שתף קטע נבחר

כיכר טיינאנמן; 11 שנים עברו כמו מאה שלמה

סין, עושה רושם, חותרת להיות המעצמה הגדולה והמתקדמת בעולם, ולא באמצעים של כוח. יצחק בן-נר וגדעון שפיגל שחזרו ממסע לא שגרתי, מתקשים לעכל את גודל השינוי

אסור לוותר ארגון טיול קבוצתי מדריכים מקומיים טיסות-פנים 
בתי מלון המלצה 

סין משתנה בלי הרף. גם אלה שביקרו בה לפני שנה טוענים שהם כמעט לא מכירים אותה. מאז ההחלטה להיפתח למערב ולכספים שהוא מייצג, גדלו השקעות החוץ בסין בשיעור חסר תקדים, עורקי תחבורה מודרניים נסללים ובנייני מפעלים, משרדים ומלונות נבנים בעבודת כפיים של מיליוני פועלים, כמו לפני מאה שנים. ההמונים בערי סין נראים שבעים ומרוצים, בכפרים העוני עדיין ממשי, אף כי אין אבטלה ואין רעב. ההישג הסיני ועוצמתם של 1.2 מיליארד הנפש מיתרגם עתה למונחים של קידמה כלכלית וחברתית ולא, ישמרנו האל, לאסטרטגיה כוחנית של כיבוש (אף כי טיבט היא עדיין בעיה...). בסין קם דור צעיר, שאפתן וחרוץ, המשוחרר כמעט לחלוטין מכבלי האידיאולוגיה המאואיסטית-מרקסיסטית ומושפע מהתרבות ומהחשיבה המערבית. סין, עושה רושם, חותרת להיות המעצמה הגדולה והמתקדמת בעולם, ולא באמצעים של כוח. ועדיין קיימים האתרים הנצחיים והמרהיבים, שהופכים את הארץ הגדולה והמגוונת הזאת למוקד טיולים מרתק ומרגש. לכן, התייר הוא היום אורח-כבוד בסין, אף כי בתנאים סיניים מגבילים.

חוויית ההמונים

ה-4 באוקטובר, ערב. היום הרביעי בשבוע חגיגות העצמאות הסינית. הרפובליקה העממית של סין בת 51. המוני אדם ממלאים את כיכר טיינאנמן בבייג’ינג וזורמים אליה מהרחובות הסמוכים: משפחות עם ילדים, חבורות של צעירים, קבוצות של חיילים בחופשה, במדים, אנשי הפרובינציה שהגיעו לבירה לרגל החגיגות. מאות, אלפים, מאות אלפים, מיליונים. המונים לאינסוף.
חוויית ההמונים היא אולי החוויה העזה והמדהימה ביותר שהמבקר הזר נחשף אליה בביקור ראשון בסין. אני נזכר ביומי הראשון בקהיר, בפברואר 1978, בביקור הראשון של עיתונאים ישראלים שם, כשנקלעתי לכיכר אל תח'ריר, וההמונים זרמו אליה וממנה מכל ולכל הכיוונים. הזיכרון הזה מתממש שוב, ובגדול.
האורות, גם בלב ליבה של סין, אינם רבים: חוסכים באנרגיה. בחדר האמבטיה במלון יש הודעה על הקיר: "אמך תהיה מאושרת אם תדע שאתה משתמש יומיים באותה מגבת וחוסך באנרגיה" – וההמונים בכיכר טיינאנמן ובסביבותיה נראים כשטיח כהה מקיר אל קיר. אני מנסה לדמיין לעצמי את המראה ממעוף הציפור: לבה אנושית זורמת; נחילי אדם מתלכדים לנהרות, הנעים לאיטם לעבר המרכז. שום דבר מיוחד לא מתרחש במרכז הכיכר הענקית, התחומה מעבריה השונים בבניינים הכבדים של בניין אסיפת העם, המוזיאון, המאוזוליאום ושערי העיר העתיקים, אך מאסת הזרימה הזאת, כאל מגנט שואב, איננה נפסקת. מין דינמיקה של הפגנת-המונים בתנועה מואטת, עוצמה אינסופית, אך ללא הדריכות והאיום הטעונים באוויר בעת הפגנות. זו לא כיכר טיינאנמן שבדימוי מאז יוני 1989, ימי הפגנות הסטודנטים והטנקים הניצבים מולם והטבח הנורא במפגינים, שבו לפי ההערכות נהרגו כ-2,000 איש. 11 שנה עברו כמו מאה שלמה. והיום, הדימוי התהפך לחלוטין: ההמונים בכיכר טיינאנמן, נראים שבעים, מרוצים, לבושים היטב (הרבה ג'ינס. הרבה אופנה של סוף שנות ה-80 באירופה ובאמריקה).
הכול נעים בנחת ועוצרים לצלם ולהצטלם. הצילום הוא סוג של טקס. בכל מקום מישהו מצלם מישהו או מישהם. ילדים ומבוגרים ניצבים אן-פאס, בפנים חגיגיות וביציבה קפואה הזכורה לנו מתמונות ההורים במחצית הראשונה של המאה, עיניים למצלמה. משפחות מצטלמות. ילדים מצטלמים. אופנת המצלמות נראית כאופנה העכשווית ביותר בסין של היום. המצב הכלכלי המשופר מאפשר פנאי רב יותר לחלק מהעם וגם רכישת מוצרים שהיו עד כה בגדר מותרות. כל סיני שני, באומדן גס, אוחז בידו מצלמה ומצלם את הסיני הראשון ואת השלישי ומוסר את המצלמה לרביעי שיצלם גם אותו עם השניים. רבים אוחזים גם מצלמות משוכללות ואפילו מצלמות וידאו דיגיטליות. השפע המערבי הגיע גם לכאן.
חוויית ההמונים מתחזקת גם בכל האתרים הקלאסיים הידועים, ובעיקר בימי חג או סופשבוע (יום א'): ים אדם סמיך נע בנחת לאיטו על החומה הסינית, מתחנה לתחנה, עוצר להצטלם ולצלם והופך את התנועה שלך אל תחנת הדרכים שעל החומה, לאתגר פיזי ממשי. כך גם בעיר הקיסרית האסורה שבלב בייג'ינג, מפגודה מרהיבה אחת לשנייה, או במקדש השמש, או בקברי שושלת מינג, או הרחק מבייג'ינג, כמו במתחם המדהים של חיילי החומר, הטרה-קוטה, ליד שיאן, או מאות הדמויות המגולפות בסלע, במערות דאזו. בכל אלה התיירים, שמספרם בסין גדל בהתמדה משנה לשנה – ורבים מהם יפנים, שאינם אהובים כל כך, מאז פלישת צבא המיקאדו לסין, לפני 63 שנה - הם בגדר מיעוט שנבלע בתוככי ההמונים הסיניים.

