שלושה ישראלים בחלל

הישראלי השני בשחקים

בפרפרזה על מימרתו של ניל ארמסטרונג, האדם הראשון על הירח, טיסתו של אילן היא צעד פצפון לאנושות ופסיעה נכבדה של סוכנות החלל הישראלית. ההישג אינו בתחום המדע והטכנולוגיה - אף כי הניסוי שיערוך רמון עשוי להתגלות כבעל ערך מדעי מסוים - אלא בתחום היוקרה. מדינות רבות מבקשות מארה"ב כי תצרף אסטרונאוטים משלהן למעבורות החלל שהיא משגרת, אבל רק מדינות ספורות נענו. ההיענות היא מחווה פוליטית וגם אות להחשבת הישגיהן הטכנולוגיים של המדינות הללו. אכן, רק מדינות מעטות מפריחות לוויינים ומצוידות בטילים בליסטיים - וישראל היא אחת מהן. נעים להיזכר בכך בתקופה קודרת.

עם זאת, הנטייה הישראלית הידועה להתהלל בהישגיהן הספורטיביים של נבחרותינו ובמבצעיהן של יחידות העילית שלנו, מעוררת פרץ התלהבות מופרז מטיסתו של אל"מ רמון. איננו מצליחים למנוע מנערים פלסטינים לפוצץ אותנו במטענים המופקים מדשן אורגני, אבל יש לנו אסטרונאוט עברי ראשון מאז עלייתו של אליהו הנביא במרכבה השמיימה. בעצם, מה רע בקצת נחת?

אסטרונאוט בפוליטיקה

פוליטיקאים מנוסים יותר מעמרם מצנע מותירים לעצמם פתח מילוט מהצהרותיהם. בני תמותה אינם יכולים לחזות את כל האפשרויות שתזמן לה המציאות, ולכן מוטב לפוליטיקאי להודיע על מטרותיו, אבל לא להתחייב בנקיטת חפץ על הדרך שבה ינהג בכל מקרה אשר יארע לו. פוליטולוגים מתנבאים, כי מייד לאחר הבחירות יקומו על מצנע חבריו להנהגה, ידיחו אותו ויחברו את סיעתם לממשלת שרון, אבל דומני שהאומרים זאת מזלזלים בהלך הרוח שגרם לבחירתו של האיש המזוקן.

מצנע הוא אדם כן לחלוטין ורק הודות לסגולה הזאת זכה בראשות מפלגת העבודה שחבריה מאסו בהתפתלויות. גם יריביו של מצנע במפלגתו יבינו, כי הפניית עורף לרצונם של רוב הבוחרים, פירושה פילוג. 12 יום לפני הבחירות נשמעות הצהרותיו הבוטחות של מצנע כי הוא יהיה ראש הממשלה הבא כמין בדיחה, ולאמיתו של דבר, אם תידבק מפלגתו בשבועתה - היא נידונה לאופוזיציה. במקרה זה, תוטל חובת ההוכחה על טומי לפיד: אם גם הוא יהיה נאמן לשבועתו ויימנע בכל תוקף מקואליציה עם החרדים, לא יהיה לשרון מנוס מלבד כינון ממשלת ימין שבימין. ממשלה כזאת "תמצה" את האידיאולוגיה שלה, כלומר תמיט עלינו אסון. עוד אפשרות מחרידה היא הכרזה על בחירות חדשות. לאור התחזית הזאת שבה הבעיה ומוטלת לפתחו של עמרם מצנע. האיש ההגון הזה ייאלץ להתמודד עם האמת הגלומה במימרתו של יצחק רבין המנוח: "אין לי מדינה ספייר!".

אסטרונאוט בפרוזדורי הבנקים

ההסתדרות החדשה עורכת מסע תעמולה עתיר מודעות יקרות להחריד, נגד הנהלת בנק הפועלים, על כי פיטרה 900 עובדים. שרי אריסון, בעלת השליטה בבנק, מתוארת במודעות כמי שצוחקת בשעה שהמפוטרים בוכים ועמיר פרץ סגר את חשבונו הפרטי בבנק וגמר אומר למנוע מארגונו לנהל דרכו את עסקיו. פניהם העגומים של המפוטרים מכמירים כל לב, מפני שאנו יודעים כי הם מצטרפים למחנה המובטלים הגדל. הבעיה במסע הזה היא שאין הוא מגלה מהו העיקרון המנחה את המאבק. איננו מבינים אם ההסתדרות כופרת בזכותו של מעסיק לערוך פיטורי ייעול, גם אם ארגונם היציג של העובדים מסכים לכך וגם אם ניתנים למפוטרים פיצויים יותר מסבירים. באילו תנאים, אם כן, מורשה המעסיק לצמצם את מצבת העובדים בארגונו? הדעת נותנת שקצפו של פרץ יצא על הנהלת הבנק ועל ועד העובדים שלו מפני שהתעלמו ממנו, ומפני שהמאבק הזה משרת את מפלגתו, "עם אחד", בימי מערכת הבחירות.