העוקץ התאילנדי

"בשלושת הימים שבהם הסתובבתי במקדשים, לפני הטיסה שלי לנפאל, פגשתי שישה תאילנדים, וכולם סיפרו לי אותו סיפור על פרומושן שעושה הממשלה כדי לעודד ייצוא של אבני חן. נדהמתי לגלות שאנשים שונים במקדשים שונים סיפרו אותו סיפור, והתאבון לעשיית כסף מהיר התעורר". כך סיפרה שרון (30) אדריכלית מתל-אביב, שנפלה קורבן לתרמית אבני חן בבנגקוק.

במקרה של שרון זה נגמר כמעט בהפי אנד. היא קנתה אבני חן בכמה אלפי דולרים והאמינה שתוכל למכור אותן בארץ במחיר גבוה. לאחר שגילתה כי נפלה קורבן לנוכלים, הגיעה אל הרב נחמיה וילהלם מבית חב"ד בבנגקוק. "הרב הפגיש אותי עם איש עסקים סינגפורי, שעוזר לישראלים לקבל את כספם חזרה מבעלי החנויות, ולאחר העזרה שלו ושל המשטרה נערך משא ומתן. בסופו של דבר קיבלתי 97 אחוז מהכסף".

אבל ברוב המקרים המטיילים לא מקבלים את כספם בחזרה, וכך נעלם לו הטיול ותוכניות של שנים נהרסות. הקורבנות, צריך להדגיש, אינם ישראלים בלבד. גם אמריקנים ואירופים משתכנעים בקלות, ומיד תבינו גם למה.

"היום האחרון למבצע"

החלטתי לראות איך זה עובד באמת. לקחתי את לורן, חבר מלוקסמבורג, עטינו על עצמנו בגדי טיילים ויצאנו לדרך. כל ראייה שעלולה להסגיר שאנחנו גרים בתאילנד הושמדה, הטלפונים הניידים כובו, ומילה בתאית לא עלתה על דל שפתינו. עלינו באחת התעלות על סירה, שהביאה אותנו לא הרחק מרחוב קאוסן, בו גרים רוב התרמילאים בעיר.

מיד עם הירידה מהסירה הסתערו עלינו נהגי טוקטוק. אחד מהם פנה אלינו באנגלית משובחת ושאל לאן מועדות פנינו. אמרנו בתמימות שאנחנו מתכננים ללכת לארמון המלך. "היום זה יום מיוחד, חג בודהיסטי", הוא אמר כממתיק סוד, "ואת הארמון פותחים רק אחר הצהרים. אני יכול לקחת אתכם לראות כמה מקדשים, ואחר כך להביא אתכם לארמון בזמן". שיחקנו אותה חשדנים, אבל בסוף נעתרנו והסכמנו לצאת לסיבוב של כמעט שעתיים, תמורת המחיר המצחיק של 20 באהט (פחות מ-3 שקלים).

בדרך אל המקדש הראשון העביר אותנו הנהג, דאדא, חקירה צולבת. הוא רצה לדעת מאיפה אנחנו, מתי הגענו לעיר, כמה זמן נהיה בתאילנד. דבקנו בגרסה ששיננו בבוקר: אני, גיא כהן מישראל, פגשתי את ג'יימס וורן האנגלי בשבוע שעבר בסינגפור, והחלטנו לטייל יחד. ממש אתמול בלילה הגענו לבנגקוק ואנחנו רוצים לראות את האתרים החשובים בעיר.

דאדא אמר שהיום, בגלל החג, יש "סייל" מיוחד, פרומושן של מוצרים תאילנדים לייצוא לחו"ל. הוא הסביר שאם הוא מביא אותנו לחנות, הוא יקבל שובר לדלק: היום, פשוט, הוא היום האחרון למבצע של שבוע בשנה, שבו אפשר לקנות אבני חן פטורות ממס. רק שתדעו.

11:10, המקדש הראשון, "וואט אינטרא-וויהאן". דאדא מחכה לנו בחוץ, משחק בנוקיה הנוצץ שלו. חוץ מתיירים אנחנו רואים תאילנדי מקומי שמשוחח עם תיירת מערבית. בחצי אוזן אנחנו שומעים אותו מספר לה על המבצע המיוחד שיש בחנות אבני החן הממשלתית. מאוד רצינו שמישהו ייגש גם אלינו, אבל לשווא. חזרנו לטוק-טוק.

