"לא היית מכיר את המדינה לו היית בא לביקור. בשכונת גילה יורים על תושבים, אריה דרעי בכלא ושמעון פרס הוגלה לתיק סהרורי. אבל לאה אשתך מצליחה לגייס עוצמות גדולות כדי להמשיך את דרכך". אמנון לוי כותב ליצחק רבין
פורסם:
02.11.00, 17:43
יצחק היקר,
כמה בדיחות רצו בזמנו על התואר הזה, "יצחק היקר". התפקענו מצחוק לראות איך שמעון פרס כמעט קרע את הפנים בניסיון נואש לשלוט בשרירי הלסת כשביקש
לקרוא לך להתפייס איתו, ופתח במילים אלו. יצחק היקר. כל כך צחקנו אז, עד שעכשיו, כשאני באמת רוצה להגיד לך יצחק היקר, אני נבוך. אבל זה רק השינוי הקטן בכל מה שעבר על הארץ הזו מאז הלכת מאיתנו. לא היית מכיר את המדינה, לו היית בא לביקור לרגע. בשכונת גילה בירושלים יורים על תושבים, בכביש חיפה-תל אביב נהרג אדם מאבנים שנזרקו על ידי ערבים, ברחבי הארץ הרגה המשטרה 13 ערבים ישראלים בשבוע אחד.
בפוליטיקה הכל נעשה הרבה יותר גרוע מפעם. איך קראת לזה אז? גועליציה? לו היית חי היום, היית רואה מה זה גועל באמת. אריה דרעי בכלא, המונים מקדשים את השחיתות שלו, ביבי הלך רק כדי לחזור, אריק הפך לאיש קשיש שנאבק בשיניים על שרידותו הפוליטית, אהוד רואה את הכל בוער סביבו, אבל החיוך לא מש לו מהפנים. אף אחד, לפעמים נדמה שאפילו לא נאוה, לא מבין מה הוא באמת רוצה.
גם השותפים שלך לחזון אוסלו לא ממש במיטבם. שמעון פרס הוגלה לתיק סהרורי שאיש לא מבין מהו - היית מאמין שמשה קצב ניצח אותו בקרב על הנשיאות? היית מאמין. על שמעון אפשר להאמין הכל.
ויאסר ערפאת. ערפאת שעושה הכל כדי לבלבל אפילו את תומכי השלום המובהקים ביותר. מה אגיד לך? מבוכה גדולה היום להצהיר שאתה רוצה שלום. בכלל, זוהי שעה רעה מאוד לאופטימיסטים. לא פלא שהאשה האופטימית היחידה שאיתרתי בימים האחרונים הייתה גאולה עמיר, אמא של יגאל. היא אמרה לעיתון שהיא בטוחה שתוך שנתיים מקסימום, יגאל עמיר מחוץ לכלא.
כן, יש נקודת אור אחת. לאה. אתה יודע, אני אף פעם לא הבנתי מה אתה מוצא בה. אשה קשה, לא יודעת להבליג על כלום, לא תמיד רגישה, חוץ מלעצמה, אבל אז היא קצת רגישה מדי. כך חשבתי פעם, אבל באו השבועות האחרונים והראו לי מה מצאת בה. תאמין לי יצחק - גיבורה. היא בבית חולים, נלחמת על חייה, מצבה לא מזהיר, והיא עוד נלחמת את המלחמה שלך, המלחמה על השלום. מבית החולים כתבה מכתב לראש הממשלה ואמרה לו שאם הוא התחייב להפוך כל אבן בקרב על השלום, אז יש לפחות אבן אחת שהוא לא הפך. מנימוקים קטנוניים לא הפעיל את שמעון פרס, האיש היחיד שיכול לעשות משהו במצב שנוצר. יפה כתבה, לא? אחר כך התראיינה לרדיו זר וביקרה את אהוד ברק על כוונתו לסגת מתהליך השלום, ואתה יודע מה, כנראה שזה עזר, הוא באמת שלח את שמעון פרס לפגוש את יאסר ערפאת. מבית החולים, הייסורים, הכאבים והטיפולים היא נלחמת כלביאה. אתה באמת יכול להיות גאה. אני ראיתי אנשים במצבה. שום דבר לא מעניין אותם, חוץ ממכאוביהם הקשים. אבל לאה אשתך, גם שם, מצליחה לגייס עוצמות גדולות כדי להמשיך את דרכך.
אז מה, יצחק? עשיתי לך שחור בעיניים? מצטער. אולי לא הייתי צריך. אבל תראה, אני לא אדם דתי, למעשה אני אתאיסט מוחלט, אבל אם בכל זאת יש אלוהים, ויש לך דיבור איתו, אז בבקשה. תגיד לו משהו. אחרי הכל, אנחנו לא האומה הכי גרועה בעולם, פעם היה אפילו דיבור שאנחנו עם נבחר. אז לא מגיע לנו קצת נחת? שקט? שלום?
;){kind=link}