מסביב לעולם בנעלי בית

התקדמות מדעית וגילויים גיאוגרפיים הם לא נושא שמעסיקים אותנו בדרך כלל. גילוי עולמות ומדע בדיוני נחשבים רוב הזמן לתחומים שמשוגעים לדבר מקדישים להם את זמנם. השבוע, כך נדמה, חזרו מגלי העולמות לחזית תשומת הלב. זה לא קרה כבר הרבה שנים וקל להניח שבעוד כמה ימים ישובו הדמויות ההיסטוריות שהקריבו את חייהן כחלק מתאוות המסע אל הארכיון.

רשימת המגלים שמתו במהלך מסעם ארוכה מאוד. היא כוללת את ברתולומיאו דיאש (אירופי הראשון שהגיע לכף התקווה הטובה) שטבע, את אסקו נונייז דה באלבואה (האירופי הראשון שראה את האוקיינוס השקט) שראשו נערף, את תומס קאוונדיש (השלישי שהשלים הקפה של העולם) שמת בים במהלך ניסיון להקפה נוספת ועוד מאות אחרים. השבוע צורפו לרשימה הזו אילן רמון וששת טייסי ה'קולומביה'.

הראשון שהקיף את העולם

מגלאן היה הראשון שהקיף את העולם. למעשה מגלאן, קברניט פורטוגלי ששט בראש צי ספרדי, לא השלים את ההקפה. הוא יצא מסביליה ב-1519 בראש חמש ספינות וצוות שמנה 250 ספנים. אחרי שחצה את האוקיינוס האטלנטי וגילה את המיצר שנקרא על שמו בקצה הדרומי של אמריקה חצה, לראשונה בהיסטוריה, את האוקיינוס השקט.

כאן, באחד מאיי הפיליפינים, נהרג מגלאן בקטטה טיפשית כאשר נחלץ להגנתו של מלך מקומי. חואן סבסטיאן דל קאנו, אחד הקברניטים הספרדים שליוו אותו, השלים את ההקפה הראשונה סביב כדור הארץ. רק 18 אנשים מתוך ה-250 שיצאו למסע, עלו על החוף בסביליה. ארבע שנים תמימות נמשכה הקפת העולם שלהם. איש אינו זוכר את מאות האנשים שמתו במהלך המסע. אפילו מגלאן עצמו לא זוכה ליותר מדי תשומת לב.

סביב העולם ב-80 יום

ב-8 בפברואר חל יום הולדתו של הסופר הצרפתי ז'ול ורן. העולם בו נולד ורן בדיוק לפני 175 שנים היה שונה לחלוטין. ב-1828 לא היו מכוניות, מטוסים או אפילו רכבות קיטור. טיסה לחלל לא עלתה על הדעת ואפילו לא על הדמיון. המדע הבדיוני, שורן נחשב, יחד את ה.ג. וולס לאחד מאבותיו, לא הומצא עדיין. התקדמות מדעית היתה רעיון מופשט לחלוטין.

דווקא השבוע, כאשר מתבוננים שוב ושוב בתמונות ההתרסקות של מעבורת החלל 'קולומביה' נדמה שכדאי לבחון ביתר תשומת לב את יום הולדתו הנשכח של ז'ול ורן. האיש שחי וכתב במאה ה-19, כאשר המטוס נשמע כמו המצאה של סופרים עתירי דמיון, פרסם ב-1865 ספר שנקרא 'מכדור הארץ לירח'. שנה קודם לכן הוציא לאור ספר שזכה לכותרת "המסע אל מרכז האדמה". ב-1873 פרסם את ספרו המפורסם ביותר 'סביב העולם בשמונים יום'. כל הספרים האלה ורבים אחרים חיים ונושמים גם בתחילת המאה ה-21. כולם נמכרים גם בימים אלה ברחבי העולם, גם בישראל.