אסור לוותר

ואלה האתרים בסיור בסין שאסור לוותר עליהם, גם אם המוני סינים ותיירים גודשים אותם כל הזמן, כי חלקם ראויים בהחלט להיחשב כפלאי עולם או כאתרים מדהימים:

1. כיכר טיינאנמן בלילה וביום, העיר האסורה ומקדש השמש בבייג'ינג, התעמלות הבוקר בגני מקדש השמש.

2. החומה הסינית במרחק של כמה עשרות ק"מ מבייג'ינג (כדאי להרחיק ולנסוע כדי להגיע לחלק החומה שהוא מתויר פחות).

3. קבר שושלת מינג ושכיות החמדה שהוצאו ממנו ו"שדרת הנשמות" המרשימה שליד האתר, מחוץ לבייג'ינג.

4. חומת העיר העתיקה בשיאן.

5. אתר חיילי הטרה-קוטה במרחק כשעה נסיעה משיאן.

6. תחנת גידול ושמירה של דובוני פנדה. יש כמה כאלה ברחבי סין, אנחנו ביקרנו בתחנה שליד צ'אנגדו.

7. עלייה להר הקדוש אמישאן (ארמישאן). מומלץ לעלות ברכבל ולרדת ברגל (ירידה באלפי מדרגות, במשך כשעה וחצי).

8. פסל בודהא הענק החצוב בהר, בסמוך לעיר לשאן. שיט בנהר ליד הפסל וטיפוס על שוליו.

9. מערות הפסלים שליד העיר דאזו.

10. שיט באגם הגדול שליד גווילין בנופים שלא מן העולם והפלנטה האלה.

11. המקדש הבודהיסטי-טיבטי בהרים שליד העיירה לי ג'יאנג וה"עיר האסורה" של השליט מו בלי ג'אנג עצמה.

12. כפר סיני אותנטי ולא מתויר, שתילה או דיש אורז בשדה, שוק טבק וכל שוק כפרי גדול.

