ממשלה במילכוד
למרות כל הפעולות הצבאיות המופלאות, מצבנו בלתי נסבל. למעלה מ-700 ישראלים נרצחו בפעולות טרור, ועם כל הכאב צריך לומר את האמת: זהו כישלון נורא
שימו לב לנטיות הלב של השרים שהתכנסו בשעה מאוחרת אמש אצל ראש הממשלה: לא חשוב מי ביצע את הפיגוע בת"א, פתח, ג'יהאד איסלאמי או חמאס, הם קידשו בפתרון אחד: סילוקו של ערפאת. על שרון הוטל התפקיד כפוי הטובה להחזיר אותם לשפיות.
שרון יודע והם יודעים, שסילוקו של ערפאת, עכשיו, ערב ההתקפה על עיראק, כאשר אין ראיה לקשר כלשהו בין הרשות הפלסטינית לפיגוע, כמוהו כהכרזת מלחמה על ממשל בוש, מלחמה שישראל לא יכולה להרשות לעצמה.
בהנחה שהבחירות יתנו לגוש הימני דתי רוב בכנסת, והעבודה בהנהגת מצנע תלך לאופוזיציה, זאת תהיה הרוח בממשלה הבאה: הביאו לנו את ראשו של ערפאת, בכל מחיר.
בשתי שנות כהונתו עמד שרון בראש מאמץ ישראלי אדיר להכריע את המלחמה נגד הטרור הפלסטיני באמצעים צבאיים. הוא הצליח לשכנע את האמריקנים להשלים עם כיבוש-למעשה של הגדה. תחת המטרייה הזאת נחלו צה"ל והשב"כ הצלחות מבצעיות מרשימות. חלק גדול מהדרג הפיקודי בארגוני הטרור חוסל או נעצר. פיגועים סוכלו. הרשות הפלסטינית נוטרלה ברוב שטחי הגדה וסורסה בעזה.
לעולם לא נוכל לדעת באיזה מצב הייתה ישראל אלמלא נעשו הפעולות האלה. אפשר רק לומר שלמרות כל הפעולות המופלאות, מצבנו בלתי נסבל. למעלה מ-700 ישראלים נרצחו או נפלו בפעולות טרור. עם כל הכאב צריך לומר את האמת: זהו כישלון מצלצל, כישלון נורא.
הציניקאים אומרים: הפיגוע אמש יסייע לליכוד בבחירות. הוא יטה את תשומת הלב מגילויי השחיתות בליכוד לעימות המדמם עם הפלסטינים. שרון יכול לחייך.
אין לי שום יומרה לנבא לאן ייטה לב הבוחרים. אני בטוח בדבר אחד: שרון לא מחייך. כמו כל ישראלי הגון, הוא כועס וכואב את חומרת המכה, והוא מבין את המילכוד שממשלתו נקלעה אליו: היא איננה יכולה להכריע את העימות בכוח, היא איננה מוכנה לנסות ולהכריע אותו במשא ומתן, והיא איננה רוצה להכריע אותו בהיפרדות אמיתית, שכרוכה בפינוי התנחלויות. היא שבויה בתוך הסטטוס-קוו, ללא שביב אור בקצה המנהרה.
בצבא מצאו דרך מעניינת להתמודד עם הכישלון בהכרעת הטרור. שם מאמינים שתוך חודשים אחדים ערפאת ייעלם מעצמו. ערפאת ייעלם, הטרור יתנדף, ותקום מדינה פלסטינית חדשה שתהיה מוכנה לחתום הסכם עם שרון לפי תנאיו.
זוהי אמונה מיסטית: אין בינתיים שום ראיה שמאששת אותה. אבל היא מאפשרת לכולם לדחות את שעת חשבון הנפש, ולהמשיך במדיניות הקיימת.
עוד היום, לכל המאוחר מחר, יימחקו מרחובות נווה שאנן סימני הפיגוע. הנרצחים ייקברו כאן, או יישלחו לארצות מולדתם, להיקבר שם. הפצועים ייטמעו במחלקות בתי החולים. יש אנשים שהמהירות שבה נעלמים הפיגועים מסדר היום מעוררת בהם רגשות אשם. נדמה שההיפך הוא הנכון: החברה הישראלית למדה להכיל את הפיגועים, לתייק אותם בזכרונה, לקום לאחר שעות אחדות ולחזור אל היום-יום שלה, אל הנורמליות. ללא היכולת הזאת היה עוד יותר קשה לחיות כאן.
