האם גורלה של מעבורת החלל "קולומביה" נחרץ כבר דקות מעטות לאחר השיגור? ואם אכן כך, מדוע לא בוצע ניסיון - חסר סיכוי ככל שיהיה - לחלץ את האסטרונאוטים בדרך כלשהי מן המעבורת? שאלות אלו מטרידות את נאס"א ואת מומחי החלל בעולם מאז אירע האסון הכבד בשמי טקסס, בו נספו שבעת האסטרונאוטים.
השיגור, ב-16 בינואר, הוגדר כ"אחד המוצלחים" שידעה סוכנות החלל האמריקנית מעודה. "אצבע אלוהים הייתה עם השיגור הזה", אמר מנהל נאס"א, שון אוקיף, לאחר שה"קולומביה" החלה במסעה בחלל.
אך ביום השני למסע התברר שאירוע חריג התרחש 80 שניות לאחר השיגור: רכיב כלשהו, שהתעופף ממיכל הדלק החיצוני למעבורת, פגע בכנף השמאלית. הדבר הביא לקריעה של כמה מאריחי הבידוד, שאמורים להגן על המעבורת - עם שובה לכדור הארץ - מפני החום האדיר שנוצר עקב החיכוך עם שכבת האטמוספירה.
המהנדסים במרכז השליטה ביוסטון בחנו במשך ימים ארוכים את התקלה. הם ידעו כי האמצעים הדרושים להחלפת האריחים אינם נמצאים במעבורת. אולם המסקנה הייתה חד-משמעית: אין סיבה לדאגה. שעות ספורות לאחר האסון הכבד, במסיבת עיתונים שכינס, הודה רון דייטמור, מנהל תוכנית מעבורות החלל: ייתכן שההחלטה הייתה שגויה.
מה ניתן היה לעשות?
יממה לאחר השיגור זוהתה, כאמור, הפגיעה מעבורת. בנאס"א לא ניסו לבחון את הנזק שנגרם לכנף השמאלית באמצעות לוויינים מהחלל, או טלסקופ רב-עוצמה מן הקרקע. לדברי דייטמור, הדבר היה חסר סיכוי. באופן דומה, לא נשקלה האפשרות להסתייע בתחנת החלל, ולצלם את הכנף הפגומה.
במרכז השליטה דחו את האפשרות להורות לאסטרונאוטים לצאת מן המעבורת ולהלך בחלל, כדי לעמוד על חומרת הנזק ואולי לנסות לתקנו. דייטמור הסביר, כי הדבר מצריך אימונים מיוחדים, וחברי הצוות לא הוכשרו לכך.
ל"קולומביה" לא היה די דלק כדי להגיע עד לתחנת החלל, ולא היו לה האמצעים הדרושים לעגינה והתחברות אליה, שכן לא יועדה לכך מעולם.
אמצעי אחר, שהיה עשוי להציל חמשת האסטרונאוטים ושתי האסטרונאוטיות מה"קולומביה", היה שיגורה של מעבורת נוספת לחילוצם. תיאורטית, הדבר היה בר ביצוע. הגם שלרוב נדרשים ארבעה חודשים לפחות כדי להכין מעבורת לשיגור, בכירים בסוכנות החלל טוענים שבעת משבר - ניתן להוציא לפועל שיגור גם בתוך פחות משבוע.
במעבורת "קולומביה" היה די דלק ואספקה לארבעה ימים נוספים של מסע בחלל, עד ליום רביעי. למעשה, ניתן היה להורות לשבעת אנשי הצוות להישאר בחלל אף מעבר לכך. במקביל, יכלו בנאס"א להכשיר את המעבורת "אטלנטיס", שצוותה התכונן ממילא לשיגור קרוב. ה"אטלנטיס" יכלה לצאת עם שני אנשי צוות בלבד לעבר ה"קולומביה", ולהשיב את כל השבעה ארצה.
האפשרות האחרונה: "אתר הנצחה" בשמיים
לו התברר שלא ניתן להנחית את המעבורת בשלום, ושאין כל אפשרות לשגר לעברה מעבורת נוספת לחילוץ, האפשרות האחרונה הייתה להורות לצוות להמשיך ולהקיף את כדור הארץ, ללא חמצן ואספקה.
המעבורת הייתה נשארת במסלול עוד מספר חודשים, ולבסוף - חודרת דרך האטמוספירה ככדור אש, ונעלמת. "היא הייתה מתגלית עם שחר ובשעות בן הערביים, והמחזה היה מצמרר", מסביר בכיר בנאס"א. "אך מצד שני, גם זו דרך להנציח את סיפורה של המעבורת. כך, ללא קבורה, היא הייתה זוכה ללווייה ויקינגית".