חזור למעלה
ארגון טיול קבוצתי

אם אתם אינדיבידואליסטים מלידה ולא אוהבים טיולים קבוצתיים מאורגנים, נסו ליזום בעצמכם טיול קבוצתי, עם אינדיבידואליסטים כמוכם, חברים או בני משפחה. כשתגייסו קבוצה, בין שמונה איש ל-20, כדאי שתפנו לאחת מחברות הטיולים המתמחה במזרח הרחוק, שתארגן לכם את המסע לפי דרישותיכם – מספר ימים, יעדים, טיסות וטיסות-פנים, תחבורה, הדרכה, מלונות, אוכל – ובהתאם לתקציבכם. הבאת הקבוצה כקבוצה מתוגמלת בהנחה או בצ'ופר, בהתאם לגודל הקבוצה. טיולי יחידים לא-מאורגנים בסין לא מומלצים ונדמה לי שהם כמעט בלתי אפשריים או מוגבלים מאוד, אלא אם כן אתם מוזמנים לשם על ידי גורם סיני פנימי. פגשנו גם זוגות בודדים שהגיעו לטיול, אך גם הם פנו לחברת נסיעות שארגנה להם הכול. הסיבה: כל טיול כזה מתואם עם לשכת התיירות הסינית ודרכה, כולל מלונות, טיסות-פנים, נסיעות, הדרכה מקומית ומסעדות. הסינים כבר התמחו בנושא והכול דופק כמו שעון (שווייצרי). מחיר הטיול ליחיד, בקבוצה שלנו, הגיע לכ-4,000 דולר, כולל טיסות לסין וממנה וכולל טיול מודרך של 19 ימים (יום אחרון בבנגקוק), בתי מלון חמישה וארבעה כוכבים, שתי ארוחות ביום, שבע טיסות פנים, אוטובוסים, הדרכה, כרטיסי כניסה לאתרים, מסים וטיפים והוצאות נלוות (קופה משותפת).

חזור למעלה
מדריכים מקומיים

מכיוון שכל טיול מאורגן, ולו גם של זוג או שניים, קשור בלשכת התיירות הממשלתית של סין, מוצמד אליכם בכל מקום מדריך מקומי. סין בנתה בשנים האחרונות קאדר של צעירים וצעירות שאפתנים ומסבירי פנים, שלמדו אנגלית בשקידה - אבל לא לומדו, ברובם, להעביר אותה לשומע הזר באורח סביר וקליט. "שלום", יאמר/תאמר המדריך/ה המחייך/ת, "שמי הבינלאומי הוא גורדון, או אמילי, או מימי או רוברט. שמי המקורי הוא צ'אנג יה או מינג לו או משהו, ואני המדריך/ה המקומית/ת שלכם" – ומכאן והלאה הוא/היא יפרצו בשטף דקלומי רהוט, אך לחלוטין לא מפוענח, כמי ששיננו בעל פה את דברי ההסבר, מההיסטוריה המוקדמת של המקום, דרך פירוט שושלות המלכים וכיצד השפיע כל שליט בזמנו, לטוב או לרע, על המקום. החיישנים של ג'ואן שלנו תמיד עמדו דרוכים כדי להפסיק בנימוס את השטף של המסביר המקומי/ת מטעם ולתרץ זאת בכך שאנחנו, חברי הקבוצה, לא שולטים טוב באנגלית ולכן מוטב שהיא תתרגם לנו לעברית את הנאמר. בדרך כלל, לשבחם של המדריכים המקומיים, החרוצים והיוצאים-מגדרם למלא את חובתם, ייאמר שהם היו תמיד במקום הנכון ובזמן הנכון, עם אוטובוס נוח ונהג שואף-מרחקים וסייעו לקצר את כל התהליכים המנהליים הכרוכים בטיסות, בכניסות לאתרים וכו' – וכמעט תמיד התנדבו להתייצב מול 19 הזרים, באוטובוס המתנדנד, עם המיקרופון ביד, ולשיר לנו שירים.

