האב, הבן והשלטון
עומרי שרון, שעד היום לא הרשים באף אמירה שנונה, הוא חוליה נוספת בשושלת המקיפה את המזרח התיכון, ממרוקו ועד עיראק, של מנהיגים-בני-מנהיגים
מי אמר שישראל אינה משתלבת במרחב המזרח תיכוני? בסוריה קיבל את השלטון בנו של הנשיא אסד, בירדן זה קרה לבנו של המלך חוסיין, גם במרוקו עברה הירושה מן האב אל הבן, והשמועות בקהיר מצביעות על מובארק ג'וניור כמי שיירש בקרוב את אביו כנשיא מצרים.
ובישראל? העומד בראשה כבר משח את בנו בשמן המלוכה. היום הוא יהיה בעמדת זינוק בטוחה למושב בכנסת, במהלך הכהונה הקרובה הוא יהיה סגן שר, בסיבוב הבא הוא כבר יהיה מיניסטר, ולפני שיושלם העשור הראשון במילניום השלישי, ניתן יהיה לנקוב בשמו של המנהיג הבא – עומרי שרון.
בעצם הוא כבר שר, אם לא סגן ראש ממשלה, או ראש ממשלה בפועל. הבן-יקיר-לי-עומרי הוא המוציא והמביא של אביו ונחשב אולי לאדם היחיד עליו סומך האיש הקרוב אליו ביותר. הוא נשלח על ידו כמה פעמים ליאסר ערפאת, הוא ממשיך להיפגש בחשאי עם עסקנים פלסטינים, הוא מנצח על רשימות החיסול במפלגתו והוא מנתב אפילו את מדיניות החוץ של ישראל. האמת? כך גם קרה בסוריה.
הבן בשאר החל את תקופת ההתמרקות השלטונית שלו עוד כשאביו היה בחיים. גם במשפחת חוסיין העיראקית מכינים את הכתר, אלא ששם יש שני מועמדים – עודאי וקוסאי. בלבנון היה זה פייר ג'ומייאל, מייסד הפלאנגות, שהכשיר את שני בניו, באשיר ואמין, להנהיג בבוא היום את המדינה. ברשות הפלסטינית המצב אינו שונה – אלמנתו של אבו ג'יהאד היא שרה ובנה הוא סגן שר. אם היה לערפאת בן, הוא היה מתמנה מזמן לשר האוצר בממשלתו וליורשו הבלעדי. הנה כי כן, לא רק בפערים חברתיים דומים אנו לשכנינו שמעבר לגבול, אלא גם בתופעת הנפוטיזם, המנציחה את שלטון האליטות לעד ולעולמי עולמים.
זוהי גם דוגמה בולטת לכך שמקומנו הוא באסיה, ולא באירופה. בפיליפינים שלטה האלמנה קוראזון אקינו, בסרי לנקה ירשה האלמנה לבית בנדרנייקה את הבעל. הבת, צ'אנדריקה קומארטונגה, ירשה אחר-כך את האם. בהודו שלטה שושלת גנדי על כל חלקיה, ורק התנגשויות בחיי האם והבן ניתקו את השרשרת. עתה מבקשים להמליך על תת היבשת את האלמנה סוניה, הגם שאינה הודית מקורית. בפקיסטן עלתה פעמיים לשלטון בנזיר בהוטו, בתו של זולפיקאר שהיה נשיא המדינה. בבנגלה-דש עושה זאת שייך חסינה, בתו של המנהיג המייסד. נשיאת אינדונזיה של היום היא מגאמאטי סוקארנו פוטרי, שאינה אלא בתו של הנשיא הראשון. המדובר בפוליטיקאית עצלה וחסרת כישורים, שהגיעה לשלטון בזכות שמה. בעצם, רוב רובם של אותם יורשים היו כאלה – בולי עץ נעדרי יכולת מנהיגות וחסרי כריזמה. חלקם היו נערי שעשועים לפני שהחלו להתעניין בפוליטיקה. עולמם הצטמצם ל"סאייראת ובנאת", מכוניות ונשים. כך היו עבדאללה בירדן, קדאפי הבן בלוב, בני משפחת המלוכה בסעודיה, והרבה אחרים.
עומרי שרון, שעד היום לא הרשים את הציבור הישראלי ולו גם באמירה שנונה אחת, הוא חוליה נוספת בשושלת המקיפה את המזרח התיכון, ממרוקו ועד עיראק. אבל אין הוא מהווה כאן תופעה חדשה. זה החל עם ה"נסיכים" של הליכוד והמשיך אל תוך הממסד של מפלגת העבודה. זה חדר אפילו למפלגות חדשות. באחרונה שבהן, מפלגת המרכז, הגיעה דליה רבין לכנסת ולמשרד הביטחון כמו נשים אחרות שאביהן נרצח באסיה. היא לפחות הבינה לאחרונה כי העול הזה הוא למעלה מכוחותיה.
אז הנה, לא רק לבריטים יש משפחת מלוכה. היא קיימת, נושמת ובועטת גם בפרובינציה הישראלית. אריק מלך ישראל מכין לנו יורש עצר לעשרות השנים הבאות.
