בלי לערב הורים. על התקרית בין שלף לאוהד הפועל ת"א

מה יותר פתטי: קפטן נבחרת ישראל, שעולה ליציע לסגור חשבון עם איזה בן 17 אחד שהעליב אותו, או הקיבעון הקליני של אוהדי הפועל תל אביב לכל מה שנושא את הריח של יד אליהו? האמת, קשה להכריע. מה שבטוח הוא שכולם יצאו רע מהשואו באוסישקין, ובהסתמך על נסיון החיים שלנו, אפשר להיות בטוחים שהבזיונות הגדולים עוד לפנינו: בבית הדין המשמעתי, במשטרה ובנבחרת. אז מי בדיוק היה זה שאמר שהכדורסל הישראלי משעמם?

אובססיות באדום

נתחיל עם האוהדים. גם אם מכבי תל אביב אשמה בכל הרעות החולות של הכדורסל הישראלי, העיסוק חסר המנוחה של הפלנגות האדומות ב"קבוצה ההיא" מתחיל להיראות כמו צידו השני של אותו מטבע: אחרי הכל, מה ההבדל בין הקטנוניות האובססיבית של שמעון מזרחי לזו של כל רודפיו המושבעים, שמזמרים בקול אודותיו גם כשהם משחקים נגד נהריה? לפעמים האבסורד כל כך גדול, עד שנוצר הרושם שכל הקיום של הקבוצה הוא כקונטרה לכל מה שנגוע במכביזם, ושאם יום אחד שמעון מזרחי יתפטר ומוני פנאן יעבור לעסקי הטקסטיל, חלק מסוים מהקהל באדום פשוט יאבד עניין בכדורסל. אגב, תסביכי רדיפה מהסוג הזה הם לא עסק חדש אצל אוהדי הפועל: כמה מידידי הטובים ביותר מביניהם עדיין בודקים בכל יום שבת מה עשתה בית שאן.

מצד שני, לא צריך להתחסד יותר מדי. קללות קשות ומעליבות הן מנת חלקם של כל השחקנים בעולם (שלא לדבר על השופטים), ואם כל אחד מהם היה לוקח את הסיפור הזה בצורה כל כך אישית, רוב השחקנים היו חוטפים התמוטטות עצבים לפני גיל עשרים. קללות, צריך להודות, הן חלק מהכיף בספורט, ואם גם הן יאסרו במגרשים, זה יוריד הרבה מהקסם של החוויה.

אם לחזור לענייננו, מה שגור שלף לא הבין זה שאם הייתה לו איזו זכות לבוא בטענות לאוהדי הפועל, הוא איבד אותה כשהחליט לעלות ליציע ולסגור חשבון בעצמו. העובדה שהוא עשה את זה כקפטן הנבחרת היא חמורה פי כמה, אם עדיין אכפת למישהו איך הנבחרת נראית, ואיזו תדמית של ישראל היא אמורה לייצג. מהרגע שגור שלף עבר מכדורסל לאיגרוף, הוא פרץ את ההבנה הלא-פורמלית של כללי המשחק בין האוהדים לשחקנים, ועבר לתחום של ועדות המשמעת והחוק הפלילי. בכך, הוא לא שונה מאף נהג שירד עם לום לסגור חשבון עם מישהו שעקף אותו מימין. למרבה הצער, תגובתו של שלף אחרי המשחק ("לפעמים אלימות מילולית גרועה יותר מאלימות פיזית") מראה שהוא עדיין לא מבין כלום: אלימות פיזית היא תמיד גרועה יותר מאלימות מילולית, ואין בשום קללה, מכוערת ככל שתהיה, כדי להצדיק את התנהגותו.

כאן זה לא אנגליה

כשאריק קאנטונה דפק בעיטת קונג פו לכיוונו של מאט סימונס, אוהד של קריסטל פאלאס שהעלה לו את הסעיף, לא עזרו למנצ'סטר יונייטד העובדה שהוא היה השחקן המשמעותי ביותר שלה ושהעונה הייתה בשיאה. החלוץ סולק מכדורגל לתשעה חודשים ונשפט ל-120 שעות עבודה למען הקהילה; מנצ'סטר איבדה את האליפות לבלקבורן. אם מישהו לוקח את עצמו ברצינות באיגוד הכדורסל ובמכבי תל אביב, זה סוג העונש ששלף צריך לקבל.

אלא שקאנטונה נענש בימים שבהם הכדורגל האנגלי עבד קשות כדי להילחם (בהצלחה) בתדמית הפרועה והאלימה שלו. בישראל האווירה הציבורית מעודדת את נטילת החוק לידיים, מעדיפה שמירה על הכבוד ונוטה באופן כללי להפקרות. סביר יותר להניח שאוהדי מכבי תל אביב יריעו לשלף (ובכך יצדיקו את כל הטענות נגדם), אוהדי הפועל תל אביב ישנאו אותו קצת יותר (עד כמה שזה אפשרי), מזרחי ופדרמן ימשכו בכמה חוטים, וכל הסיפור ייגמר באיזה עונש מגוחך: נגיד, קנס של 20 אלף שקל והשעיה לחודש מהקבוצה והנבחרת.

ושתי הערות לסיום: ראשית, אם זאת הולכת להיות הנורמה מעכשיו, צריך לשקול מחדש את הורדת הגדרות באיצטדיונים, והפעם לטובתם של האוהדים. והרהור שני, הפעם מפרי עטו של אחד הגולשים: "בושה שכך מתנהג קפטן הנבחרת, ואגב, אגרסיביות כזאת מצידו נגד בלגיה לא הייתה".