התפוזים האחרונים ברחובות

איפה אנחנו: נוסעים לרחובות. הדרך מראשון לציון לרחובות עוברת דרך שכונות מגורים צפופות שנבנו על פרדסים עקורים. בדרך אנחנו חולפים בנס ציונה, שגם לה חלק נכבד בתולדות הפרדסנות בארץ ישראל. את הירוק של הפרדסים החליפו גגות אדומים של שכונות וילות ומגדלי זכוכית של מעצמת היי טק. בין רחובות לנס ציונה, בקצה הרחוב של מגדלי הזכוכית, נח בצנעה שריד כמעט אחרון לתקופת הפרדסנות בארץ, 'פרדס מינקוב'. הוא ניטע ב-1913, והיום נותרה ממנו רק חלקה קטנה של עצים המשמשת מוזיאון לפרדסנות.
קצת היסטוריה: בשנת 1842 ניטע הפרדס הראשון בארץ על ידי ר' יהודה הלוי מראגוזה, כדי לספק תעסוקה לבני העדה הספרדית ביפו. העסקים צלעו, ולימים נמכר הפרדס למונטיפיורי. גם הוא לא הצליח להתגבר על ההפסדים, ובסופו של דבר הועבר ניהול הפרדס לבית הספר החקלאי 'מקווה ישראל', שכבר טיפחו פרדסים שלהם. אחריהם שתלו פרדסים פלמן ולרר מנס ציונה. גם הברון רוטשילד תרם את חלקו ונטע במרכז ראשון לציון 37 דונם פרדס, טיפח מדריכים חקלאיים, ובלי כוונה טיפח גם סיפורי אוהבים באפלולית הפרדס.
פתח תקווה הוכתרה כאם הפרדסנות העברית - שטח נרחב, ורק עבודה עברית. חלפו שנים, ותפוח הזהב הפך לשגריר מוצלח שלנו בארצות העולם. באמצע שנות ה-20 החלה נטיעה גדולה של פרדסים ברחובות, ושטחם היה גדול במדינה. משפחת מיניקוב נמנתה עם ראשוני המתיישבים במושבה. אבי המשפחה, זלמן, רכש 150 דונם ונטע את הפרדס הראשון ברחובות.
הוא הוקף בחומה גבוהה, בכניסה היה שער גדול, בחצר הפנימית הוקם בית אריזה, נחפרו בארות מים ונבנתה בריכת אגירה ענקית. בשעות היום נפתחו בה פתחים, ומים זרמו באמות, ומשם לגומות סביב העצים. על רחובות נח ריחו של הפרי. בתקופת הקטיף אספו צעירים וצעירות את הפרי, נרקמו רומנים תחת עצים, ובלילות רחצו זוגות בגניבה בבריכה הגדולה. סיפרו של ס. יזהר 'רחצה בבריכה' מספר על בריכה זו. זלמן מינקוב לא האריך ימים ונפטר בגיל 29. מצבה הכלכלי של המשפחה הידרדר, והפרדס נרכש על ידי קבוצת שותפים, ביניהם משה טולקובסקי. בנו, שהיה אגרונום צעיר, עיבד את הפרדס.
מה עושים: מהפרדס נותר רק חלק קטן, השער הגדול עדיין במקומו, חלק מהמבנים שופצו. חומת הכורכר הגבוהה, שעליה ניצבת אמת מים, תשופץ בקרוב. מסביב נשארו עצי הדר ממינים שונים – קלמנטינות, אשכוליות, תפוז. מסביב לכל עץ יש, כמו פעם, גומה עגולה להשקיה. המקום נתרם בחלקו למועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות, ששיקמה אותו בשיתוף עם עיריית רחובות, החברה להגנת הטבע וקק"ל.
המדריכים בפרדס מסבירים למבקרים על התפוז, מלאכת ה"הרכבה", הקטיף והאריזה. תוכלו לראות את פסי המסילה בין העצים, שעליהם הוסעו העגלות שבהן נאסף הפרי הקטוף, את הבאר העמוקה, שחזור של בית האריזה הגדול, מוזיאון שבו מוצגים בגדי עבודה מאותה התקופה. על הרצפה ליד האורזים מפוזר נייר עטיפה ורדרד וריחני, שפעם נעטפו בו התפוזים שנשלחו לחו"ל.
איך מגיעים: נוסעים בכביש 412, בתפר הלא מורגש בין נס ציונה לרחובות, ופונים מזרחה לפארק תעשיות המדע (על שם יצחק רבין). חולפים על פני מגדלי הזכוכית מתחת לגשר הרכבת, ופונים ימינה לדרך עפר ובה שילוט 'פרדס מינקוב'.
ועוד טיפ: כדאי לקנות את החוברת 'תפוח הזהב', שמספרת על תולדות הפרדסנות בארץ. יש בה תמונות מאותה תקופה, קטעי סיפור ושירים של נחום גוטמן, ס. יזהר ואחרים. חוברת עם ריח של פרדסים.
'פרדס מינקוב', לרחובות. המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות, טל' 9406552-08.