זמן הברווז

מערכות בחירות בישראל הן טקס שמתנהל על פי כללים קבועים מראש.

הכותרת של השבוע הראשון היא: התגלתה חפרפרת במטה הליכוד/העבודה. הכותרת השנייה: מועמד העבודה לא ממריא. המועמד הקודם חוזר. הכותרת השלישית: מועמד הליכוד נושא ונותן בחשאי על שלום עם הפלסטינים. הכותרת הרביעית: פרס מוביל בסקרים. תנו לו את ראשות הרשימה, והוא יביא למפלגתו ניצחון.

הקשר של הכותרות האלה למציאות שואף לאפס. לפעמים הן תחבולה של יועץ פוליטי ששקרנותו אומנותו. לפעמים הן כותרת של עורך, ששיממון הבחירות עלה לו לראש, או מתיחה בסגנון "פספוסים". אין חפרפרת, אין שיחות שלום, ואין מועמדות של פרס. נדמה שבניגוד לעבר, הפעם גם פרס מבין את זה.

פרס רואה את עצמו, במידה רבה של צדק, כתופעת טבע. בגיל 79 וחצי הוא נוסע, מופיע, נואם, קורא, עושה פוליטיקה, יותר מאנשים שגילם מחצית מגילו. הוא חבר כבוד במועדון של מדינאים שהטביעו חותם על ההיסטוריה של המחצית השנייה של המאה ה-20. דברו נשמע מקצה העולם ועד קצהו: אין היום בישראל אף לא אישיות אחת, שמשקלה הבינלאומי מתקרב לשלו.

ועם זאת, באולימפיאדת אתונה הוא כבר לא יתחרה, לא כקופץ לגובה ולא כקופץ במוט. גם לראשות הממשלה לא ירוץ. המרוצים האלה מאחוריו.

יצחק רבין השפיע על הקריירה של פרס בכמה וכמה צמתים מכריעים. כאשר רבין, כועס ושוחר נקם, הדביק לפרס את הכינוי המרושע "חתרן בלתי נלאה", הוא פגע בנקודה רגישה וכואבת. מאז עשה פרס הרבה כדי להוכיח שהחתרנות ממנו והלאה. הוא שמר על מערכת יחסי עבודה עם רבין גם כאשר המתח ביניהם היה גדול. הוא הבליג על השפלות והצטרף לממשלת ברק. גם כאשר השתעשע יום-יומיים ברעיון לרוץ כמועמד מטעם מרצ לבחירות לראשות הממשלה ב-2001, ידע להתקפל מבלי להתפלג. בממשלת שרון הוא היה החבר הלויאלי, נאמנו של ראש הממשלה. כאשר נבחר מצנע הוא נחלץ לתווך בינו לבין בן-אליעזר, ואחר-כך לקח על עצמו את המשימה הנואשת, כפוית הטובה, לשכנע עולים מרוסיה להצביע בעד מפלגת העבודה.

ספק אם ירצה, בגילו ובמעמדו, לשוב ולעטות על עצמו את דימוי החתרן. הוא יעדיף לנצל את הפופולריות שלו כדי להשפיע על גורל מפלגתו לאחר הבחירות, אם וכאשר יחשוב שמוטב לו לדחוף אותה בחזרה לממשלה.

הסקר של מכון "הגל החדש" בהזמנת "מעריב" תפס את פרס ברומא. אין לי כמעט ספק שהוא היה מאושר לשמוע את המספרים. כל אדם היה מאושר. אבל פרס יודע לקרוא גם את האותיות הקטנות. הוא למד ששלושה מעשרת המנדטים הנוספים שהוא מקבל באים משינוי, וזה סביר, אבל האחרים באים, לפי הסדר, מש"ס (2), הליכוד (1), האיחוד הלאומי (1) – וחלקי המנדטים ממפלגות אחרות. לפרס יש דעה טובה למדי על כוח השכנוע שלו, אבל גם הוא יודע שאין בארץ 60 אלף מצביעים, שבגללו יעברו מש"ס לאמת.

אתמול בבוקר, מייד לאחר פרסום הסקר המחמיא, הוא דאג להודיע למצנע, באמצעות עוזרו, שידו לא הייתה במעל. לשניים נקבעה פגישה שתתקיים היום. פרס יפרוס את כנפיו על המועמד. מצנע, חבול ופצוע, יגיד יפה תודה.