חגיגה לדמוקרטיה

בימים האחרונים מסתובבת כאן שמועה שלבם של הבוחרים גס בבחירות. כל המשחק הזה – כרזות התעמולה, תצלומי המועמדים, ההשמצות ההדדיות, ההוצאות הכספיות – כל זה נמאס. וכבר יש המקוננים שהתיעוב הכללי כלפי ההליכים הפוליטיים מסכן לנו את הדמוקרטיה.

לכל אלה אני מציע טיול קצר, מרגיע, בארץ השטחים. טיולנו מתחיל בירושלים, במחסום חיזמה, נקודת מעבר ליהודים בלבד בין ישראל הישנה, של הקו הירוק, לישראל החדשה, של המתנחלים. מיד לאחר המעבר מתחילה חגיגה דמוקרטית, צבעונית, תוססת, עמוסה בכרזות, בפוסטרים ובסיסמאות, והיא נמשכת כל הדרך צפונה, מעופרה עד אלון מורה. כל הגדרות שמפרידות בין ההתנחלויות לכבישים מקושטות בסיסמאות בחירות, ולהתנחלויות יש המון גדרות.

לקראת סוף נובמבר ילכו היהודים בשתי מועצות אזוריות – בנימין ושומרון – אל הקלפיות, ויכריעו מי ינהיג את המועצות האלה בקדנציה הבאה. בבנימין המאבק ניטש בין 5 מועמדים, לא פחות: עד כדי כך המשרה נחשקת. מול ראש המועצה הוותיק פנחס ולרשטיין מתייצבים מוטי זליקוביץ, שבח שטרן, יחיאל חמדי ושמעון ריקלין. בשומרון ההתמודדות היא בין שניים: ראש המועצה המכהן, בנצי ליברמן, ויריבו המושבע, מאיר קיהאן.

למרות התחרות הקשה, סביר להניח שהבחירות יתנהלו בסדר מופתי, בלי צעקות, בלי אלימות, בלי זיופים: לא כמו אצלנו, בישראל הישנה. שהרי מדובר באוכלוסייה תרבותית, מאופקת, שהדמוקרטיה היא נר לרגליה.

וכל החגיגה הדמוקרטית הזאת תתנהל כאשר 90 אחוז מהאוכלוסייה בבנימין ובשומרון חיים תחת עוצר, כתר, סגר, נתונים לחסדי כל חייל במחסום. וכאשר בין כרזה לכרזה מפרידים שלטי זיכרון לפיגועים, פרי הבאושים של הטרור הפלסטיני, ובין שלט לשלט מפרידים כרמי זיתים של פלסטינים שיהודים שרפו, כנקמה על אותם פיגועים.

הבחירות ביש"ע הן חלק מאשליית הנורמליות שממשלות ישראל הבטיחו לספק למתנחלים. כמו שצה"ל מטיל עוצר על 120 אלף ערבים בחברון רק כדי שכמה מאות יהודים יוכלו לטייל להנאתם בעיר, כך הוא מספק למתנחלים בחירות כהלכתן, כאילו לא מתנהלת בשטחים מלחמה עקובה מדם. כאילו ניתן לקיים גטו של דמוקרטיה צרופה בחיקו של כיבוש אלים.

השילוב המופלא הזה איננו המצאה ישראלית. בל נתיימר. הוא הומצא בדרום-אפריקה, תחת שלטון המיעוט הלבן. ישראל עדיין לא הנהיגה אפרטהייד נוסח דרום-אפריקה בשטחים, אבל כל יום היא מתקרבת עוד צעד אחד אל התהום.

מה שצריך כאן באמת הוא החלטה של ממשלת ישראל לכבוש את השטחים: לא רק את הערים הפלסטיניות. זה קל יחסית. הכיבוש הקשה הוא של ההתנחלויות היהודיות. לחזור ולהתייחס אליהן על-פי מה שהן: שטח צבאי. בלי משחקי בחירות ובלי אשליות דמוקרטיות. כמו שאומרים המתנחלים: תנו לצה"ל לנצח.

ההכרעה הזאת לא תיעשה בבחירות שמתקיימות בבנימין או בשומרון. היא צריכה להיעשות בקלפיות של ישראל הישנה. למרבה הצער, זה לא יקרה. לא הפעם.