ג'מייקה
תרבות ששואפת להיות אפריקנית, למרות מיקומו של האי, עבר אפל, צפיפות ועוני, לצד חופים לבנים בוהקים, שקיעות אדומות, רגאיי, מריחאונה ורום "בקרדי"
מאז שארול פלין השתעשע כאן עם חבריו ההוליוודים בשנות ה-30 וה-40, רואים מטיילים בג'מייקה אחד היעדים המפתים ביותר באיים הקאריביים. החופים, ההרים והשקיעות האדומות כדם מככבים בעלוני התיירות, ובניגוד לאיים סמוכים אחרים, ג'מייקה מתייחסת באופן שווה לכולם: תוכלו לבחור בווילה מבודדת עם חוף פרטי משלכם; לצחקק כל הדרך לאתר נופש ובילויים; לצלול לתוך אורח החיים המקומי; או להתמקד בהנאה מושלמת משלושה דברים עיקריים: רגאיי, מריחואנה ורום.
אבל מאחורי הקלישאות של נוף טרופי וחופים לבנים בוהקים, יש גם ג'מייקה אחרת - זו שאופייה הוא תוצאה של תרבות מעורבת ומורכבת, ששואפת להיות אפריקנית למרות מיקומו הגיאוגרפי של האי ולמרות עברה הקולוניאלי. תושבי האי אמנם חביבים וחייכנים, אבל זה אינו רק גן עדן של אושר, מודעות של רום "בקרדי" ושירים של הארי בלפונטה. עברה האפל של ג'מייקה, בעידן מטעי הסוכר והעבדות, עדיין לא נמחה מנפשה של המדינה. הראסטאפארי (כת דתית שרואה באפריקה הארץ המובטחת ובקיסר אתיופיה המלך המשיח) נראית אמנם רק כניסיון לתפוס ראש (עטוי ראסטות), אך למעשה זהו ביטוי נבוך לאהבה, לתקווה, לכעס ולאי השקט החברתי בג'מייקה של היום - מדינה מאוכלסת בצפיפות וענייה מאוד, הנאבקת להשתחרר מתלות ומחובות. בואו לג'מייקה עם ראש פתוח ועם רצון להתוודע לעומק לכל הניגודים הללו, ותגלו עולם ומלואו.
מומלצים
