אהבה ושוקולד
לכבוד יום האהבה הקרב, נזכרת אנה וגנר באצבעות שוקולד מלחמתיות שנלכדו, ולא בחדר האטום, ותוך כדי מציעה את הגירסה שלה למעדן, ועוד כמה דברים טובים משוקולד, שיעשו לכם את יום ולנטין הקדוש דביק במיוחד
היה יום א', לגמרי במקרה השלט הגיע לתוכנית של שמעון פרנס, ומה אני רואה שם – בפריים טיים? בחורה מוכת עליצות ממליצה על מיני צעצועים זוגיים וגם מהללת את מעלותיו של ג'ל שוקולד למריחה על גוו של בן הזוג. אוי ויי, ולנטיינ'ז דיי נוסף עומד בפתח.
בסוף השבוע יעשו יצרני השוקולד ומגדלי הפרחים מכה רצינית, כי הנה מגיע שוב יומו של ולנטין הקדוש, החג שהתאזרח אצלנו בערך בעשור האחרון, אלוהים יודע למה. אולי בגלל שראינו יותר מדי סיטקומים אמריקניים דביליים. אולי בגלל שט"ו באב נופל על ימים חמים במיוחד.
אין בעיני דבר אידיוטי יותר מיום-זכרון-לאהבה. אין בעיני דבר תמוה יותר מבונבוניירה. או קיטשי יותר מלב אדום, בכל תצורה אפשרית. החיבור בין שלושתם, אני מוכרחה להודות, עושה לי גרדת.
רק לעתים רחוקות אפשר עוד לעשת משהו יצירתי, נעים וגם יוצא דופן בשוקולד. הסיפור הבא, שהוא אמיתי לגמרי, יבהיר למה אני מתכוונת. זהירות, אל תנסו את זה בבית – ואם אתם מוכרחים, אנא, הימנעו מצירוף של שוקולד ואגוזים, או דובדבנים, או בצקים. מיד תבינו מדוע:
לילה ראשון למלחמת המפרץ. ב' ו – ג', אוהבים צעירים, נחים במיטתו של ב', בחדר השינה שמאורגן כבר היטב עם ניילונים וסמרטוט ספונג'ה ואקונומיקה וכל מה שצריך למקרה של אזעקת אמת. המקום: תל אביב, והנפשות הפועלות מצויות במצב של עוררות הורמונלית יוצאת דופן. המלחמה המתקרבת תורמת לזה, כמובן.
כמה ימים לפני כן גילו השניים שיש להם חיבה משותפת לממתק שוקולד וופלים, מן הזן הצר והמוארך, לא חשוב מאיזו עדה. חדורי ששון הם עורכים נסיונות קצת חודרניים בחפץ הזה, ואז, או אז, נשמעת אזעקת אמת.
ב' ממהר לסדר לג' את המסכה, השניים רועדים מפחד ומצפים לטיל כימי, ולמשך דקות בודדות ג' שוכחת שיש כאן איזושהי בעייה ביולוגית, כי – מה לעשות – בלהט הקרב נשכח החפץ הקטון אי שם בנבכי האנטומיה שלה. נעלם. לגמרי. טוב שלא רואים סומק מבעד למסכה: שניות ספורות אחרי שג' מגלה ל – ב' שמלבד הטילים יש כאן בעייה אמיתית, שניהם כבר מיוזעים מאד מנסיונות עקרים לשלוף את החפץ ממקומו. די קשה לעשות זאת עם מסכת אב"כ וגם להתענג.
אין ברירה, מסכימים השנים, צריך חדר מיון. כיוון שטרם הובהר אילו מרעין בישין נחתו בתל אביב, הם מזריקים אטרופין זה לזה ודוהרים באוטוביאנקי החבוטה שלהם לאיכילוב.
לילה ראשון של מלחמה: עשרות דמויות בחליפות פלסטיק עזות צבע ממהרות הלוך ושוב במסדרונות בית החולים, כולם עדיין מאמינים שאו טו טו צפויים קרבנות גז העצבים – וג' מבקשת, בקול ניחר, לראות גינקולוג בדחיפות. לא, היא מסבירה, היא באמת לא יכולה לחכות.
לסיפור הזה יש סוף טוב: רופא הונגרי קשיש, חמוש אף הוא במסכת אב"כ, עשה מה שצריך לעשות, אבל שניות ארוכות התבונן בחפץ האחוז במלקחיו ובסוף לא התאפק ושאל את ב': אדוני, בשביל מה אלוהים נתן לך אצבעות?
נחשו כמה אצבעות שוקולד, מכל סוג אפשרי, קיבלו ב' ו – ג' מחבריהם ששמעו את הסיפור, בחתונה שלהם ובכל יום נישואין שאחרי זה. אני, כמובן, ייצרתי אותן בעצמי, עיצבתי עטיפה לבדי ואפילו תרמתי להם מתכון לכאלה שנמסות לגמרי, ידידותיות לסביבה בכל מצב, באהבה כמו במלחמה.
שנעשה אותן – ועוד כמה דברים קטנים ולא מחייבים משוקולד, שאפשר להכיו לאהובינו ביום ולנטין הקדוש, בלי לחוש מבוכה או גרדת?
נתחיל באצבעות שוקולד
נקנה:
400 גרם שוקולד מאיכות מצויינת. בשום אופן לא שוקולד לבישול. תמיד שוקולד מריר. רצוי כזה שתכולת מוצקי הקקאו שלו היא 60% ומעלה. איך יודעים? זה כתוב ברשימת המרכיבים.
