לב גרמני לצ'יף אמריקני

הרגע הראשון מפחיד. אפילו מפחיד מאוד, אם מפגש ראשון שלך עם הגרנד-צ'ירוקי מתרחש כאשר בחוץ סופות וגשמים. כל שכניך לכביש אולי שולחים לעבר הכלי הסקסי מבטי קנאה, אבל אתה רק רוצה לחזור הביתה בשלום. במיוחד אחרי שקראת את האזהרה שעל סוכך השמש. זו מבהירה לך כי "תמרוני הגה חריפים עלולים לגרום לרכב להתהפך". ואם במקרה השפה האנגלית אינה שגורה בפיך, הרי שהאיור הנלווה (והמאוד משכנע) יסביר זאת היטב.

ואנחנו? אנחנו כבר שכחנו שיש כלים כאלה, שמתנדנדים לצדדים בכל מפגש עם מהמורה, שרוכנים בכניעה של פודל בכל הטית הגה וזזים קלות עם כל משב רוח. גם ההגה מצדו לא תרם לתחושת הביטחון, עם "שטח מת" גדול וחוסר תחושה קיצונית. הוסיפו לזה את ניסיוננו בנהיגה על יצירות כביש-שטח יוקרתיות כמו ב.מ.וו X5, ותבינו למה קשה היה לנו להתרגל ברגע הראשון לסגנון של הגרנד-צ'ירוקי. הצ'יף האמריקני נראה ברגעים הראשונים מיושן ואפילו עתיק.

באמת זקן

ולמען האמת, הגרנד-צ'ירוקי הוא אכן כלי מיושן. הדגם הנוכחי הוצג עוד ב-98', ואפילו הוא היה מבוסס על המקור שהוצג ב-92'. ושלא יהיה לכם ספק, גם בתחילת העשור לא נחשב הגרנד לפורץ דרך בתחומו, עם מבנה מתלים מיושן של סרנים חיים מלפנים ומאחור. זה אמנם מבנה ייעודי שמתאים לכלי שטח טהורים, אך כזה שאינו ממש מתאים לכלי יוקרתי, מפנק ומתפנק כמו הגרנד.

אז למה בכל זאת נזכרנו בצ'יף הזקן? כי אחרי שנים ארוכות עם מנוע אמריקני מיושן, ענק ושתיין כרוני של בנזין, נחתה בארץ (בסוף השנה שעברה) הגרסה החדשה אשר מצוידת בלוגם סולר יעיל ומודרני. ולא סתם דיזל, אלא מנוע מוגדש עם מסילה משותפת ו-20 שסתומים, פאר תוצרת מרצדס. וכאשר בשוק השטח המקומי שולט הדיזל, מדובר בתוספת חשובה ביותר.

סוד האינטימיות

מיושן או לא, על כבישים ושבילים, הוא עדיין מושך מבטי קנאה. הצדודית הנאה, יחד עם תג המחיר האסטרונומי, גורמים לך להיראות כבעל טעם ששיחק אותה. מישהו אמר יאפי?

גם מבפנים פורט הגרנד על סמלי מעמד רצויים עם ריפוד עור רך, תפעול חשמלי למושבים ומערכת שמע מצוינת. גם לוח המחוונים הצחור והמחודש נאה למדי. ובכל זאת, לוקח קצת זמן לעכל את האינטימיות המוגזמת, שלא לומר צפיפות, בתא הנוסעים. כי אפילו אני, שלא זכיתי מעולם להצעות אטרקטיביות בתחום הכדורסל, הרגשתי קרבה מוגזמת לגג. אז נכון, יהיה כמובן מי שיאהב את תחושת חרך הירי של השמשה הקדמית הצרה, או את השתקפות מכסה המנוע הארוך והשטוח לפנים. אולם את חוסר תמיכות המושב ותנוחת הנהיגה הלא מושלמת קשה להצדיק.

הנדסת האנוש אינה מבריקה ולא ברור למשל מדוע צג המידע/שינוי תפקודי מערכות נעילה, זיכרונות וכו', צריך לשכון מעל המראה? ומדוע ההגה מתכוון רק לגובה? גם איכות הפלסטיקה הכללית אינה מבריקה. אמריקה או לא? למען האמת לא, כי הגרנד מורכב באוסטריה, אבל זה לא ממש משנה.

על המסילה

המנוע החדש לג'יפ (אך מוכר במרצדס) מתגלה מהר כסיבה למסיבה. זאת למרות שנפח של 2.7 ליטר וחמישה צילינדרים נשמעים מצומקים למדי אחרי שהתרגלנו לשמינייה אמריקנית מגודלת של 4.7 ליטר. גם 163 הסוסים שהוא מייצר אינם מגרים את הדמיון, במיוחד כאשר לוקחים בחשבון שהם גוררים כשני טון. אבל יש מומנט עצום של 40.8 קג"מ, קצת יותר ממה שיש ל-V8, אשר דרוך לפקודת רגל ימין כבר ב-1,800 סל"ד נמוכים.

