המנצח ישלם

"זאת איננה מסיבת ניצחון", אמר אמש עמרם מצנע לפעילי המטה שלו, בתדריך אחרון, בבית החייל בת"א. "זאת גם לא מסיבת סיום. את הבחירות מכריעים בקלפי, לא בסקרים".

הדברים האלה נכונים תמיד ערב בחירות, אבל הם נכונים במיוחד בבחירות האלה, בחירות המאסף של מפלגת העבודה.

אם המנצח חפץ חיים, הדבר הראשון שהוא חייב לעשות הערב, בסביבות 21:00, כשיסתמנו התוצאות, הוא לחבק בחום את שני המפסידים, ולאמץ בנדיבות לפחות אחד מהם. נניח לרגע שהקלפיות יאששו את מה שאמרו הסקרים: מצנע מנצח בהפרש גדול, בן-אליעזר מסיים שני ורמון אחרון. בוא אלי פואד, יאמר מצנע, היה לי מס' 2. אחרת תוצת כאן אש עדתית, ותשרוף את ביתה של העבודה עליה.

בליכוד, בשבוע שעבר, נאלץ שרון להבטיח את המקום השני ברשימה לנתניהו. הלחץ מלמטה, מחברי המרכז, היה גדול מדי. שרון קנה פופולריות במפלגה במחיר של מריבה יום-יומית בממשלה.

בעבודה הסיכונים הרבה יותר גדולים. המכשול המיידי מצפה למנצח מחרתיים: מרכז העבודה מתכנס, כשעל סדר יומו הצעה של אפרים סנה, מתומכי פואד, להעביר את בחירת חברי הכנסת מפריימריז בהשתתפות כלל המתפקדים, לבחירה במרכז. אם פואד מפסיד היום, נקמתו הגדולה תגיע כבר מחרתיים: ההחלטה עשויה לגרום לפרישה של בורג, ביילין, אולי גם רמון ואחרים, להטביע את העבודה בגל של שחיתות פוליטית, ולכפות על היו"ר החדש רשימה שאיננו רוצה בה ומהומה שתפצע אותו אנושות.

זאת רק חצי הבעיה. החצי השני עדתי. מעולם לא הייתה ההתמודדות הפנימית בעבודה עדתית כל-כך. על פי הסקרים, רוב מכריע של המתפקדים האשכנזים תומך במצנע, ורוב מכריע של המזרחיים תומך בבן-אליעזר. האשכנזים יכולים להבטיח ניצחון למועמדם בבחירות הפנימיות, אבל הם בטלים-בשישים, נכון יותר בטלים-בקשישים, בבחירות לכנסת. אם לאחר ההכרעה לא תצליח מנהיגות העבודה להפגין אחדות פנימית, השד העדתי יביס אותה בקלפי.

במילים אחרות: כוחו של פואד בן-אליעזר כמפסיד גדול מכוחו כמנצח. זה מה שמבדיל בין פוליטיקה לבין כדורגל: המפסיד מרוויח, והמנצח נקרא לשלם את החשבון. מה גם שהתשלום לא גבוה. אם העבודה הולכת לאופוזיציה, לא משנה מי מס' 2 שלה, ואם היא הולכת לממשלה, כשותף משני, זה משנה רק מעט.

העבודה זקוקה נואשות לטוני בלייר ישראלי: אחד שבא מן השמאל, אבל יודע לפרוק את פחדי האמצע. לא מסוגר, לא יהיר, מחבק, ועם זאת רענן, מנותק מהעבר, בעל כושר הכרעה ויכולת ביצוע.

בכל אחד משלושת המועמדים יש משהו מטוני בלייר, אבל אף אחד מהם לא מפגין בינתיים את מקבץ התכונות האלה. הנה עוד סיבה מדוע אין להם מנוס מללכת ביחד.

בכנס תומכי מצנע אמש לא הייתה התלהבות סוחפת. הנערים שהובאו לישיבות המרכז להניף בלונים ולצעוק "היידה מצנע", לא היו שם. התדריך נערך בסגנון צבאי. ראש מטה יום-הבחירות, ד"ר איתי גלבוע, הציג שקפים, עמוסים בהוראות לחברי ועדות הקלפי, איך למנוע זיופים. אסור, למשל, ללכת לשירותים, אלא אם כן פעיל אחר משלנו יישב לשמור על הקלפי בשעת מעשה. אם יש בעיה, מרימים טלפון לחמ"ל. חמ"ל? כן, חמ"ל, כמו בימים הטובים ההם, בצה"ל.