"יש לנו היכרות אינטימית עם המבוקשים"

יום שישי, ה-26 ביולי 2002, ייזכר כאחד הימים הקשים בדרום הר חברון. סמוך לשעה 16:00 נפתחה אש לעבר כמה מכוניות ישראליות שנסעו בין חברון להתנחלות כרמל, מן הכפר חלת אל-מיה. שלושה מבני משפחת דיקשטיין והחייל אלעזר ליבוביץ' ז"ל נהרגו בפיגוע הירי - הקטלני ביותר שהיה באזור חברון.

בעבור גדוד "לביא", שהוקם בתחילת השנה ויועד להשתבץ באותה גזרה, היה זה יום הפעילות המבצעית הראשון. "האירוע, שהתרחש בגבול הגזרה שלנו עם הצנחנים, תפס אותנו ביום הראשון שלנו. עדיין לא היכרנו את המקום ואת המשימות כמו שצריך, וכבר חטפנו פיגוע כל-כך חמור. הטרור לא חיכה לנו", מספר ל-ynet סגן מפקד הגדוד, רס"ן סלים. החוליה הקטלנית ביצעה מאז פיגוע נוסף: ב-8 באוקטובר רצחו אנשיה את הישראלי עודד וולק ממודיעין, ופצעו שלושה ישראלים אחרים שנסעו עמו במכונית.

חיילי הגדוד החדש ואנשי השב"כ שמו קץ בשבוע שעבר למעגל הדמים של חוליית התנזים מיאטה. חבר החוליה, נאג'י טאלב, תושב העיירה יאטה, הובא על-ידי חוקרי השב"כ לשחזר את פיגועי הירי במקום שבו אירעו. אנשי גדוד "לביא" - הם שלכדו אותו.

"הגענו לאזור הבית שלו שבוע אחרי הפיגוע השני, ב-16 באוקטובר, וסגרנו על הבית", מספר רס"ן סלים. "מדובר בבית גדול, בן 3 קומות, סמוך לרחוב הראשי של יאטה. מתחת לבית נמצא המוסך של טאלב. קראנו לו בכריזה לצאת, אבל הוא ניסה להתחמק ולגרום לנו לחשוב שהוא לא נמצא. כל קרובי המשפחה שלו יצאו מן הבית, כולם אמרו לנו שהוא לא נמצא, אבל לנו היה מידע אחר. המג"ד, סא"ל יהודה התחיל לקדם דחפור D-9 לכיוון הבית. הדחפור התקרב, ורק אחרי שהוא הוריד קיר אחד של הבית יצא טאלב בידיים מורמות. בחקירה התברר שהוא היה הנהג של החוליה, וביצע בעצמו פיגועים אחרים".

הגדוד נחשף לראשונה

גדוד "לביא", החוגג בימים אלה שנה להקמתו, ונחשף בכתבה זו לראשונה, הוקם בעקבות החלטה של הרמטכ"ל הקודם, שאול מופז, להחליף כמה שיותר יחידות מילואים, שנאלצו לבצע עד אז למעלה מ-25 ימי תעסוקה מבצעית בשנה (מאז עלתה המכסה לכ-37 ימים), ביחידות סדירות.

החשבון היה פשוט: גזרה גדודית, כדוגמת דרום הר חברון, דרשה אז 18 גדודי מילואים מתחלפים במשך שנה, וכיום, לאחר הארכת תקופות המילואים, היא דורשת 12 גדודים. עלותו הממוצעת של יום מילואים היא 400 שקלים חדשים, ויחידות המילואים, על אף איכותן וניסיונן, אינן מגיעות לרמת היכרות גבוהה מספיק עם גזרת הפעילות, ולכשירות מבצעית של גדוד סדיר קבוע בגזרה.