וכאשר מנוע כזה מחובר לתיבה עם חמישה יחסי העברה לא ארוכים מדי, מתגלית בהמה נמרצת למדי. אין כאן אולי את יללת הצמיגים של גרסת הבנזין והזינוק איטי יותר משמעותית, אבל בהאצות ביניים יומיומיות מגלה המנוע יכולת מצוינת. במקביל, התגובות הכהות והפחות עצבניות מתאימות יותר לכלי כבד שכזה, ומסייעות גם בשטח. המנוע מושך את הגרנד בקלות אל אזור ה-160 קמ"ש (סוף ההילוך הרביעי) ואפשר גם להמשיך, אם הישורת ארוכה מספיק.

השידוך לתיבת ההילוכים הטובה של מרצדס מוצלח, אם כי חבל שבג'יפ לא הלכו עד הסוף ואימצו גם את המסילה המשוננת והנוחה לתפעול. הבורר הקיים אינו נוח במיוחד למשחקים ידניים. ובכלל, במחיר שכזה ניתן היה לצפות לאפשרות לתפעול ידני מלא (טיפטרוניק).

המנוע עצמו אינו שקט, וקולו נוכח בכל מצב, אבל הוא מעדיף טון גברי משהו על טרטור דיזל מעצבן. זו בוודאי לא נהימה סקסית של V8, אבל הפיצוי הגדול יתגלה כמובן בתחנת התדלוק: 8.2 ק"מ לליטר אולי אינם מרשימים, אבל זה הרבה פחות מכמות הבנזין שזולל ה-V8. וזאת מבלי להתייחס כמובן למחירו הזול יותר של הסולר.

הנדנוד

כמו שכבר הבנתם בתחילת הכתבה, הגרנד-צ'ירוקי אינו המילה האחרונה בתחום ההתנהגות. הסרנים לא רק חיים אלא גם מזכירים זאת בכל רגע ואפשרות, והתחושה היא שהרכב "מתפזר" על הכביש. לא תכונה רצויה, כאשר מדובר בשני טונות של מתכת כבדה.

לוקח זמן להתרגל לכלי שמהווה הבדל עצום לעומת כלי שטח יוקרתיים מהדור האחרון. מצד שני, כאשר מתרגלים מגלים שיש כאן יכולת גבוה בהרבה ממה שהוא רומז. תת-ההיגוי הבוטה מצפה רק להידוק נוסף של ההגה, ונכנע בקלות. האחיזה שהוא מצליח לייצר טובה, ההתנהגות בטוחה, מהירות הפניה גבוהה, ואפילו חלוקת הכוח בין הצירים (באדיבות מערכת הקוואדרה-דרייב) נאותה. גם הבלמים, שברגע הראשון משדרים חוסר תחושה מרתיע, עושים את עבודתם לבסוף.

העובדה שמכונית ההדגמה לבשה צמיגי כביש טהורים רמזה במשהו על הייעוד הצפוי. ואכן, רק מעטים יסכימו להוריד מזוודת מזומנים שמנה בשווי 370,000 שקלים אל שדות האבנים. גם אנחנו חששנו, אבל למרות שהבטחנו התקשינו להישאר על האספלט. וכאן כרגיל מפתיע הגרנד-צ'ירוקי עם יכולת נאה, למרות מראה הסטיישן המעודכן. ובכל זאת, מרווח הגחון מהווה מגבלה וגם מיגון נוסף לא היה מזיק.

בכל מקרה, מה שמפריע כאן (כמו על הכביש) הוא חוסר הריסון המוגזם של המרכב. ממש כמו באמריקנית של פעם, הגרנד מתנדנד כשיכור אחרי כל מהמורה. בשטח זה עלול לגרום ל"מחלת ים" ופוגע קשות בנוחות, אך גם יכול להביא בנסיעה מהירה לניגוח החרטום בקרקע. הרכות המוגזמת גם לא משתלמת בעיר, שם מתקשה הגרנד להתמודד עם השיבושים הרבים.

בכל זאת מושך

כאמור, מספיקים כמה קילומטרים בודדים כדי לדעת שהגרנד-צ'ירוקי כבר מיושן, אבל ככל שחולפים הקילומטרים קל יותר להישבות בקסמי הצ'יף הזקן. הוא אמנם צפוף ובעל איכות לא מספקת, וההתנהגות שלו היא בהחלט בעייתית. מבחינה הגיונית הוא אכן נחות ממתחרים יוקרתיים, אבל הוא בכל זאת מצליח לדבר אל הלב.

כי אט אט, כמו שיקוי קסמים של אינדיאני זקן , חודר הגרנד לווריד. הוא מסגל אותך לנהיגה שונה, וגורם לך לסמוך עליו בניגוד למה שאומרים כל חושיך הבריאים. חלק מקסמו דומה לפיתוי של מכוניות קלאסיות ישנות, וקשור למושג ערטילאי וחסר פשר כמו נשמה. וחלק מכך נובע שגם בגרסה זו, כל לחיצה על המצערת זוכה לתגובה הולמת.

וכך, כאשר השביל אינו קופצני במיוחד, מסוגל הגרנד לקצב מהיר. וכמובן שישנו גם המראה הכל-סקסי שנותר מפתה וגורם לכל המשתמשים האחרים בכביש להביט עליך בקנאה. כדאי לזכור שקיימת גם גרסת לארדו, מצוידת פחות (ללא עור, בקרת אקלים, ועוד…) מהלימיטד שנבחנה, וזולה ממנה ב-40,000 שקלים.