק מניות מסוג “class”, או מה שמכונה "common stock". במניות מסוג זה הזכויות של כל בעלי המניות זהות.
בפועל, החוק שדן במניות גמיש ומותיר הקמת מערך מניות הכולל מגוון זכויות הצבעה גם לחברות במתכונת ה-S corporation (כל עוד בכך מסתכם השוני בין בעלי המניות).
בעלי ה-common זכאים להשתתף בהצבעות שונות כגון מינוי דירקטורים ומכירת החברה. אך מוטלות עליהם מספר הגבלות. כך למשל, ה-common אינה מקנה את הזכות לדרוש ממועצת המנהלים לחלק את רווחי החברה או להצהיר על הדיבידנדים.
חוגים משפטיים נוטים לראות במניות ה-common, מניות נטולות שוק ממשי. הסיבה לכך היא שהמניות אינן נסחרות בבורסה ועל כן קשה יותר למוכרן. אספקט נוסף שמסרבל את התהליך היא שכיחותו של הסעיף בתקנון שמונע מכירה לצד שלישי ללא הסכמת כל או רוב בעלי המניות. השיקול שעומד מאחורי הוספת סעיף זה לתקנון פשוט: רוב החברות במתכונת S corporation הן חברות קטנות בהן מייסדי החברה, הם גם בעלי רוב המניות, ואינם מעונינים בהכנסת גורמים זרים לחברה. בתי המשפט בארה"ב עמוסים בתקיקים העוסקים בסכסוכים בין בעלי מניות שרוצים למכור לאלו המתנגדים.
סוגים נוספים של מניות
מניות ה-“preferred stock” מעניקות מגוון רחב יותר של זכויות לבעליהן ועדיפות על מניות ה-common. למשל, בעוד שבעלי ה-common אינם יכולים לדרוש ממועצת המנהלים חלוקת דיבידנדים, הרי שבעלי ה-preferred רשאים במידה רבה. במאמר מוסגר נציין כי למרות שלמחזיקי ה-preferred הזכות לדרוש הנפקת דיבידנדים, החוק קובע שההנפקה תותר רק במידה והחברה רווחית ולא שקועה בהפסדים.
כאמור, חברות בתקן S corporation שאינן רשאיות להנפיק יותר מסוג אחד של מניה ולכן אינן יכולות להשתמש במניות מסוג “preferred stock”.
ה-“participating preferred” הן כלי שכיח שמיטיב עם המשקיע על חשבון המייסדים. מניות אלו מאובטחות לעיתים במטרה להנמיך את רמת הסיכון למשקיע וגורמות במקביל (ובהכרח) למייסדי החברה "לוותר" על אחוז ניכר מבעלותם. למשל, במקרה של מכירת החברה מתחת למחיר מסוים.
לסיכום
כמה מילים על ניהול: לא רק שארה"ב מתאקלמת למצב ביטחוני חדש היא גם מתמודדת עם חוסר האמון הגובר ביושרם של מנכ"לי חברות. הסקנדלים דוגמת "אנרון," "וורלדקום" ואחרים הכניסו בבת-אחת לשיח הציבורי שאלות קשות לגבי אופן תפקוד ורמת האתיקה של חברות הענק. ומוסר ההשכל שמוזמנות החברות הקטנות ללמוד מהאירועים האחרונים נוגע להרכב מועצת מנהלים. בפני החברות הקטנות ניצב האתגר להרכיב מועצת מנהלים גדולה ככל האפשר, אובייקטיבית ובעלת סמכויות רחבות שתפעל גם כשוטר ולא רק תייעץ. הדברים רלוונטיים במיוחד לחברות שמתכננות להכניס מספר גדול של משקיעים ויום אחד גם להנפיק מניות לציבור הרחב.
