עם ישראל יצא מדעתו

ימים כמו אלה שעוברים עלינו עכשיו מזמנים לנו ספינים פנימיים יוצאי דופן. ואמנם, בשעות החולפות מאז פרסום תוצאות הבחירות מתברר לי שמהותי הדמוקרטית, המקבלת מראש את "דין הבוחר", מתגמדת ביחס לתחושות הפנימיות העצבניות שמציפות אותי. לגמרי ברור לי שעם ישראל חי, אבל הוא יצא מדעתו.

פרשני האקטואליה מסבירים לנו בנימוס ובשיקול דעת את השתלשלות העניינים שהביאה לכך שנטיותיו האובדניות של העם היושב בציון באו לביטוי בהצבעה בלתי שפויה בעליל, לליכוד ולשינוי. מצד אחד, כל תחלואי השמאל נחתכים על שולחן הניתוחים. פשעי אוסלו, ההתנשאות, ההתרחקות, ערפאת ויוסי שריד, מפורקים לגורמים ומסבירים את החטא שעונשו הוא אריק שרון. ומן הצד השני חטאי ש"ס ועונשם האולטימטיבי – הצ'חצ'ח האירופי וחמישה-עשר מזדנביו. ואחרי כל החשבונות והסיכומים, דבר אחד ברור: מרוב שהיה לבוחר הישראלי דחוף לדפוק מישהו, הוא דפק את מדינת ישראל.

אז מתוך השלמה עם העובדה שכולנו חיים בלב עונת הספינים והקומבינות, אני משליטה פיוס בין חלקיה השונים של נפשי המסוכסכת, ומצהירה בעברית דמוקרטית שהעם הזה מטומטם. ומכיוון ש"העם" הוא ישות מעט מעורפלת, אפרט כנדרש: מטומטם הוא כל מי שנמנע מלשים פתק בקלפי, ומטומטם הוא כל מי ששם פתק שאין מאחוריו השקפת עולם זולת זו שמתחננת לאחדות לאומית.

הטמטום של הנמנעים מהצבעה נובע מתחושת פינוק של 'ישחקו הנערים לפנינו". לאי-בחירתם המדומה הייתה השפעה משמעותיות ביותר על תוצאות הבחירות, וחבל שאין דרך למנוע מהם ליהנות מצדדיה האטרקטיביים של הדמוקרטיה.

מצביעי הליכוד, הפעם, הם אוסף של חסרי רעיון אידיאולוגי מובנה והשקפת עולם כלשהי. משאת נפשם העיקרית היא להתרחק ככל האפשר מן האידיאולוגיה הימנית ולחבור אל שרידי מפלגת העבודה. למה? ככה. גם הם בעצם רוצים להגיע להסדר שלום, במחיר הידוע מראש ובמהירות האפשרית. אבל הם לא רוצים שהערבים יחשבו שהם פראיירים כמו אלה עם המשקפיים העגולים.

ומצביעי שינוי, על-פי מיטב המסורת האנטישמית, קנו את הפרוטוקולים של זקני ציון שתירגם למענם לפיד, וטמטמו את עצמם לדעת. שום סיכוי שמשהו מהמטרות של שינוי יכול להתממש בישראל. גיוס בכוח של חרדים לצבא? הפרדת דת ממדינה? נו, באמת. אפילו לא בממשלת האחדות החילונית השוכנת בחלומותיהם. אבל כשיש לך יותר מנדטים ממה שאתה יודע מה עושים איתם, תמיד אפשר להכריז על "שעת חירום" ולהצטופף עם החרדים בקואליציה.

אז לא, אני לא ממש מכבדת את דין הבוחר, ואני גם לא ממש מחויבת לנימוס הפרלמנטרי המתבקש מהמפסידים. אמנם פורמלית הדמוקרטיה תתנהל כמתבקש, אבל באופן אישי אני ממליצה על טיפול תרופתי דחוף לבוחר הישראלי. ואז, כשנלך שוב לבחירות, בעוד כמה חודשים, מפלגת שינוי תהיה היסטוריה (היש יהפוך לאין), המפד"ל בראשות זבולון אורלב תקלוט אליה את מאוכזבי הליכוד וש"ס, מפלגת העבודה בראשות מצנע תקבל יותר מנדטים מהליכוד, וביחד עם 15 המנדטים של מרצ תרכיב ממשלה עם החרדים והדתיים.

ואם לא מחר, אז מחרתיים.