11:23, המקדש השני, שדאדא מכנה "לאקי בודהא". המקדש נראה נטוש, הדלת אליו נעולה. אנחנו עושים סיבוב מחוץ למבנה ומחכים. כמעט לפני שאנחנו מסיימים את הסיבוב, צץ לו אי מזה תאילנדי חביב בשנות השלושים לחייו. "אתם בודהיסטים?, הוא מחייך אלינו". לא ממש, אנחנו משיבים. "אז איך שמעתם על המקדש הזה, הוא פתוח רק יומיים בשנה, הוא תוהה באנגלית מלוטשת". "נהג הטוקטוק הביא אותנו", ענינו.

"אתם יכולים לכסות את הטיול"

מתפתחת לה מין שיחה ספונטנית כזו. נארין, כך קוראים לבחור, מציג עצמו כבנקאי מצ'יאנג-מאי, צפון תאילנד, שהתחתן זה עתה. הוא יוצא לירח דבש של שבועיים בסידני. איך הוא מממן אותו? פשוט מאוד, הוא קנה אבני חן בבנגקוק ב-3,000 דולר, בחנות של הממשלה, ומכר אותן בסידני ב-6,900 דולר. אשתו והוא הגיעו היום למקדש כדי להתפלל ביום המיוחד הזה.

נארין שולף קבלה על סך 3,000 דולר מהחנות ואומר שכדאי לנו לבקר בה. "אתם יכולים לכסות את כל עלות הטיול שלכם", הוא מבטיח. "אפשר למכור אצלכם את האבנים בחנות ברמת גן, אני לא זוכר איך קוראים לה, למרות שהשוק בלונדון יכול להיות מתאים יותר".

נארין מחייך ללורן-ג'יימס, מסרב באדיבות להצטלם איתנו "כי אנחנו לא מצטלמים במקדש", ונפרד מאיתנו לשלום. "ועכשיו אני לוקח אתכם לחנות של הממשלה", אומר דאדא.

12:00, חנות אבני החן. עכשיו, אחרי ששמענו כל הבוקר על הסייל המיוחד הזה, על המבצע הבאמת אחד בדורו הזה, כולו בחסות הממשלה - הקרקע סלולה לקנות כמה אבנים ולעשות את המכה של החיים. את הדלת של החנות פותח עבורנו שומר הסף, והמנהל, טומי שמו, מדריך אותנו בנימוס, באנגלית מושלמת. האבנים מוצגות ברחבי החנות, המשתרעת על פני שתי קומות. טבעות משובצות, שרשראות, תליונים.

זבניות במדים מחייכות אלינו. אחרי כמה דקות אנחנו מוזמנים אחר כבוד לקומה השניה. טומי מצביע על מדף של תיקיות ומסביר: "אלה צילומי הדרכונים של הלקוחות שלנו, הנה יש גם אנשים מהמדינה שלך". בשלב הזה הוא שולף תיקיה ומראה צילומים של כמה דרכונים ישראלים. טומי מציע לנו כמה סטים. עגילים, טבעת ספיר וצמיד ב-10,000 דולר, למשל. אני מסביר לו שאני לא מבין גדול באבני חן, אבל הוא אומר שלא צריך להבין כלום.

אני תוהה בקול רם למה צריך את כל התיקיות האלה, עם צילומי הדרכונים, וטומי מסביר שברגע שנרשמים כחברים במועדון, אפשר לקנות בחנות אבני חן בכל שנה. "לא חייבים אפילו להגיע לכאן. אפשר להתקשר, להזמין מהקטלוג שלנו ואנחנו שולחים בדואר". הוא שולף מעטפה של דואר מהיר ומסביר שאחרי הרכישה עדיף לשלוח את התכשיטים הביתה, ולא לטייל איתם באסיה. אני מציין בהתפעלות שהמקום מאורגן מאוד, אולי מדי, ופניו של טומי מתכרכמות. הוא מבקש שנעזוב. אין לו זמן, הוא אומר. אנחנו עוזבים את החנות ודאדא לוקח אותנו בחזרה. מאוכזב, הוא תמה שלא קנינו דבר.

