מוכרחים להיות שמח

לחם ושעשועים הייתה נוסחת הדבק השלטוני בו ניסו קיסרי רומא להחזיק את האימפריה מלוכדת אחרי שנגמרו האתגרים של כיבוש והשתלטות. לחם ושעשועים, משום שאלה היו המכנה המשותף האוניברסלי ביותר, שגישר על הבדלי מעמד, אזרחות ותרבות. בניגוד לתדמית בת-היענה המנוונת שדבק בטכניקה השלטונית הזאת, הדבק ההדוניסטי הזה הצליח לשמר את השלטון הרומאי במשך ארבע מאות שנה - יותר מכל אימפריה מודרנית אחרת.

ובכל זאת, היסטוריונים בעלי נטיות מוסריות/חברתיות ממשיכים ליחס את קריסת האימפריה לרדיפת השעשועים גם בזמן שהברברים כבר הלמו בשערים. רדיפת שעשועים, הנהנתנות מנקרת עיניים והתמקדות מופרזת באסתטיקה מאפיינות גם את תקופת הדעיכה של אימפריות אחרות, החל בערבית-מוסלמית וכלה באנגליה האדווארדיאנית, כך שהדגש הנוכחי על טכנולוגיות ומוצרי בידור נחשב לאות מסמן רעות להיי-טק. הנה כמה דוגמאות:

חטיבת PlayStation היא הרווחית ביותר בסוני ואחריה מוליכות ההשקעות באולפני הוליווד ובחברות מוזיקה. החלק המסורתי של אימפריית האלקטרוניקה היפנית מפסיד שנה אחר שנה ומאלץ את סוני להקטין את חשיפתה לשוק ההי-טק.

כותרי המגזינים של משחקי מחשב הם היחידים שממשיכים לצבור פופולריות בארה"ב, במקביל לדעיכה של כותרי טכנולוגיה מסורתיים.

גם מיקרוסופט בעניין

מיקרוסופט ממשיכה בניסיונות בלתי פוסקים להרחיב את ראש הגשר שלה בשוק המשחקים והטלוויזיה האינטראקטיבית. זה הערוץ שאמור להביא את ההכנסות, אחרי שלכולם ימאס משדרוגי Office. אחרי משחקים מקוונים הם היחידים באינטרנט שמרוויחים בהתמדה. הכוכבים של המידע הטהור מדשדשים בבוץ ורובם מפסידים.

תעשיית הבידור האמריקאית - סרטים, טלוויזיה, מוזיקה פופולרית וספרות זולה - היא היחידה שמראה מאזן תשלומים חיובי (מבחינת היצוא האמריקאי) הולך וגדל משנה לשנה. (יש משקיפים שהיו מוסיפים לרשימה את התופעה התרבותית שנקראת אינטרנט, למרות שזו מאפשרת בעצם גם יצירת בידור מקומי).

משקל המרכיבים של תצוגה גרפית והשמעת צלילים הולך וגדל במתכון של PC. המאיץ הגרפי GeForce4, למשל, מורכב לא פחות מפנטיום-4 ועולה לא פחות מהמעבד המרכזי. מערכת רמקולים 5.1 טובה עולה ממערכת האחסון – וגם זו משמשת בעיקר לאחסון משחקים, מוזיקה, תמונות, וידאו ושעשועים אחרים. צג גרפי גדול ואיכותי הוא לפעמים הרכיב היקר ביותר בתצורת המחשב האישי.

החוויה החושית פותחת ארנקים

כפי שכל מפיק הוליוודי מתחיל יכול להסביר, בידור הוא בעיקר חוויה חושית - התוכן התבוני הוא רק תירוץ קלוש למכור את המראות והקולות. ופניה לחושים דורשת בראש ובראשונה אמצעי חומרה עשירים: צגים גדולים, חדי אבחנה ועמוקי צבע; מערכות קול מרחבי, טהורות צליל ורחבות משרעת; ואמצעי תקשורת להעברת התוכן רחב הפס ממקום למקום, בשידור לרבים או בערוצים פרטיים. בשנים הקרובות נראה מספר טכנולוגיות המתחרות על התפקיד של מרכז הבידור הביתי, בעיקר בקטע של החלק הויזואלי. צגים גדולים באמת (מעל 2 מטר לאורך האלכסון) עבור קולנוע ביתי יוצעו בטכנולוגיות Organic LED, פלסמה ו-Field Emission (סוג מיוחד של פלסמה).

