זינוקה של שינוי

תומכים של הליכוד, שנרתעו מהשחיתות שפשתה בו, נדדו בשבוע שעבר ל"שינוי" וחיזקו אותה בסקרי דעת הקהל. יש להכינם לאכזבה, כי קטנים הסיכויים שמפלגת תוֹמי לפיד תשמור על תוּמתה. השחיתות אינה טבועה בגנטיקה של הליכוד, אלא דבקה בכל מפלגה השותפה בשלטון ויכולה להעניק הטבות למקורביה. אם שינוי תתעצם ותצטרף לקואליציה, תדבּק הספחת גם בה.

אבל ייתכן שלא תגיע לכך, מפני שתוחלת חייה נראית מפוקפקת. מאז קום המדינה נעלמו מפלגות רבות, רבות התאחדו ונפרדו, אבל רק בודדות הוקמו על בסיס חדש לחלוטין והתקיימו לאורך זמן. למה? מפני שמפלגות יציבות מתפתחות בהדרגה, צומחות מתוך חבר אנשים החווים מאבק ממושך ושותפים להשקפת עולם אחת. לתנאי הזה נענות "ישראל בעלייה" (שמייסדיה הם עולים מבריה"מ שהתנסו שם במאבק מחשל), איחוד מפלגות הימין הקיצוני (השואב את כוחו מהניסיון ומתעצומות האופי של אנשי "גוש אמונים"), והתנועה האיסלמית.

לעומתן, שינוי היא מפלגת אוסף, המזכירה שתי מפלגות שהתפרצו לזירה הפוליטית, זכו להצלחות מרהיבות והתפוררו: ד"ש וצומת. אזכירכם כי ב-77', זמן קצר לאחר הקמתה, שיגרה ד"ש 15 נציגים לכנסת ה-9. גם היא הבטיחה לנקות את אורוות הממשל, גם היא חתרה למעמד של לשון מאזניים וגם היא רוהטה כביתו של המעמד הבינוני החילוני. כמו המפלגה הכושלת ההיא, גם בת-דמותה אינה מצהירה על עמדה מדינית מובהקת, ולכן יכולים נצים ויונים לדור בה יחדיו. הקלסתר המטושטש איפשר לד"ש להצטרף לממשלת בגין, וזו הייתה ראשית התפוררותה. כך יקרה, כנראה, גם לשינוי, בבוא עת ההכרעה.

תלותה של שינוי בלפיד מזכירה את תלותה של צומת ברפאל איתן. גם רפול הצטייר כאיש ללא חת שאינו מצטעצע בגינוני נימוס. גם הוא קסם לבוחרים צעירים וגם הוא הסתייע בתעמולה בוטה נגד החרדים. שניהם אנשי ימין מובהקים, אף כי איתן לא זז מעמדותיו ואילו לפיד, הקשוב להלכי-הרוח המנשבים ברחוב, הוא ימני משוקם, ששוב לא יציע לפוצץ מכונית בתגובה על פיגועים. בבחירות לכנסת ה-13 גרר עמו רפול 7 אלמונים לכנסת. עד לבחירות לכנסת ה-15 נעלמה המפלגה כלא הייתה ורק אחד הח"כים שלה, אליעזר (מודי) זנדברג, שרד את כל התהפוכות ושוריין בשינוי.

מובן שיש גם הבדלים ניכרים בין שינוי לשתי המפלגות שעל זכרן אין לברך. שלא כד"ש, לא נולדה שינוי לקראת הבחירות, וכמה מבכיריה אינם טירונים פוליטים ואינם אופורטוניסטים. צמרתה ממושמעת: אמנם לא מכבר איימו שניים מנציגיה בכנסת לפרוש מהסיעה, אבל הם נסוגו במהרה, ביודעם כי אין להם עתיד פוליטי בלעדי מנהיגם, ולעומת צומת, שרשימתה נקבעה בבחירות מפוקפקות, נערכו בשינוי בחירות הוגנות. הן הניבו רשימה גדושת משפטנים אלמונים, הנדמית להיות טובה יותר, או לפחות משכילה יותר, מזו של צומת.

אבל העיקר אינו בכך אלא באשליה של רבים מתומכי שינוי כי הסוגיות העיקריות בסדר היום הלאומי הן חלוקה צודקת של נטל המסים ויחסי המגזר הדתי והחילוני. אלה סוגיות חשובות, ובמדינות אחרות ראוי לקבוע על פיהן את הרכב הממשלה, אבל לא כך אצלנו. כאן צריך תחילה לקבל הכרעות מהירות וחותכות על עתיד היחסים עם הפלסטינים. מפלגה שאין לה עמדה ברורה בסוגיות האלה אינה רלבנטית. אשר לשאלות האחרות שבמרום האג'נדה של שינוי: מצעה החדש של העבודה קיצוני פחות מזה של שינוי, אבל קרוב אליו די הצורך שלא להותיר למפלגת לפיד מקום משלה להתגדר בו.