איינשטיין בניו יורק

את האנקדוטה הבאה סיפר הפרופ' לפיזיקה חנוך גוטפרוינד, נשיא האוניברסיטה העברית לשעבר, בהרצאת הפתיחה לתערוכה החדשה המוקדשת לאלברט איינשטיין, המדען שהפך לאגדה עוד בחייו. מתברר שהאוניברסיטה העברית בירושלים היתה שושבינה חשובה בהוצאת התערוכה לאור, בשיתוף פעולה עם המוזיאון להיסטוריה של הטבע בניו יורק.
גוטפרוינד סיפר שאיינשטיין הצטרף לפעילות בתנועה הציונית כבר ב-1919, ולפי בקשתו של חיים וייצמן התגייס ב-1921, השנה בה זכה בפרס נובל לפיזיקה, למשלחת שיצאה לארצות הברית לגייס כסף לצורך הקמתה של אוניברסיטה יהודית בעיר הקודש. זה היה ביקורו הראשון בארצות הברית. היום, 75 שנה לאחר הקמתה של האוניברסיטה לה שימש איינשטיין כשושבין, היא מתגייסת לטובתו.
איינשטיין נולד למשפחה יהודית ב-14 במרץ 1879, בעיר אולם בגרמניה. הוא גילה סקרנות עצומה למדע כבר בגיל צעיר, אבל אהב להתמסר גם לנגינה בכינור, והתלבט לא מעט בין עיסוק במוסיקה ובמדע.
ב-1896 עבר ללמוד בשווייץ וויתר על אזרחותו הגרמנית. בגיל 26, כשעבד בתפקיד זוטר במשרד הפטנטים של עיריית ז'נבה, פירסם בראשונה את רעיונותיו על תורת היחסות הפרטית. את תורת היחסות הכללית המפורסמת הגה איינשטיין כבר ב-1905.
ליקוי החמה של שנת 1919 סיפק אפשרות להוכחת תורת היחסות שהגה המדען הצעיר, ואיינשטיין הפך באחת ל'סלבריטי' בקנה מידה עולמי. ראשו פרוע התלתלים הלבנים ושפמו הגדול הפכו ל'אייקון' מוכר ברחבי העולם, ודמותו הציורית הפכה לשם נרדף לכינוי גאון בעיני מיליונים של בני אדם חסרי מושג כלשהו בעניין הישגיו המדעיים.
חוש ההומור של איינשטיין וההתייחסות הקלילה שלו לעצמו עזרה לו ביצירת התדמית העצמית של 'המדען הכוכב'. הוא נהג להתבדח אז, שבעקבות המוניטין שרכש, טוענים האמריקאים לבעלות עליו ועל תורתו, בעוד שהשוייצרים טוענים שהוא בעצם אזרח שוייצרי, הגרמנים טוענים שהוא נולד בגרמניה, וגם היהודים דורשים לא לשכוח את יהדותו.
איינשטיין נהג להתלוצץ שאם ליקוי החמה בשנת 1919 לא היה מוכיח את התיאוריה שלו, היו האמריקאים טוענים שהוא בעצם שווייצרי, השוויצרים היו אומרים עליו שנולד בגרמניה, בעוד הגרמנים היו אומרים שהוא בכלל יהודי.
אגב, התייחסותו החמה של המדען למדינה היהודית גרמה לדוד בן-גוריון להציע לו להיות נשיאה הראשון של מדינת ישראל. לאוניברסיטה בירושלים הוריש איינשטיין את עזבונו המדעי, שמשמש היום כעוגן לתערוכה המרשימה שמוצגת במוזיאון להיסטוריה של הטבע בניו יורק.
באחרונה בחר באיינשטיין השבועון האמריקני 'טיים' לאישיות הבולטת במאה ה-20. ד"ר מיכאל שארה, שמשמש כאוצר התערוכה בניו יורק, הגדיר את איינשטיין כאישיות מדעית, כמוה קמה אחת לכמה מאות שנים.
תרומתו של איינשטיין לאנושות לא הסתכמה רק בתאוריה. כל מכשיר בן ימינו המכיל תא פוטו-אלקטרי, כמו מחשב, טלוויזיה ועוד רבים אחרים, אפשר לראות בו צאצא של איינשטיין.

