שתף קטע נבחר

המלצת הפסיכולוג: להסביר לילדים, אבל להרגיע

אווירת המלחמה משפיעה גם על הילדים והורים רבים מתלבטים איך להסביר להם את המצב. משה אלון, פסיכולוג חינוכי, מציע להסביר להם מה קורה, לשדר להם רוגע, לקבל את חששותיהם בהבנה ולשמור על שגרת היומיום

אווירת המלחמה וההכנות אליה לא פוסחות בימים אלה גם על הילדים. לא מעט הורים מתלבטים איך ועד כמה לשתף את הילדים בהתרחשויות, ועד כמה לגונן עליהם. משה אלון, פסיכולוג חינוכי ומזכיר הסתדרות הפסיכולוגים בישראל, נותן לקוראי ynet כמה עצות.

איך מסבירים לילד את המצב?

"חלק מהתשובה לשאלה איך להגיד לילד נחסך מאיתנו במידה מסוימת, מפני שרוב הילדים חשופים במידה זו או אחרת לתקשורת וקולטים גם את האווירה הכללית, שהיא לצערנו לא שלווה. כך שהסיטואציה הזו כבר מוכרת להם. אבל גם אם היה מדובר במלחמה שמתקיימת במדינות אחרות, עדיין אלה מושגים שקיימים גם בסיפורים ואגדות, כך שילדים בדרך כלל מיודעים עם המושג הזה.
"אפשר ורצוי להסביר לילדים מה מתרחש, להסביר את זה כמאבק בינינו לבין אנשים אחרים. ככל שהילדים צעירים יותר, צריך לשים דגש על החלוקה בין טובים לרעים, כשאנחנו הטובים, ולהציג בפניהם את המלחמה כאקט של התגוננות. למשל, יש אנשים שמנסים לפגוע בנו, אז אנחנו חובשים מסיכה ונכנסים לחדר האטום, כדי שלא יגיעו אלינו".

באיזה גיל אפשר להתחיל לדבר איתם על זה?

"אפשר להתחיל כבר בגיל 3-4, אז אפשר להגיד כבר משפטים ראשונים על הסיפור. חשוב להדגיש שהילדים קולטים יותר מהשפה הלא מדוברת, מתנוחות הגוף, מהאינטונציה. בגיל הזה השפה הלא מילולית חזקה יותר".

איך להתמודד עם פחדים של הילד?

"אנחנו יודעים שבמה שנקרא 'מצבי חירום', ההתנהגות שלכאורה מוגדרת לא תקינה או חריגה, היא בעצם ההתנהגות הנורמלית. כשילד מגלה התנהגויות נסיגתיות כמו היצמדות להורים, רצון לישון איתם בלילה, קשיים בהירדמות או אפילו הרטבה, אלה התנהגויות שבמצב חרדה מוגדרות כהתנהגות נורמלית. זה מעיד על כך שהילד מגיב למצב. באמצעות ההתנהגות הזו הוא מבקש סיוע, וכאן נכנס התפקיד של המבוגר. ככל שהילד צעיר יותר, התפקיד הזה קריטי, בגלל שהמבוגר הוא המתווך בינו לבין המציאות. ילד בן 4 או 5 לא יבין את משמעות מופשטת של מצב מלחמה, הוא מבין מציאות קונקרטית. אם המבוגר ששופט עבורו את המצב מפגין שליטה, הוא יגיב בהתאם. אני לא אומר להורים להסתיר את החששות שלהם מהילד, אבל לסנן, לקחת בחשבון את העובדה שהילד לא קולט את המציאות כמותם".

איך אתה ממליץ להורים להתנהג כדי להקל על הילדים?

"חשוב להתייחס לחריגויות כאל דבר תקין, לא להכניס את הילד ללחץ נוסף ולגרום לו להרגיש שהתגובה שלו לא תקינה. מומלץ להסביר לילדים מה קורה. כשילד שומע בחדשות שיש תאריכים למלחמה, אם המבוגר לא יסביר לו, הוא ידמה מציאות גרועה מהקיימת.
"כשיושבים מול הטלוויזיה, אם יש מידע בתקשורת, לא לתת לו להסתובב סתם בחלל, אלא לתווך לו את המידע. איך אנחנו נערכים, מה זה אבעבועות שחורות. מצד שני, לא כדאי להגזים בחשיפת יתר - לא להיכנס לפרטי פרטים. מבוגר יכול לסייע לילד גם על ידי כך שהוא יגיד שהמצב מוכר לו, שהוא כבר היה פעם במלחמה.
"מומלץ, בעיקר בקרב ילדים צעירים, לספק את ההסברים באמצעות משחק. למשל, כשהילדים שלי היו קטנים, הם קישטו את קופסאות האב"כ שלהם, וזה הופך את כל הסיפור לפחות מנוכר.
"חשוב לשמור על סדר יום. המחקרים אומרים שתפקידן של האמהות בתחום הזה חשוב יותר, כי היא הדמות שהילד קשור אליה יותר. ככל שהיא תשלוט במצב, יש סבירות גבוהה שהילדים ירגישו בטוחים.
"לגבי הציוד, כמו המסכות והחדר האטום, צריך להראות לילד איפה הכל נמצא. כשיגיע הזמן מומלץ להסביר להם איך לחבוש את המסיכה, הסברים שהם יקבלו גם באמצעות מערכת החינוך".

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: רויטרס
להראות לילדים את המסיכות (צילום ארכיון)
צילום: רויטרס
מומלצים