גם אם יוסי שריד לא יעזוב את הכנסת, והוא כנראה ישאר במשכן, הבחירות האלה מסמנות את סוף דרכו הפוליטית. שריד - איש שנוי במחלוקת כל השנים - הינו אחד מאחרוני הפרלמנטרים האמיתיים והמוצלחים שקמו לישראל ב-55 שנותיה. שריד, שהחל את הקריירה הפוליטית שלו כעוזר לשר האוצר פנחס ספיר ואשר כוכבו דרך מאוחר יותר כאחד מצעירי מפלגת העבודה, היה מאז ומעולם עוף מוזר ומיוחד בפוליטיקה.
הוא טיפוס אשר נאמן לדרכו במאה אחוזים ואשר הולך אחר מצפונו ותפיסותיו הערכיות עד הסוף. בתכונותיו הפוליטיות יש מזיגה של אינטלקטואל מחד ומאידך, של ריב ומדון וביקורת שנונה, נוקבת וכואבת כלפי יריביו. שריד לא בחל בהסקת מסקנות אישיות כל ימיו ולראייה, כאשר נעשתה האווירה במפלגת העבודה קשה ומעיקה לו – בעיקר על תפיסותיו המדיניות והקיצוניות שמאלה בנושאים הקשורים לסכסוך עם הערבים והדרך לשלום - עזב את מפלגת העבודה בטריקת דלת והצטרף לשולמית אלוני לשם הקמת רצ ואח"כ מרצ, שהיתה בנויה על מפ"ם ההיסטורית, התנועה לזכויות האזרח, חלקים משינוי ההיסטורית רץ ומספר קטן של יוני מפלגת העבודה.
מעצמה תקשורתית
יוסי שריד היה משך שנים עיתונאי ופובליציסט אבל יותר מכך הוא הפך למעצמה תקשורתית פרלמנטרית ולא היתה כמעט תוכנית ראיונות בטלויזיה שהוא לא זומן אליה באינטנסיביות גדולה. שם, בתוכניות הראיונות, צבר לעצמו שריד מאות מעריצים אך גם אלפי מתנגדים ושונאים, ולא אחת הוא נזקק לאבטחה בטחונית לאו דווקא מפני מפגעים ערבים אלא דווקא כנגד שונאי נפשו מקרב היהודים.
שריד בלט בתכונותיו הפרלמנטריות והוא אחד מגדולי הנואמים בכנסת ברמה של מנחם בגין, הד"ר יוסף בורג ואבא אבן זכרונם לברכה. הוא שאף להיות יו"ר מרצ והתעמת על כך לא מעט עם שולמית אלוני תוך שהוא קורא לה לפנות את הדרך לדור הבא של מרצ.
שריד, הפרלמנטר האופוזיציוני שהאופוזיציה היתה ליבת פעילותו, הפך לפתע בממשלת ברק לשר החינוך של מדינת ישראל, הצטיין בתפקידו ואהב אהבה גדולה את שליחותו במערכת החינוך. על אף זאת הוא לא התאהב בכורסת השר ומשנבחר אריק שרון להיות ראש הממשלה היה שריד ליו"ר האופוזיציה והתגאה מאוד בתפקידו.
כעת, כדרכו, לנוכח תבוסתה הצורבת של מרצ בבחירות, עשה יוסי שריד את הדבר הטבעי ביותר שמצפונו קרא לו לעשות ונאמן לדרכו הציבורית ציווה על עצמו התפטרות מתפקיד יו"ר מרצ.
שריד לא עוזב את הפוליטיקה וגם לא את הכנסת אולם פרישתו מותירה את התנועה הסוציאל-דמוקרטית ההולכת ונבנית על יסודותיהן של מרצ, שחר והבחירה הדמוקרטית, ללא מנהיג טבעי ואף מותירה חלל מנהיגותי ריק במרצ. על אף זאת צפוי כי שריד לא יחזור בו מהחלטתו ואף יתן כתף למציאת המועמד/ת להחליפו.