המודל להקמת הגדוד החדש היה גדודי השטחים שכבר פעלו בצה"ל: נחשון, שמשון דוכיפת וחרוב, הפועלים באופן קבוע סביב הערים הפלסטיניות, וגדוד "נצח-יהודה" (הנח"ל החרדי) הפועל בבקעת הירדן. "הפיקו לקחים מהקמת הגדודים הקודמים, והקימו את "לביא" כגדוד חי"ר קל, המתמחה בפעילות ביטחון שוטף ולחימה בשטח בנוי, בלילה, בצורה שמתאימה באופן מיטבי לגזרה ולאוכלוסיה", אומר מפקד הגדוד, סא"ל יהודה. סגל המפקדים נשלף מכל חטיבות החי"ר של צה"ל: המג"ד, סא"ל יהודה, היה סמג"ד בגדוד 890 של הצנחנים. הסמג"ד סלים שימש כמ"פ בגדוד "נחשון". הקצינים והמ"כים הם בוגרי חטיבות הצנחנים, הנח"ל וגולני.

"חלק מן החיילים ביקשו להתגייס לגדוד", מספר סגן אסי, מפקד פלוגה א', אחת משתי הפלוגות הוותיקות, שהתגייסו בנובמבר 2001, "וחלק מן החיילים הגיעו כי שלחו אותם, והיה צריך לשכנע אותם שהגדוד לא פחות טוב מן החטיבות. אני מספר להם שהגעתי מגדוד 'גרניט' בנח"ל בהתנדבות לגדוד החדש בידיעה שהוא מבצע פעילות בדיוק כמו חטיבות החי"ר".

את הקשר שלו, ערן, תושב דימונה, הוא לא צריך היה לשכנע. "אני ביקשתי להגיע לגדוד, עוד לפני שידעו איך קוראים לו. הבטיחו לי שהפעילות תהיה מתקדמת, עם שאיפות גבוהות יותר מן הגדודים בחי"ר. אני משרת בצבא פחות משנה, ובגלל שאנחנו הוותיקים, אנחנו עושים פעילות של מעצרים איכותיים, כשאנחנו עדיין במהלך מסלול ההכשרה. החברים שלי, שהתגייסו יחד אתי והלכו לחטיבות החי"ר עדיין לא עושים דברים כאלה".

"אני מבקר את הטירונים שלנו במתקן אדם", מספר המג"ד יהודה, "ולגבי המוטיביציה, אין כיום הבדל בין הרצון לשרת בגדוד שלנו, לגדודי השטחים הוותיקים דוגמת דוכיפת וחרוב. גם בוגרי בה"ד 1 (בית הספר לקצינים) מתעניינים מאוד בגדוד, וגם החיילים הראשונים ששלחנו לקורס מ"כים וחזרו השבוע כדי לפתוח מחזור טירונים חדש, קיבלו ציונים טובים". המדד המעניין ביותר, לדבריו של המג"ד, הוא הנשירה הנמוכה: חייל אחד בלבד עזב את הגדוד במהלך ההכשרה עד היום.

האריה השואג - וכנפיים?

כחלק מ"הרעלת" החיילים וגיבוש גאוות היחידה, עיצבו החיילים והמפקדים של המחזור הראשון סמל לוחם יומרני למדי: ראש אריה שואג מופיע במרכזו וחרב ברקע. כדי לציין את התמחות הגדוד בפעילות לילית ואורבנית, נתלו החיילים באילן גבוה וציירו מסביב כנפי עטלף. "עניין הכנפיים עושה לנו בעיות", מספר קצין המבצעים, סגן דודו, יוצא גדוד 50 - הנח"ל המוצנח. "ראש אכ"א מסרב בשלב זה לאשר לנו את הסמל בגלל הדמיון לשייטת 13, ובכלל, הכנפיים מופיעות בסמלים של היחידות המיוחדות והמוצנחות, וכנראה נצטרך לשנות את הסמל. אנחנו מחפשים עכשיו משהו חדש, אבל כמעט כל קומבינציה כבר מופיעה באיזשהו סמל".

גם מפקדת הגדוד, הממוקמת בצמוד להתנחלות עותניאל, אינה מזכירה במאומה את המוצב המט ליפול שעמד באותו מקום ושימש במשך שנים את חיילי המילואים. כר דשא מפואר, שנראה כלקוח מבסיס של הצבא הבריטי, ואבני חצץ בשני צבעים, מעטרים את רחבת המפקדה של הגדוד. המבנים חדשים ולבנים.

