איך בעצם עובדת הרפואה הסינית?

אם נתהה על קנקנו של גופנו, ניווכח כי זו מערכת של רקמות ואיברים המופעלת על ידי "מחשב- על" - המוח. המוח עושה זאת בעזרת העצבים, שהם חוטים צהבהבים דקיקים המחברים אותו לכל איברי הגוף ואותם אליו.

גם העור (האיבר הגדול ביותר בגוף: כ-2 מ"ר) מעוצבב, ובצפיפות רבה. בזכות עיצבוב זה אנחנו מודעים למה שקורה לנו "בחוץ". קצות העצבים שבעור מחוברים כמובן למוח. כאשר ננעצת המחט בעור במהלך טיפול האקופונקטורה, נשלח גירוי חשמלי למוח שבעקבותיו משדר המוח לכל חלקי הגוף את פקודות הריפוי.

כך מסבירים במערב את הרפואה הסינית. בעיני הסינים, ההסבר הזה, איך לומר בלשון המעטה, לא כל-כך מדויק. עובדה, הם אומרים, שהנוירולוגים לא הצליחו להסביר איך זה, שבנקודה מסוימת הדקירה משפיעה, וחצי סנטימטר הצידה - לא.

לפני מספר שנים פורסם בכתב בעת המדעי `גליליאו`, מחקר שעסק בדיקור הסיני. לקחו קבוצה של מתנדבים, האירו בעיניהם עם פנס כיס ובדקו בעזרת MRI תפקודי כי מרכז הראיה שלהם במוח אומנם "מהבהב". לאחר מכן דקרו אותם עם מחט ברגל, בנקודה שלפי הרפואה הסינית משתייכת להשפעה על העיניים, והפלא ופלא, התברר כי גם במקרה זה "הבהב" מרכז הראיה אצל הנבדקים וזאת על אף שאין כל קשר עצבי ישיר בין הרגל לבין העין.

למדע המערבי אין הסבר לתופעה זו. לסינים יש. ההסבר הסיני שונה בתכלית. אבל לפני שמנסים להבין אותו, הרשו לי להביא בפניכם סיפור קצר מן המזרח: פרופסור אמריקאי החליט לכתוב ספר על הפילוסופיה הסינית. לשם כך ארז את מזוודתו ובא להתארח אצל חכם סיני אחד. הסיני, כמנהג הסינים, הגיש לו תה. מזג את התה לתוך כוסו וגם לאחר שהכוס כבר הייתה מלאה, המשיך למזוג ולמזוג, עד שהתה כבר נשפך על השולחן ואחר-כך גם על הרצפה. לא התאפק האמריקאי ושאל את מארחו: "מדוע אתה עושה זאת?" ענה לו הסיני: "כדי ללמדך שאי-אפשר למלא כוס מלאה! אם ברצונך להבין את מה שאני עומד לספר לך, כדאי מאוד שתרוקן את מוחך מהרבה דברים שאתה כבר יודע".

בהחלט רצוי, לפני שנכנסים למקדשה של החשיבה הסינית, להשאיר בפתח את הנעליים המערביות, ואפשר גם בדרכו של פרנסיס בייקון שהמליץ: "קרא לא כדי לסתור ולהתנצח, גם לא כדי להאמין ולקבל כמובן מאליו, אלא כדי לשקול ולבחון".

איך עובדת שיטת הריפוי הסינית

הסינים מתייחסים אל גוף האדם כאל מערכת הבנויה משני מרכיבים: האחד הוא הגוף הפיזי (זה המוכר לנו) והשני הוא ה`צ`י` (Ch’i), כוח החיים. אין חיים ללא צ`י ואין בריאות ללא זרימה תקינה של הצ`י בגוף. זרימת הצ`י, לדברי הסינים, היא במרידיאנים. מה שהם גילו, מסתבר, זו "מערכת תת-קרקעית", המאפשרת לצ`י לנוע בחופשיות בין חלקי הגוף השונים.

למה הדבר דומה? למערכת הרכבת התחתית הנמצאת מתחת לעיר. לצופה מן הצד, העיר היא הבתים, החנויות והמכוניות הנוסעות בכבישים, כלומר, החלק הגלוי לעין. אך האמת היא, שיכולתו של המטרופולין הזה לתפקד תלויה בפעילות תקינה של המערכת התת-קרקעית - רוב הולכת הנוסעים מתבצעת שם, ברכבת התחתית, הכבלים של החשמל והטלפון מונחים במעברים התת-קרקעיים, את צינורות הגז והמים תמצאו שם וכמובן, איך שכחנו, את הביוב הזורם גם הוא מתחת לפני הקרקע.

