הומאופתיה - האם מדובר בהונאה?

הדרישה לרפואה אלטרנטיבית גואה. לאור הביקוש, יש מי שמוכן למכור מצרך כמו בריאות, בין שהוא יודע לרפא מחלות ובין שלא. לאחרונה פשט הנגע אף לבתי חולים ציבוריים, שבשל מצוקתם התקציבית מוכנים למכור כל מוצר שייתן להם הכנסה. בין שלל מוכרי הניסים תופסת ההומאופתיה מקום מיוחד.
כוח המשיכה של ההומאופתיה מבוסס על שני מרכיבים עיקריים. הראשון הוא האכזבה מהרפואה הקונבנציונלית, שאין לה תשובה לכל הבעיות הרפואיות. כמה טוב לפגוש במרפא שיודע הכל, ולעולם לא יגיד לך: "את זה הרפואה לא יודעת לאבחן או לרפא". המרכיב השני הוא הזמן שמקדיש ההומאופת לחולה. הומאופתים מקפידים להקדיש 45-35 דקות לחולה, תוך שימת לב מיוחדת למצבו הנפשי. הם קושרים קשר אישי עם המטופל, נותנים מדי פעם תרופה למצבים קלים, ויכולים להיות בלתי מזיקים, אם הם יודעים לזהות מחלות קשות יותר ולהפנות את החולה לרופאים אחרים.
אלא שלא תמיד זה המצב. תחום פסבדו מדעי כמו הומאופתיה מושך גם שרלטנים ותמהונים, ואסור להרשות לכאלה להיות מופקדים על בריאותו של איש. הגישה ההומאופתית הידידותית עושה אנשים כאלה למסוכנים יותר כשחולה מגיע למצבים מסכני חיים. טיפול רפואי לא רציונלי אינו יכול להיות נטול סיכונים.

תיאוריה מהמאה ה-18

במאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19 האמינו הרופאים שמחלות נגרמות עקב הפרעות באיזון בין ארבעת נוזלי הגוף (דם, ריר, מרה שחורה ומרה צהובה) וארבעת מצבי הגוף (חום, קור, לחות ויובש), המתאימים לארבעת יסודות הבריאה (אדמה, אוויר, מים ואש). על פי השיטה שהיתה מקובלת אז, הרופאים ניסו לאזן את החום שנגרם מעודף דם באמצעי נגדי של הקזת דם.
רופא גרמני בשם סמואל הנמן כינה את השיטה ההיא 'אלופתיה' (אלו = ניגוד, פתוס = סבל), דחה אותה, החליף אותה ב'עקרון הדומה' (SIMILA) וקרא לה הומאופתיה - טיפול עם המחלה, ולא נגדה. אף שרופאים מעולם לא קיבלו את המושג אלופתיה, ולמרות שעברו שנים רבות של מחקר רפואי שהתקדם בכיוון שונה לחלוטין, ממשיכים ההומאופתים לכנות את הרופאים בז'רגון שלהם 'אלופתים'.

פולחן של כת

ההומאופתיה מבוססת על ארבעה 'עיקרים' מרכזיים:
א. רוב המחלות נגרמות על ידי הפרעה זיהומית הנקראת פסורה (גרד).
ב. החיים הם כוח רוחני ('ויטאליות'), המכוון את מצבי הבריאות והמחלה על ידי תבונה הטבועה בגוף. תבונה זו תביא את החולה ל'משבר מרפא', שבעקבותיו תבוא ההחלמה.
ג. התרופות מבוססות על סימפטומים שגורמים חומרים כאשר הם ניתנים במנת יתר מיהולם ('עקרון המזעור') והם נעשים מהולים יותר, ולכן פעילים יותר, כשמנערים אותם על כף היד או על מצע עור ('הגברה').
אין צורך להיות מדען כדי לדעת שזהו גיבוב של שטויות. כל הכללים של ההומאופתיה הוכחו כחוכא ואיטלולא על ידי מדעי הפיזיקה, הכימיה, הרוקחות והפתולוגיה (תורת המחלות), וכל בוגר בית ספר יסודי יודע את חוקי המדע שמעמידים את הכללים האלה באור מגוחך. האם מישהו יכול להעלות על דעתו להפקיר את בריאותו, כשזהו הבסיס לטיפול?
ה'ויטאליות' מוצאת אוזן קשבת אצל המאמינים ב'רפואה החדשה', ה'הוליסטית', שמעדיפה השקפות מטאפיזיות על פני מדעי החיים ומוכנה
לקבל את ההומאופתיה, למרות שאין לה בסיס מדעי. אבל ההומאופתיה אינה מכירה בחוקי המדע, מאחר שהיא פולחן של כת, ובתור שכזאת אינה יכולה להתפתח או להעמיד במבחן הידע המודרני את חוקי היסוד של הנמן, מייסד הכת לפני 200 שנה. כדי להתפתח יהיה עליה להשתחרר מ'העיקרים', אך אז לא תהיה עוד הומאופתיה אלא מדעי החיים.
הבסיס לטיפולים ההומאופתיים הוא הסימפטומים לסיבת המחלות, כפי שמנסים להציג זאת. הבסיס הפשטני של 'חוק הדומה' מניח שהדומה הוא זהה, שהדומה גורם לדומה, ושהדומה מרפא את הדומה. למה? ככה! הנמן אמר את זה כבר לפני 200 שנה. 'עובדה' שזה עובד. הרי זהו גם הבסיס של רפואה שבה נותנים אבקת קרן שור להגברת כוח הגברא, ושל דתות עתיקות שבהן פסלון של אל מקבל כוחות אלוהיים.

