סופיה של זהב

בירת בולגריה, היא לא רק אחת הערים היפות באירופה, אלא גם אחת הוותיקות שבהן. בני שבט סרדי התיישבו במקום במאה השביעית לפני הספירה ונתנו ליישוב המתפתח את שמו הראשון, סרדיקה. השם סופיה, משמה של הכנסיה על שם סופיה הקדושה, הופיע לראשונה במאה ה-14. הטורקים, שכבשו את בולגריה ב-1382, הפכו את סופיה לבירת מחוז רומליה. עם שחרורה מהכיבוש הטורקי ב-1879 הפכה סופיה לבירת בולגריה העצמאית. העיר שינתה את תדמיתה המזרחית והפכה לכרך אירופי מודרני. היום חיים בסופיה ובפרבריה כמיליון וחצי תושבים.

סופיה ידועה מזה אלפי שנים במעיינות המינרליים שלה (חמים וקרים) ובבארות מי השתייה הנובעים ממקורות הר הויטושה, שלמרגלותיו בנויה העיר. על אחד ממעיינות המים המינרלים החמים בנוי בית המרחץ העירוני. מחוץ לבית המרחץ מותקנים ברזים בהם זורמים מים מינרליים. תורים ארוכים של אנשים הממלאים בקבוקים ומיכלם הם מחזה יום יומי.

אחד מיתרונותיה של העיר היא שניתן לבקר בכל האתרים המעניינים ברגל. אם מתעקשים לנסוע, ניתן לעשות זאת בחשמליות הישנות והרעשניות. אפשר גם לקחת מונית, המחירים עדיין נמוכים מאוד.

האזור המעניין במרכז העיר הוא מרובע הסגור על ידי ארבע שדרות, שמהוות את רחובותיה הראשיים של העיר: ויטושה, פטריארך אפטימיי, וסיל לבסקי וקניאז דונדוקוב. האתרים הבולטים בריבוע זה הם כיכר אלכסנדר בטמברג בו מתכנסת האסיפה הלאומית, בולווארד צאר אוסבובודיל (המלך המשחרר), המוזיאון הלאומי, האוניברסיטה, גן הצאר בוריס ומוזיאונים שונים.

הדבר הראשון המרשים את המבקרים בסופיה הוא אבני הרחוב הצהובות בהן נסללו הרחובות המרכזיים. זוהי אבן איטלקית המעוררת את הרושם שמרכז העיר נסלל בזהב. "הוא גר על האבנים הצהובות" הוא ביטוי עממי המרמז על אדם עשיר או מפורסם. מרבית האתרים אותם נזכיר כאן בנויים על אבנים אלו.