"בריאותה" של העיר העילית מותנית בתקינות העיר התחתית. אם למשל קרון הרכבת התחתית ייתקע במסילתו, האנשים לא יגיעו לעבודתם ותפקוד העיר ייפגע (עד לתיקון התקלה).

כך גם הדבר בגופנו. כאשר הצ`י זורם בחופשיות, כל איברי-הגוף יפעלו כשורה. כאשר ישנה חסימה, האטה בזרימת הצ`י במרידיאן, או אפילו ירידה בכמותו, אפשר לצפות לתקלה במערכת: דלקת, כאב, התנפחות וכו`.

עד עכשיו השתמשתי במונח `מרידיאן`. זהו המונח המקובל כיום בעולם המערבי והוא ניתן למסלולי זרימת האנרגיה בגוף על ידי רופאים צרפתים - חלוצי האקופונקטורה באירופה. אלא שהמושג `מרידיאן` אינו מתאים לענייננו, הואיל והוא הושאל מתיאור הקו הדמיוני המחבר את שני הקטבים של כדור הארץ, והוא אינו מתאר בצורה נכונה את מה שהסינים מבינים כזרימה בפועל ולא כמושג מופשט.

`צ`ינג` (השם הסיני ל`מרידיאן`) פירושו בעברית `תעלה`, וזהו המונח המתאים ביותר לענייננו, מה גם ש`תעלה` בעברית (בניקוד זהה) פירושה: `בריאות` (הפתעה, מה!?) כמובן שיש בזה גם `תועלת`. אבל מאחר שהמונח `תעלה` נקשר כיום לביוב או סתם לאיזו חפירה מוארכת באדמה, בחרתי במונח `אפיק`.

מיקום הנקודות באקופונקטורה איננו מקרי. הזרימה ה"תת-קרקעית" של הצ`י "נפתחת" בנקודות הללו על פני העור (כמו בור ביקורת שבעזרתו ניתן לפתוח סתימות). דקירה במחט בנקודה המיועדת (ולא סתם לידה) מעוררת את זרימת הצ`י באותו האפיק ועוזרת לגוף להתרפא ממחלות.

שימו לב לביטוי "עוזרת לגוף להתרפא". רופא סיני לא יאמר "אני ריפאתי", אלא "אני עזרתי לגוף להתרפא". הסינים טוענים שהנטייה הטבעית של כל אורגניזם חי היא להבריא, והצ`י (ולא הרופא) הוא המרפא (בניצוחו של החולה כמובן).

העזרה לחולה יכולה להינתן בטיפול ובהדרכה. מובן מאליו שמדובר במחלות ולא בטראומות. לטיפול במצבי חירום: תאונות, פציעות בקרב, התקפי-לב וכיו"ב - אין תחליף לרפואה המערבית.

לתהליכים בטבע יש קצב פנימי משלהם, וגופנו, כחלק מן הטבע, אמור לקבל עזרה שתשאף לא לסתור את אותם תהליכים. מנציוס (מהמאה ה-4 לפני הספירה) מספר על סיני מארץ סונג, שטען שהנבטים בשדותיו צומחים לאט מדי, לכן הוא משך כל אחד מהם כלפי מעלה ושב יגע לביתו. "עייף אנוכי היום", אמר לבני ביתו, "עזרתי לשתילים הצעירים לצמוח". למחרת יצאו בני המשפחה לשדה וגילו כי כל הצמחים מתו.

חשוב מאוד לאפשר לגוף לפעול על פי "תכנותו המקורי", הטבעי ולהפריע לו כמה שפחות. ברור שהמדע המודרני יבוא ויטען כי התכנות המקורי של הגוף נמצא בגנים, ומחלות, על כן, עוברות בתורשה.

אבל זה לא מדויק: א. לא ברור עדיין מה קודם למה: גן פגום לבריאות לקויה, או בריאות פגומה לגן לקוי. ב. מה שעובר בתורשה זו הנטייה למחלה, ולא המחלה עצמה. והנטייה, לצערנו, בכל זאת מתממשת בדרך כלל, כי הילדים ממשיכים, פחות או יותר, את סגנון החיים של הוריהם (אכילה, שתייה, אולי עישון, מתח וכיו"ב).

ראוי לציין כי הסינים דיברו על `תורשה` עוד הרבה לפני שבמערב עסקו בכך. לפי הסינים, מיקומו של הצ`י התורשתי (יואן צ`י) - בכליות. ומאחר ש"הכליות הן השער לקיבה", תזונה בריאה מאפשרת לנו להעלות את רמת החיסון של הגוף, כנגד אפשרות מימושה של הנטייה התורשתית.