במשך 16 ימי מסעה בחלל הקיפה המעבורת 'קולומביה' את כדור הארץ יותר מ-250 פעמים. הקפה אחת נמשכה תשעים דקות בלבד. עבור הנוסעים של ורן – הג'נטלמן האנגלי פיליאס פוג ומשרתו הצרפתי פספרטו - רעיון כזה נשמע מגוחך. הם הוציאו את נשמתם בריצה בלתי פוסקת כדי להספיק ולהשלים הקפה של כדור הארץ בחודשיים וחצי. כיוון שלא היו אז מטוסים התנהלה ההקפה באוניות, ברכבות, על גב פילים ובמזחלות. השלמת ההקפה בזמן העניקה לפוג זכייה בהתערבות על סכום גבוה עם חבריו למועדון, אבל החשבון הוכיח שהוצאות הנסיעה סביב העולם היו שוות בדיוק לסכום הזכייה. את הרווח העיקרי (כך לפחות הציג זאת ורן) עשה פוג בתחום הרומנטי – הוא שב מן המסע בחברת נסיכה פרסית שאת חייה הציל במהלך מסעו בהודו.

ורן נולד בעיר נאנט במערב צרפת. כאשר מגיעים לנאנט ברכבת אי אפשר להתעלם מנוכחותו של הסופר. בית הקפה הגדול והמהודר בתחנת הרכבת של נאנט נקרא על שם גיבורו של ורן 'פיליאס'. העיצוב של המקום, התמונות על הקירות, המפות, כובעי השעם שמקשטים את הקירות והשעונים המראים את השעה בעשרה מקומות שונים ברחבי העולם מחזירים, גם היום את נוסעי הרכבת אל העולם של ורן, עולם של רכבות קיטור וגברות בשמלות מלמלה עם שובל ארוך. במרחק כמה דקות נסיעה מתחנת הרכבת ניצב מוזיאון ז'ול ורן, המציג את ספריו, קורות חייו, קטעים מסרטים שנעשו על פי הספרים ופריטים שהיו שייכים למשפחתו של הסופר.

הבית של ז'ול ורן

ורן עצמו בחר לעזוב את נאנט ברגע שיכול היה לבחור היכן לגור. את רוב חייו הבוגרים בילה בעיר אמיין, כשעה נסיעה מפריז. הבית בו התגוררה משפחתו של הסופר הפך, כמובן למוזיאון. יש בעיה מסוימת עם בתי סופרים שהפו למוזיאונים. אף פעם לא ברור בדיוק לשם מה אנחנו מגיעים אליהם. המרכיב המרכזי הוא יצר המציצנות. זה באמת די מסקרן לראות איך חי ורן (כמו בורגני צרפתי טוב, בבית פינתי, בנוי לבנים אדומות). הכי מסקרן בבית ורן באמיין הוא להתבונן בגלובוס שהיה שייך לסופר. עמדתי שם שעה ארוכה ובהיתי בגלובוס חום וישן, מנסה להבין איך אפשר להפיק מן החפץ הדהוי הזה ספר שהסעיר את ילדותי כמו 'סביב העולם בשמונים יום'.

ססיל הוטייה, מנהלת בית ז'ול ורן באמיין, הסבירה לי באריכות את היערכות המקום השייך לעירייה לקראת שנת 2005. אז ימלאו מאה שנים למותו של ורן ובעיר מתכננים סדרת אירועי תרבות שתתרום להפיכתה מוקד לעלייה לרגל לכל שוחרי המדע הבדיוני. עד אז ייערך שיפוץ מקיף בבית ורן באמיין ותוקם במקום ספרייה שתכיל מהדורות ראשונות של כל ספריו.

"כל ספריו" זה לא עניין פשוט. ורן פרסם במהלך חייו 65 רומנים, עשרים סיפורים קצרים ומאמרים, שלושים מחזות, כמה כתבים גיאוגרפיים וליברטו לאופרה. ההספק האדיר הזה לא הותיר לו הרבה זמן לנסיעות. למרות שכתיבתו עוסקת במקומות הפזורים ברחבי תבל, ורן עצמו לא הרבה במיוחד לנסוע. רוב נסיעותיו התמקדו בהפלגות יאכטה באזור הים התיכון. הנסיעות הצטמצמו עוד יותר ב-1886 כאשר אחיין שלו איבד את שפיות דעתו וירה בו. ורן נפגע ברגלו, צלע בשארית ימיו ומיעט מאוד לצאת מן הבית.

למרות כל העובדות האלה ולמרות שכתב ספרים בדיוניים לחלוטין, יום הולדתו של ורן הוא סיבה נוספת לחלוק כבוד לנוסעים גדולים ולמגלי עולם. כבוד לאלה שדוחפים את היכולת של כולנו, גם אם אנחנו בנעלי בית, עוד מילימטר קדימה.