במהלך הנסיעה בין מאחז "שמעה ב" ("נבנה בתוך 5 שעות, עם כל המבנים ועמודי התאורה, הלוואי וצה"ל היה בונה כל-כך מהר"), לבין חוות "אביגיל" ("גרים שם שלושה חבר'ה רווקים שמתפרנסים ממכירת פלאפל לתושבי האזור"), התקבלה התראה על שני אנשי תנזים מכפר חרבת כרמה, שנצפו כשהם מתאמנים בנשק לקראת יציאה לפיגוע ירי. הערב הם גם צפויים להיות בבית, וסלים ממהר למשרד כדי לתכנן את המעצר. "הגענו לרמת היכרות מצויינת עם האזור", אומר סלים, "כיום אנחנו יכולים להיכנס ולפעול אפילו בלי צורך במפות או תצלומי אויר. המפקדים זוכרים את הבתים בעל-פה, החיילים מכירים את התושבים באופן אישי, וגם ההיכרות עם המבוקשים בגזרה היא אינטימית: לכל מפקד יש פנקס עם תמונותיהם של המבוקשים המרכזיים, כך שגם בפעילות שגרתית ברחוב או במחסום נזהה אותם. גם תכנון הפעילות יכול להתקצר. הלילה נלך לעצור אותם במקביל".

"שו האדא מסייעת?"

אסי המ"פ מתייצב במפקדת הגדוד עם כוח מחיילי הפלוגה לקראת המעצר. אחד ממפקדי המחלקות שלו, סג"מ דוראל, חבוש קסדה ואפוד, נעצר לכמה דקות ומשוחח עם מש"קית תנאי השרות על חייל שזקוק לאישור לקבל שכר דירה; כמו בכלל יחידות השדה, גם בגדוד "לביא" כשליש מן החיילים מוגדרים כמקרי ת"ש – חיילים בודדים, עולים חדשים, וחיילים אחרים הזקוקים לסיוע כלכלי בשל מצבה הכלכלי של המשפחה.

בחצות יוצא הכוח של מפקד הפלוגה רגלית אל אחד הבתים. הכוח של סגן מפקד הפלוגה יוצא לביתו של המבוקש השני. סלים, בג'יפ הסופה הממוגן, יגיע אל שני הבתים לאחר שהכוחות המתגנבים יחסמו אותם מכל עבר וימנעו את הימלטות המבוקשים. חוליית תצפית, מצויידת במערכת הטרמית "יובל" לראיית לילה, מתמקמת על גג אחד מבתי המדרש הגרנדיוזיים שנבנו באזור. מפקד החוליה, סמל ניר, מתהדר עדיין בגינונים ובפריטי ציוד עם סמלים של "רובאית 13" מגולני, אבל הוא כבר התרגל לנעליים האדומות ולכומתה השחורה של גדודי השטחים.

דמויות לבנות קטנות וחבושות קסדה מרצדות על מסך מערכת ראיית הלילה. לאחר דקה נוספת מתקבל הדיווח "סגור" משני הבתים. פנסי הג'יפים נראים באופק, ואחר-כך מתמקמים מול פתחי הבית. הקצינים קוראים למבוקשים בכריזה לצאת. לאחר תחקור קצר בשטח, וחיפוש קצר בבתים, יוצאים הג'יפים מתוך הכפר. הכל אורך קצת יותר משעתיים, ובסופן יושבים שני המבוקשים עם כיסוי בד על העיניים, מכונסים בתוך עצמם וכפופים מפחד. אריק, נהגו של הסמג"ד, שר לאחד העצורים שירי מסייעת, והעצור המבוהל, שככל הנראה אינו מחבב את השיר, שואל: "שו האדא מסייעת?"

"שניים משניים, בלי ירי ובלי אירועים מיוחדים", אומר סלים כשהוא חוזר למוצב, ולמרות היותו דרוזי, ואולי בשל הקשרים ההדוקים עם האוכלוסיה היהודית באזור, הוא ממהר להוסיף: "ברוך השם". לא יזיק.