שוחד מידבק

לפי דבריו של עוזרד לב, שילמו הוא ויוסי גנוסר עמלה לפקיד בכיר ברשות הפלסטינית תמורת משרת הייעוץ שבה זיכה אותם. דעת הקהל בישראל רוגשת בגלל החשש שגנוסר, אשר מילא תפקיד חשוב למדי בשיחות המדיניות, עלול היה לנקוט עמדה המושפעת מהאינטרסים שלו, וכי הכסף שבו טיפל הופנה לטרור. העובדה שהפקיד הפלסטיני קיבל שוחד מידיו של ישראלי אינה מטרידה אותנו במיוחד. זרה לנו המחשבה כי חטא הוא לשחד פקידים של ישות פוליטית זרה כדי לקדם את עסקיהן של חברות ישראליות, שהרי העולם מושחת ואם אנחנו רוצים להשתתף במשחק עלינו לנהוג לפי כלליו.

הדבר נכון גם לגבי הפלסטינים: דווקא הרובד המודרני בתוכם, המשכיל, המתון יחסית, זה שעימו אנחנו יכולים לכונן יחסי שלום, הוא המושחת ביותר. הבקשיש, אסונה של האימפריה העות'מאנית, לא חלף מהמזרח התיכון עם התפוררותה. לא רק אנשי עסקים ישראלים, גם קברניטינו השלימו עם הצורך להסתגל לאמות המידה הנהוגות "בתרבות שלהם", ולהשתמש בהן לטובתנו.

האמנם לטובתנו? השחיתות מידבקת. תכופות נדבק משהו מכספי השוחד לידיו של השליח. אי אפשר לכונן יחסי אמון עם מדינאים ופקידים מושחתים. הסכם המלווה בקריצה ובהוראת תשלום לחשבון חסוי בשוויץ אינו שווה את מחיר הדיו. סביר להניח שנתניהו ושרון לא היו תובעים מן הפלסטינים לנקות את אורוותם כתנאי להסכם מדיני, אלמלא הידיעה שהכספים הנסתרים מופנים גם לטרור. אבל לא כן האמריקנים. הם אימצו את תביעתנו לשקיפות חשבונאית, גם מפני שאינם משלימים עם כך שכספו של משלם המיסים האמריקני מופנה לכיסים פרטיים.

לו היה גנוסר אזרח אמריקני, ולו היה מעניק עמלה לפקיד של ממשלה זרה, לא היה משרד המשפטים האמריקני מתקשה להעמידו לדין. הסיבה לכך היא שכבר לפני 25 שנה, אחרי שורה של שערוריות וחקירה מעמיקה של הקונגרס, נאסר בחוק האמריקני על אזרחי ארה"ב ועל חברות הפועלות בארץ זו לשחד נבחרים ופקידים של מדינות זרות. הקנס המושת על חברות עברייניות הוא 2 מיליון דולר, ופרטים נענשים בתשלום 100 אלף דולר וב-5 שנות מאסר. מדינות אירופה היססו לאשר חוקים דומים, מפני שחששו לאבד יתרון מסחרי ומפני שהשלמה עם מנהג הבקשיש הולמת את יחסן המתנשא לתרבויות העמים שבהם משלו. למרות זאת, בשיהוי ניכר, התקבלו חוקים שכאלה ב-30 מדינות. לא בישראל.

החוק האמור דרוש לנו מפני שהעולם הכלכלי הוא כמעט פרוץ גבולות ואנחנו רוצים לפעול בתוכו, בהתאם לנורמות ההתנהגות המקובלות בקהילת האומות המפותחות. הוא דרוש לנו שבעתיים בגלל הסביבה התרבותית שאליה נקלענו. נסיוב חיסון מפני מחלות טרופיות ניתן למי שנוסע אליהן ולא למי שאינו יוצא מפתח ביתו. יש עוד טעם: מה ששרון דורש מהפלסטינים כתנאי לכינון מדינתם הוא רק מעט פחות משינוי הפיגמנטים בעורם. אי אפשר להענישם על עמימות בניהול חשבונותיהם הלאומיים ובה בשעה לתרום להעמקת שחיתותם. לא רק הם צריכים להשתנות, גם אנחנו.