אדוני היושב ראש

אחד מכללי הברזל בסיקור הפוליטיקה הישראלית הוא שאסור לומר מילה טובה על מועמד לתפקיד. הניסיון מלמד שהמחמאה של היום היא שברון הלב של מחר. גינויים, הטפות מוסר, התרעות ונבואות זעם סופם להתגשם. מחמאות סופן להתבדות. אשר על כן, האיש הנבון ישבח רק את מי שלא נבחר. כך יכולים השבחים להישאר לנצח בבתוליהם, פטורים מהמפגש האכזר, המגונה, עם המציאות.

במילים אחרות, אף אחד לא מתנדב להיות פרייאר. ואלה שמתנדבים, חשודים בשחיתות: המועמד שילם להם, מן הסתם, ואם לא שילם בעבר – שלם ישלם בעתיד.

בימים הקרובים עומדת סיעת הליכוד בכנסת לבחור את מועמדה לתפקיד יו"ר הבית. בהיותה הסיעה הגדולה ביותר, הסיעה המנצחת, תפקיד היו"ר הכנסת הוא נכס מנכסיה, נחלתה הלגיטימית.

ספק אם לליכוד יש, כפי שהוא טוען, "נבחרת חלומות" לאיוש התיקים בממשלה (אחדים מהמועמדים לנבחרת מופיעים אצל שרון רק בחלומותיו הרעים). אבל לתפקיד היו"ר יש לו כמה וכמה מועמדים סבירים. דוד לוי, למשל. הוא מביא אתו ניסיון פוליטי ארוך, נועם הליכות, ויכולת להתעלות מעל לאופק המפלגתי הצר ברגעי הכרעה. עם זאת נדמה שהניסיון הפוליטי שלו ארוך מדי. קשה יהיה לכעוס על הליכודניקים אם יזכרו לו את עריקתו לשורות אהוד ברק ערב הבחירות הקודמות לכנסת ב 99'.

מועמד סביר אחר הוא מיכאל איתן. איתן הוא עוף מוזר בפוליטיקה הישראלית בכלל, ובסיעת הליכוד החדשה במיוחד. בכל פרשיות השחיתות שאפיינו את ההתפקדות לליכוד ובחירת הרשימה לכנסת לא דבק בו כל רבב. הוא ישר, הוא עצמאי, והוא יכול להיות בוטה ובלתי צפוי. לכנסת לא היה קל לחיות עם יו"ר כזה. בעיקר לא יהיה קל לחבר כנסת המסוים שמכהן גם כראש הממשלה.

ויש מועמד סביר שלישי, מועמדו של ראש הממשלה: רובי ריבלין. למרות ראש הממשלה ובגללו, ריבלין הוא המועמד הנכון. קודם כל, משום שתפקיד יו"ר הכנסת דורש רוח טובה, פייסנית, חברית, שמצליחה לחצות קווים מפלגתיים, עדתיים ודתיים, וגם את החומה העבה ביותר שמפרידה בין פוליטיקאים: חומת האגו.

במקצוע שאין בו הרבה טוב לב, ויש אומרים שאין בו לב בכלל, שילם ריבלין לעתים קרובות מחיר על עודף לב. כמו אחרים במערכת הפוליטית, הוא היה עבד לבוחריו. אבל בניגוד לאחרים, הוא היה גם עבד לבוחרים של יריביו. הוא פתח את הסלולרי שלו למצוקותיהם 24 שעות ביממה. שמע ורץ וסידר. לכולם. אין פלא שדפקו אותו אחר כך, בבחירות במרכז.

בממשלה הרוך הזה היה לעתים קרובות בעוכריו. בתפקיד יו"ר הכנסת הוא נכס. וגם ההומור: ריבלין יכול להיות חד אבחנה, ומצחיק, נקי מהנפיחות הטווסית שגיחכה לפחות אחד מיושבי הראש הקודמים, ומפולחני הסודיות והפראנויות שדבקו באחרים. ובניגוד לחלק מקודמיו, הוא יהיה מאושר. טוב יהיה לראות פוליטיקאי עברי אחד ששמח בחלקו.

אמרתי, למרות שרון ובגללו. בגלל שרון, משום שנאמנות לא חייבת להיות מילה מגונה בפוליטיקה. למרות שרון, משום שיו"ר כנסת צריך להיות קודם כל פטריוט של המוסד שבחר בו. הוא יכול להיות בעל ברית של ראש הממשלה, לא חייל שלו.

הקריירה של ריבלין לא היתה נקייה משגיאות. החיבור שלו לקבלן דוד אפל ולחבורתו היה אומלל. יותר משלימד על מזימה אפלה, לימד על קלות דעת. לפעמים היה פעלתן מדי: עד כדי כך הוא אהב – ואוהב – את הכנסת. כמה מהצעות החוק שהגיש מוטב היה להן אילולא באו לעולם.

לפעמים המילים ברחו לו: הוא לא ידע לומר למראיינים לא. בעולם האנגלו סקסי מכנים את יו"ר הפרלמנט "ספיקר", אבל מצפים ממנו לדבר בחסכנות. צריך לקוות שריבלין לא יתרגם את התואר הזה מילולית.