150 גרם חמאה, לא מלוחה, כמובן - ומרוככת
כף ברנדי או ויסקי
2 חלמונים
גרד קליפת תפוז, או כמה פרחי לבנדר, או חצי כפית קינמון טחון – כל תיבול שאתם אוהבים, בעצם.
50 גרם אבקת קקאו. לא שוקו, קקאו נקי בבקשה
וכך נעשה:
ממיסים את השוקולד השבור לקוביות בתוך אמבט מרים. מערבבים היטב ובודקים שאין גושים. מסירים מן האש, מערבבים פנימה את החמאה ולא מתעצלים לערבב היטב שוב, מוסיפים את החלמונים, הויסקי והתיבול ומערבבים שוב, גם כן ממש היטב, ועכשיו הולכים לחפש מגש לא גדול במיוחד. מצאתם? מרפדים אותו בניילון נצמד ומורחים עליו את השוקולד בשכבה אחידה ככל שניתן, בגובה של סנטימטר אחד לכל היותר. אין אחידות? עטו נא מערוך בניילון נצמד וגלגלו אותו על השוקולד עד לקבלת שכבה כזו. ועכשיו, עיטפו נא את כל העסק בעוד ניילון ושילחו לאשפוז ארוך טווח בפריזר, לפחות 4 שעות.
בתום הזמן הזה, בסכין חדה מאד טבולה במים חמים, צריך לייצר "אצבעות" בגדל הנכון, לגלגל כל אחת מהן באבקת קקאו, לעשות את זה די מהר כדי שלא יימסו, למצוא קופסת פלסטיק עם מכסה רציני, ולאשפז את האצבעות שוב בפריזר, עד לרגע הנכון לכם ולאהוביכם, וזה לא מוכרח להיות דווקא ביום הקובע, נכון?
משקה שוקולד למבוגרים
הצ'וקולטה המושלמת לא צריכה להכיל קורנפלור, כמו זו שמוכרים לכם במוסדות המתהדרים בספלים ענקיים ובהררי קצפת. גם אנחנו רוצים הר כזה, ונקבל אותו עם שקית זילוף רגילה – אבל נקבל גם טעם די מפתיע. נקנה (ל – 2 ספלים ענקיים):
100 גרם שוקולד מריר מאיכות מעולה
מידה אחת של ויסקי או וודקה
חצי כפית קינמון טחון
חצי כפית ג'ינג'ר טחון
רבע כפית – ממש קורט – הל טחון
רבע כפית פלפל אנגלי טחון
שקית שמנת מתוקה
וכך נעשה:
ראשית חוכמה, מקציפים את השמנת לקצב יציב, והמהדרין יוסיפו לה שקיק של סוכר וניל. מעבירים לשקית זילוף, ואת השקית מניחים בפריזר עד שנגמור לבשל את המשקה. וכעת שוברים שוקולד ומוסיפים כוס מים לתוך סיר קטון, מביאים לרתיחה, מערבבים היטב, מכבים את הלהבה, מוסיפים אלכוהול ותבלינים, יוצקים לתוך כוסות זכוכית גבוהות עם ידיות, שלא נחטוף כוויה – ומזליפים ממעל גבעה של קצפת. מגישים עם כפית ארוכה, כדי שנוכל לשחק בקצפת גם בשבתנו כמבוגרים. כן, זה עולה לראש די מהר. אבל גם האהבה עולה לראש, לא?
סלסלות שוקולד
זהו ממתק שמשלב אהבות של ילדי הגן עם מיומנויות של בתיה עוזיאל, והטף מאד ייהנה לראות את אמא או אבא עושים את זה, וכמובן – ללקק את מה שנשאר בסיר. יאללה, לקניות.
400 גרם שוקולד מריר, איכות מעולה כבר אמרנו
100 גרם חמאה
2 חלמונים
200 גרם פירות מסוכרים: אננס, קומקאט, דובדבנים, או כולם, או כל מה שאתם אוהבים, קצוצים. הכי טעים למבוגרים: קליפות הדרים מסוכרות, ואפילו קליפות מבושלות בסוכר, אם יש במקרה בבית
אריזה של סלסלות נייר מצוייצות, מן הזן הנהוג בימי ההולדת של הטף
מברשת מטבח
וכך נעשה:
נמיס את השוקולד בסיר כפול, נערבב לתוכו חמאה ואחר כך חלמונים ונקפיד שיתקבל מרקם חלק לגמרי, בלי שום גושישון שהוא. ועכשיו, כשהשוקולד עודו נמס ולא הספיק בכלל להתגבש, נסדר על גבי השיש לפחות 15 סלסלות כפולות או משולשות – כלומר, שתיים או שלוש שנחות זו בתוך זו ויוצרות סלסלה יציבה אחת.
טובלים את המברשת בשוקולד ומורחים על גבי הסלסלות בשכבה דקיקה ואחידה, בלי שום חורים. עושים כך עם כל הסלסלות, ומיד אחר כך מפזרים בתוכן כפית עד שתי כפיות של הפירות המסוכרים.
מחממים את השוקולד הנותר דקה אחת בדיוק על הכיריים, שוב טובלים מברשת ועכשיו יוצרים "מכסה" על גבי הסלסלה הממולאה. שוב מקפידים לכסות הכל בלי חורים. מסדרים את הסלסלות בקופסת אחסון אטומה ושולחים למקפיא. כשרוצים להגיש, בתום 6 שעות לפחות, מקלפים בעדנות את סלסלות הנייר מן הממתק, ומגישים אותו עירום ועריה. יוצא נורא יפה וגם ממש טעים. חג אהבה שמח.
מומלצים