ריצ'ארד, יאו-יאו בשמו המקורי, היה המדריך הארצי שהתלווה אלינו לאורך הטיול כולו. דומה שיש בו כדי לאפיין חתך משפיע בדור הצעיר של סינים צעירים, משכילים, אמביציוזיים, שהתבגר בעשור האחרון. העשור שבו התירה סין הרבה רסנים והרבה חופש, בתהליך היפתחותה למערב. צעיר, כבן 30, נמוך, יפה תואר ככוכב בסרטי הונג-קונג וטייוואן, היחיד במדריכים שהאנגלית העשירה שלו, גם במבטא, היתה מעולה ביותר והשכלתו רחבה וכללית. מה אתה יודע על ישראל? שאלו אותו אנשים בקבוצה. הוא לא ידע הרבה, למען האמת. הוא זכר דמות שהרשימה אותו, "גנרל שלון" (הסינים מחליפים ריש בלמד) וגם אזכור השם "יצחק לבין" עורר בו משהו. הוא לבש שחורים, מוקפד בלבושו, ונשים צעירות נפלו לרגליו בכל מקום שבו שהינו. גילינו שהתחתן בגיל צעיר ועכשיו הוא מבקש להתגרש מאשתו – הגירושין מאד אינִיִים בין צעירי הקריירה בערי סין, מתברר – וללמוד בחו"ל. הוא היה מלווה אותנו לכל מקום, מונה את הנוכחים בעיניו, בדאגה עצורה של אמא-דוגרת על אפרוחיה, היה מזהיר אותנו מזיופים לפני פשיטה על דוכני רוכלים בשווקים ומאותת לנו בשקט לפני גמר עסקה, כשהעסק נראה לו מפוקפק. בשיאן, עיר הולדתו, כשמצלמת הווידאו שלי עשתה בעיות (אכן, בגלל מיני-קלטת שרכשתי בפרוטות), התרוצץ איתי מאוחר בערב ברחובות העיר כדי למצוא חנות מצלמות שתבדוק את הבעיה ולא התבייש לדפוק על דלתות נעולות. בעיר אחרת קם להגנת זכותנו לסעוד בשלווה, במסעדה מקומית שבה הרעיש מדריך תיירים הולנדי מתנשא (כן. הולנדי. לא ישראלי) וכמעט שהגיע איתו למריבה פיזית. כשביקשתי ממנו עצה לפני רכישת דיסק של מוזיקאים מקומיים, אמר לי ביובש, שבשנים האחרונות הוא שומע רק מוזיקה מערבית, ואיננו מעודכן ביצירה המקומית.

חזור למעלה
טיסות-פנים

הטיסות הן במטוסי איירבאס או בואינג חדשים ונוחים, ברובם, שפועלים בחברות התעופה של המחזות השונים בסין. כמעט תמיד הן יוצאות בזמן, מנמלי תעופה גדולים וחדשים, עם אדמיניסטרציה יעילה ולא בירוקרטית. הטיסות מלאות ומציגות שכבה חברתית חדשה – הרבה אנשי עסקים ומינהל, חליפות, עניבות, סלולארים ולפּ-טופּים (משבים נישאים). יש חברות המעניקות שי לנוסעים – דגמי מטוסים, חפיסות קלפים ועוד.

חזור למעלה
בתי מלון

ברובם טובים עד מעולים, חלקם – ולא רק בערים הגדולות – מותאמים לתייר הזר. מיטות נוחות (לעתים קשות מדי), מיזוג אוויר (כשהיינו, עדיין מתוכנן לקירור ולא לחימום, בלילות קרים), טלוויזיה, נעלי בית, חלוקים ופינוקים בחדר האמבטיה. בתי המלון (היינו ברמת חמישה וארבעה כוכבים. אפשר למצוא ברמה עממית יותר, אך טובה) אינם יקרים, חלקם חדשים לחלוטין ומעוצבים לתפארת העיניים הזרות (לובי'ס של שיש ונברשות ופסלים). רק במעטים יש מסעדות לא סיניות, לבעלי החך האירופי-אמריקני המפונק.

חזור למעלה
המלצה

לשתות רק מבקבוקים. בכל מקום תמצאו דוכנים למכירת משקאות, המוכרים מים לשתייה משני סוגים: מינרליים מנהרות טבעיים ונקיים – או בעיקר מים מטוהרים. מחיר בקבוק של חצי ליטר – בין שלושה לחמישה יואן (2.5 – 1.5 שקלים), תלוי במקום. מלונות רבים מציידים את חדרך במלון בשני בקבוקי מים.

חזור למעלה
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: גדעון שפיגל
אסור להחמיץ: כיכר טיינאנמן ביום
צילום: גדעון שפיגל
צילום: גדעון שפיגל
ואל תשכחו לחזור אליה בלילה
צילום: גדעון שפיגל
צילום: גדעון שפיגל
נצחי ומרהיב: מערות הפסלים שליד העיר דאזו
צילום: גדעון שפיגל
צילום: גדעון שפיגל
העיר האסורה: מפגודה מרהיבה אחת לשנייה
צילום: גדעון שפיגל
צילום: גדעון שפיגל
לא לפספס: כפר סיני אותנטי ולא מתויר
צילום: גדעון שפיגל
צילום: גדעון שפיגל
אתר קלאסי מדהים: לוחמי הטרה-קוטה
צילום: גדעון שפיגל
מומלצים