על הצגים האלה נוכל לראות סרטים בפורמט 16:9, עם אבחנה עד 4 מגה-פיקסל (2560x1440), ובאיכות ויזואלית טובה יותר מסרט המוקרן באולם קולנוע. לא בטוח שאיכות האומנותית או התוכנית של הסרטים תצדיק את ההשקעה בחומרה, אבל השאלה המהותית יותר היא איך הם יגיעו לבית שלנו.

תקליטור הלייזר הכחול

לא מדובר "בסרטים כחולים" ולא בווריאציה על הנושא Bluetooth אלא בדור חדש של מכשירי DVD, בהם לייזר הפולט אור כחול מחליף את הלייזר האדום בכוננים הנוכחיים. הורדת אורך הגל לפחות מחצי מאפשרת להגדיל את צפיפות הנתונים פי 5 עד פי 6 ביחס ל-DVD רגיל. נפח נתונים גדול יותר מאפשר לשפר את האיכות, האבחנה, קצב התמונות ועומק הצבע, מבלי לשנות את טכנולוגית הדחיסה. על DVD כחול-אור אפשר יהיה להקליט סרט בפורמט HDTV תוך שימוש באלגוריתם MPEG-2 הישן והטוב.

שיטות דחיסה מתקדמות יותר. כרגע מסתמן אלגוריתם MPEG-4 כיורש האוניברסלי של כל שיטות הדחיסה המקובלות. יתרונו הגדול הוא בכך, שהפורמט מגדיר "פרופילים" שונים עבור פריסת הקובץ בהתאם למאפייני הציוד שמשמש לצפייה בסרט. אותו קובץ יכול להציג את הסרט באבחנה גבוהה מאוד על ציוד הקולנוע הביתי החדיש ביותר, בחצי תריסר אבחנות בינוניות על מחשבים אישים וטלוויזיות מסורתיות, ובעוד כמה פורמטים של אבחנה נמוכה עבור טלפונים סלולריים ומחשבי כף-יד. כל מכשיר תצוגה ישתמש בפרופיל המתאים לו כדי לקחת רק את המידע הרלוונטי עבור התמונה הטובה ביותר שהוא מסוגל להציג.

ציפיות גבוהות מ-MPEG-4

הסיבה שכולם תולים כל כך הרבה תקוות בפורמט MPEG-4 היא ההכרה, שתוכנית HDTV המקורית ירדה מהפסים. לאחר שנים ארוכות של מאבק פוליטי קשוח, החליט הגוף המפקח על שידורי הטלוויזיה בארה"ב (פיקוח טכני בלבד. זו לא צנזורה על התכנים) על פורמט קשוח ועל לוח זמנים קשוח, למעבר של כל השידורים לטכנולוגית טלוויזיה בהפרדה גבוהה. תאריך היעד הוא 2006, אך כולם מודים שהוא לא ריאלי ושהטכנולוגיה שנבחרה מיושנת כבר היום.

קשיחות הפורמט אומרת שמכשירי התצוגה חייבים להבנות לפי מפרט אחיד ואין מקום לשיפורים מדורגים מעבר לטווח האפשרויות שנקבעו בתקן. פורמט MPEG-4 יכול לחלץ את התעשייה מהמלכוד הזה, משום שהוא מאפשר להוסיף פרופילים חדשים למכשירים שלא חשבו עליהם מראש, בנוסף לפרופילים הסטנדרטיים שהפיקוח דורש.

MPEG-4 גם תומך במולטימדיה אמיתית, כלומר, ערוב תכנים גרפיים ממקורות שונים, שימוש בטכנולוגיות 3D בקול ובתמונה, אינטראקטיביות - ועוד תכונות, שמרחיבות את המושג "בידור" ומאפשרות "מיזוג המדיה" (Convergence). גורמים רבי-עוצמה פועלים ברקע כדי להכשיל את המגמה הזאת - אולפני הוליווד, במיוחד, חוששים ממצב בו לא תהיה לנו סיבה לצאת מהקולנוע הביתי (משום שאיכות ההקרנה והקול תהייה טובה מזו שבאולם קולנוע משוכלל, בלי השיעולים, הלחשושים וטחינת הפופ-קורן הבלתי פוסקת).

ומצד שני העברה פירטית של סרטים תהייה קלה יותר (הודות ליעילות הדחיסה ולפס הרחב של התקשורת) - ולאף אחד אין אשליות לגבי יכולת ההצפנה ו/או הפיקוח על מה שקורה באינטרנט. בכל זאת, כפי שהניסיון מוכיח, האינטרסים האלה יכולים לעכב את הטכנולוגיה אבל לא למנוע אותה לאורך זמן. כפי ש-MP3 פרץ את חומות המוזיקה, MPEG-4 יהרוס את המונופול של הוליווד על בידור ויזואלי.