המשטרה אדישה

גיל (26), שם בדוי, סטודנט מראשון לציון, עבר את המסלול על בשרו לפני כשבועיים. הוא שילם 136,000 באהט (כ-13,600 שקל) עבור כמה אבנים, אבל למזלו אישרה חברת האשראי משיכה של 70,000. באהט (7,000 שקל) בלבד. "תרמית מהסוג הזה לא עלתה על דעתי. בחנות התייחסו אלינו כמו אל שייחים סעודים, הציעו אוכל ומשקה. פשוט אי אפשר להאמין שזו לא חנות לגיטימית. הסבירו לנו על אבן הספיר, שיש רק בתאילנד, ואחרי העיסקה נתנו לנו רכב עם נהג, חינם. רק אחר כך הגענו למסעדה של ישראלים וראינו שלטים שמזהירים נגד עיסקאות כאלה. התקשרתי לאחי בארץ, כדי לבדוק אם החנות שהבחור במקדש סיפר לנו עליה באמת קיימת. הוא בירר ומצא שהיא פשטה את הרגל. הלכנו מיד למשטרה, שם קיבלנו יחס אדיש מאוד".

בסופו של דבר חזר השבוע גיל לארץ בידיים ריקות. "החנות שבה קניתי את הסחורה נסגרה ונפתחה בשם חדש. הלכתי לחנות ה'חדשה' ושם סירבו להתייחס אלי. במקרה כזה קשה מאוד להוציא את הכסף, כי צריך להגיש תביעה אזרחית נגד החנות הישנה. לי אין זמן לשבת בבנגקוק ולשים את כל החיים שלי בהמתנה, אז כפרה על ה-8,000 שקל שהפסדתי. כנראה שזהו מחיר התמימות". אגב, רבים מהמרואיינים לכתבה סירבו לחשוף את שמותיהם, בעיקר "כי ההורים והחברים לא יודעים, וזו פדיחה".

הרב נחמיה וילהלם: "ברוב המקרים אנשים לא מקבלים את הכסף שלהם בחזרה. הסחורה, צריך לציין, תמיד מגיעה לתעודתה בארץ, הבעיה היא שאי אפשר למכור את האבנים האלה, שערכן בוודאי לא עומד על אלפי דולרים". אודי ג'ובאני מהקשר הישראלי, מסעדה ואינטרנט-קפה למטיילים ישראלים, אומר שבשנה האחרונה הגיעו שניים-שלושה מטיילים בממוצע ביום, כולם בוגרי החנות הממשלתית. הם שילמו בין 2,000 ל-4,000 דולר עבור אבנים.

ומה עושים התאילנדים בנדון? מדי פעם יש פשיטה על חנויות כאלה, שעוברות דירה חדשות לבקרים, אבל לא נעשה מאמץ רציני למגר את התופעה. ברשות התיירות של תאילנד הציגו בפנינו את החוברות, הפוסטרים והעלונים המחולקים לתיירים ומזהירים אותם מפני מעשי המרמה, אך החשד הוא שבהרבה מקרים מקושרים בעלי החנויות לבכירים במשטרה וחולקים איתם את הרווחים.

העיתון בנגקוק פוסט מדווח כי בחמשת החודשים הראשונים של שנת 2002 הוגשו 733 תלונות לרשות התיירות התאילנדית על הונאה בחנויות אבני חן. היקף מעשי ההונאה - 80 מיליון באהט (כ-8 מיליון שקל). רוב התיירים שרומו היו מסין, טייוואן, יפן וצרפת.

כדי ליצור קשר עם משטרת התיירות של תאילנד, אפשר לחייג שיחת חינם 1155 מכל טלפון במדינה. בשיחה מטלפון מטבעות יש להכניס מטבע, שמקבלים בחזרה עם סיום השיחה.

דבר המומחה: אל תתעסקו במה שאתם לא מבינים

עומרי הרטבי (46) חי כבר עשר שנים בתאילנד ועוסק במסחר באבני חן, בעיקר באזמרגדים קולומביאניים. "תאילנד", הוא מסביר, "היא אחד המרכזים הגדולים בעולם לליטוש אבני חן. כבר לפני מאות שנים מחצבי הרובי (אודם) והספיר של תאילנד היו מפורסמים בעולם, ורוב האבנים שנמכרו היו מתאילנד.במקביל התפתחה גם תעשייה של ליטוש אבני חן".

אפשר בכלל לעשות מכה ממסחר באבנים?

"בשום אופן לא. זה שוק קשה מאוד, אין כאן אפשרות לעשות כסף קל. המקצוע הוא כל כך מסובך, שגם מומחים יכולים להפסיד כסף. בדרך כלל נופלים בפח ישראלים שלא קונים תכשיטים בארץ. המחיר נראה להם נמוך, אבל הם הרי לא מבינים בתחום. צריך להדגיש שלא כולם כאן נוכלים, יש גם סוחרים הגונים".

עצה אחרונה למטיילים?

"אל תתעסקו במה שאתם לא מבינים. אם באתם לטייל - תטיילו".