עוד לא ממש נרגענו, בהתנחלויות, מסוגיות המאחזים והזכות או החובה לסרב, וכבר התרגשה עלינו התמודדות מרגשת ומאתגרת לא פחות. בתי-הכנסת והיישוב כולו הוצפו בפרסומי "חשובי הרבנים" להגנה על שמו של "כבוד תורתו" הרב אבינר.
ההתמודדות הזאת צריכה שתתבצע לפחות בשלושה מישורים (או יותר נכון מדרונות): הראשון - ספציפית לגבי הרב אבינר וידידיו מהחונטה הרבנית. השני – בנוגע למקצועות הייעוציים והטיפוליים בכלל וההפרדה ההכרחית בהם בין גברים ונשים, ושלישית – הנשים.
ברור לי לגמרי שמתחת לעשן שהתפזר בסוף השבוע מעל לראשינו בוערת אש להבה, ואני לומדת את זה בעיקר משני דברים: מתגובתו המזעזעת של הרב עצמו, ומחומת המגן המאסיבית שהקימו סביבו הרבנים האחרים. לידיעתכם, ככה כן בונים חומה.
תגובת הרב אבינר להאשמות שעלו נגדו הייתה ש"הן לא הבינו אותי", "הן פירשו את זה לא נכון" וכיו"ב. הוא הכחיש חלק מהטענות כ"לא היו", אבל לגבי חלקים נרחבים בהתרחשויות מדובר לדבריו פשוט בחוסר הבנה. כלומר, הוא כן ייעץ לאשה, במשך שש שנים, על יחסיה האינטימיים עם בעלה, תוך שהוא יורד לפרטים הכי קטנים; הוא כן הוציא את הסשן הייעוצי-טיפולי הזה מתחום חדר העבודה וביצע אותו בכל מיני מקומות אחרים (האוטו שלו, למשל), והוא כן הבין שהתלות שהמתייעצות מפתחות בו אינה ראויה, אבל הייתה רק "זמנית", ועוד.
ידידיו הרבנים ("חשובי הרבנים", הם קוראים לעצמם) גרמו לו ולעצמם רעה בפרסומים הרבים והמגוונים שהוציאו ("נעשתה נבלה"). מילא הרב שפירא והרב טאו, שהיו בסוד העניין כבר זמן מה ואף טיפלו בו בדרכם (המעוותת!), אבל מה לרבנים כמו הרב סתיו, רב העיר שהם, בעניין הזה? מה הוא יודע יותר ממני על העניין הזה ולמה מיהר לחתום על העצומה?
מטרתה היחידה של ההזדרזות המופלגת הזאת היא הטלת מורא ופחד בקרב נשים אחרות שיש להן, אולי, מה לומר על הרב אבינר. עוד לפני שיעלו זאת על דעתן אומרים להן הרבנים: "לא נאמין לכן, לא נעזור לכן, שקט שיהיה פה!". ואני מניחה שנשים שיש להן מה לומר על "כבוד תורתם" ילמדו משהו מהחומה הבצורה והמאוחדת שהקימו הרבנים.
כמי שקרובה אל התחום הייעוצי-טיפולי, דעתי הנחרצת בעניין הזה היא שאל לנשים ללכת להתייעץ בנושאים אינטימיים עם יועצים גברים, וההיפך. אני בטוחה שפסיכולוגים רבים יתקוממו נגד הגישה הזאת, אבל לי ברור שזה הדבר הנכון. "אין אפוטרופוס לעריות" (כתובות יג) הוא סיבה אחת, והיא לא נאמרה רק על רבנים. עליהם נאמר אולי "הגדול מחברו, יצרו גדול הימנו" (סוכה נב). הסיבה העיקרית היא שעם כל הרצון הטוב והמקצועיות המופלאה, גבר לא מבין נשים בעניינים האלה, ואשה לא מבינה גברים.
ולסיום, לכל הנשים שפונות לייעוץ: הפעם הראשונה שקורה שם משהו שלא מתאים לכן, לא ראוי בעיניכן, לא לגמרי מאה אחוז, צריכה להיות גם הפעם האחרונה. שיקול דעתכן תמיד נכון ותמיד קובע.
יעל משאלי, עוסקת בייעוץ והדרכה משפחתית