פציפיסט, יעד של ה-FBI

בגיל צעיר החל איינשטיין גם בפעילותו הפציפיסטית וההומניטרית. כבר ב-1925 חתם על מסמך משותף יחד עם המנהיג ההודי מהאטמה גנדי, שהתנגד לגיוסם של אנשים לצבא בעל כורחם. הניסוח המדויק שלו היה: "לא ניתן להשיג שלום באמצעות אלימות אלא באמצעות שכנוע והבנה....".
עם עליית הנאצים לשלטון ויתר ב-1933 על אזרחותו הגרמנית והצטרף לצוות המרצים של אוניברסיטת פרינסטון. ב-1940 הפך לאזרח ארצות הברית, מדינה בה ראה את התקווה לכל אדם שמאמין בעקרונות של חופש.
בשנת 1939 פנה איינשטיין במכתב אישי לנשיא פרנקלין רוזבלט, בו התריע בפניו על האפשרות שהנאצים יבנו פצצת אטום בהסתמך על התיאוריות שלו. דבר שהמריץ את הנשיא רוזבלט ליזום את 'פרויקט מנהטן' המפורסם, שהביא לבנייתה של פצצת האטום הראשונה.
מכתב נוסף של המדען לנשיא, ב-1945, להימנע מהטלת הפצצה לאחר כניעת גרמניה, לא הגיע כלל לידי הנשיא. כל חייו הצטער איינשטיין על ששימש קטליזטור לפיתוח הפצצה. איינשטיין לא היסס לצאת באומץ נגד תופעת המקרתיזם בשנות ה-50 ונגד הבהלה ששטפה את ארצות הברית מפני האפשרות של השתלטות הקומוניזם על העולם.
25 שנה לאחר מותו של המדען התברר שה- FBI , בראשותו של אדגר הובר, עקב אחרי הגאון היהודי מיום בואו לארצות הברית. לא פחות מ-1,400 דפים מילאו את תיקו של איינשטיין במהלך תקופת המעקב אחריו.
לא ייאמן. אגב, המסמכים בתיק, בהם מכתבו של איינשטיין לנשיא רוזבלט, המכתב המציע את נשיאות מדינת ישראל לאיינשטיין ואפילו דפי המעקב של ה-FBI, כולם מוצגים בתערוכה.

עולם מלא דימיון

התערוכה מחולקת לנושאים, לפי מיגוון פעילותו של איינשטיין. חייו נראים בתערוכה כעולם מלא דימיון, עם הכרה במוגבלות של המוח האנושי. בתערוכה נלקח המבקר לעולם הפלאים של הגאון כפי שהוא מוצג במכתבים ובניירות שהותיר מאחוריו. בעזרת עזרים נוספים, כמו סרט וידיאו והדגמות מתוחכמות, מנסים מעצבי ואוצרי התערוכה לפתוח צוהר לרעיונותיו של הגאון.
בפרק המוקדש למדע מוצגים רעיונותיו של איינשטיין ביחס לחלל, זמן, אור ותנועה. למעשה, עד היום חלק גדול מהעבודות התיאורטיות שנכתבו במדע האסטרופיזיקה בדורות האחרונים, מבוססים על עבודתו של איינשטיין.
מעניין במיוחד לראות איך המדען, שהשתמש במתמטיקה כדי ליצור מודלים שידגימו ויבהירו את רעיונותיו, לא נעזר במעבדה או בתצפיות לפיתוח רעיונותיו החדשניים, אלא רק במוחו ובדמיונו הפורה.
אוצרי התערוכה מנסים להבהיר למבקרים באמצעים שונים של הדגמה ויזואלית את פשר ומהות רעיונותיו, כמו יחסיות הזמן, המרחב הארבע-מימדי של חלל זמן, התעקמות המרחב וכו'.
הפרק המוקדש לפעילותו החברתית והפוליטית של איינשטיין נרחב למדי. המדען לא היסס לגייס למען אמונותיו החברתיות והפוליטיות את המוניטין שרכש בפעילותו המדעית. הוא יצא בחריפות, ללא חשבון, נגד האנטישמיות, נגד המקארתיזם ונגד התפשטות הנשק האטומי.
איינשטיין תמך בכל ליבו בשיטה הדמוקרטית והטיף לפציפיזם עולמי. תמיד נהג לומר: "איני יודע באיזה כלי נשק ישתמשו המדינות הלוחמות במלחמת העולם השלישית, אבל בזו הרביעית ישתמשו במקלות, שכן אוצרות הציוויליזציה יאבדו לעד".
הוא הטיף לממשלה רציונלית עולמית ותמך במלוא הלב והכוח בהקמת מדינה יהודית, וקיווה שהדבר יתבצע תוך שיתוף פעולה בין הערבים ליהודים.
כשנשאל בערוב ימיו "מה מפריד בין הידע שלו לזה של שאר בני האדם", ענה בצניעות שהוא ושאר האנושות משולים לעדת נמלים שנתקלו ברגלו של פיל. אם היו שואלים אותן כיצד להגדיר פיל, היו מתארים ברוב דיוק את ציפורן רגלו. איינשטיין טען שגם הוא נמלה אנושית, אבל כזו שהלכה קצת אחורה וראתה שלפיל יש המשך ושאינו רק ציפורן.
"אני", סיכם איינשטיין, "כמו כל שאר בני התמותה, לא מסוגל לראות את הפיל כולו, אבל הבנתי לפחות שאי אפשר לתאר יצור כמו הפיל באמצעות תיאור הציפורן של רגלו".
התערוכה המעניינת נמצאת במוזיאון להיסטוריה של הטבע, בהמשך תצוגת הדינוזאורים. מומלץ בחום.