התרופה ההומאופתית היא מים

גם ל'תרופה' ההומאופתית יש כוחות רוחניים שיכולים לעורר חומרים, להגביר את פעילותם וליצור חומר פעיל מחומר לא פעיל. כדי להגביר את הפעילות יש לנער את התמיסה לפחות 40 פעם, לשפוך תשע עשיריות ממנה ולהוסיף תשע עשיריות מים לפני הניעור הבא. רצוי לחזור על הפעולה 30-40 פעמים - כל המרבה הרי זה משובח - וחשוב לנער על מצע עור או על כף היד.
חוקי הכימיה מלמדים שאחרי דילול כזה התמיסה מאבדת את הפרודה האחרונה שלה. הגבול ידוע כמספר אבוגדרו - מספר הפרודות בליטר מים (שש כפול עשר בחזקת 23), ובדילול גדול יותר מ-23 מיהולים הומאופתיים הסיכוי למצוא פרודה אחת קטן מ-50 אחוז, והוא קטן בדילולים נוספים.
ה'תרופה' ההומאופתית אינה אפוא אלא מים, בלי שום חומר מרפא. אך המים זוכרים שהיה בהם חומר, מסביר ההומאופת. איך מים זוכרים? זאת שאלה של מדענים, רחמנא ליצן. הומאופתים אוהבים להשוות את התרופות שלהם לחיסונים, שגם בהם משתמשים בריכוזים קטנים ואף משתמשים במושג מנת דחף (BUSTER). אך ריכוזים קטנים אלה גדולים לאין ערוך מהריכוז ההומאופתי, הם ניתנים למדידה, וכן ניתנים למדידה הנוגדנים הנוצרים בגוף. מאידך, בתרופה ההומאופתית אין דרך למדוד את ריכוזה או השפעתה.
למרות הגישה האנטי מדעית מנסים ההומאופתים לצטט מחקרים מדעיים המאששים את הכוח המרפא של ה'תרופות' שלהם. נסיונות לסכם את המחקרים שבדקו את תוצאות השיטה העלו שלא קיים אישוש מינימלי לטענת הריפוי, מאחר שהמחקרים לא תוכננו כראוי למחקרים, לא בוצעו בשיטה מדעית, לא פוענחו בשיטות סטטיסטיות מקובלות, וכשהיה רמז קל שאולי תרופה כלשהי פעלה, לא חזרו על המחקר, כמקובל בשיטה המדעית.
על פי השיטה המדעית, יש להוכיח טענה (היפותזה), ואין זה מספיק להימנע מהוכחה שהטענה אינה נכונה. ב-1988 טען מדען ממכון מחקר מכובד בצרפת שדילול ניכר של חומר השאיר במים זיכרון, שיכול היה להתאים לעקרון המזעור של ההומאופתיה. הממצאים פורסמו בעיתון המדע היוקרתי 'Nature'. בדיקה שנעשתה לאחר מכן גילתה שהתוצאות פוברקו, והמדען הושעה ממכון המחקר. טבעה הפולחני של ההומאופתיה מעורר ספקות מראש לגבי כל מחקר שעשו הומאופתים, והקהיליה המדעית אינה מקבלת את עבודות הפסבדו-מחקר שלהם.
כדי להיכלל בספר התרופות ההומאופתיות אין עושים כל ניסוי מודרני. די שהנמן 'הוכיח' אותן על פי עקרון ההוכחה, כשצפה לפני 200 שנה בסימפטומים שהן יצרו כשניתנו במנה גדולה. כאלף תרופות נמצאות בספר התרופות הזה, אך הן לא מיועדות למחלות או לתסמינים ספציפיים. המרפא מחליט באיזו תרופה מהספר להשתמש על פי אופי המטופל, בשיטה שמזכירה אסטרולוגיה.
הטיפוס 'פולסטילה' הוא אישה צעירה, בלונדינית או בהירת שיער, עם עיניים כחולות ועור בהיר, רומנטית, אמוציונלית, ידידותית אך ביישנית. היא תקבל תרופה אחרת מזו שיקבל הטיפוס הזרחני, שהוא בעל אישיות עצמאית, או ה-nux vomica האמביציוזי והתוקפני, אף ששלושתם סובלים מאותה מחלה. בניגוד לתרופה שרושם רופא, הרישום בספר התרופות ההומאופתיות אינו מהווה עדות לכך שהתרופה יעילה, שתופעות הלוואי שלה מוכרות, ושהיא חוקית או אושרה על ידי רשות תרופות כלשהי בארץ או בעולם.

הרבה תרופות מזויפות

קשה להבין מדוע, אבל ה'תרופות ההומאופתיות' נהנות ממעמד יוצא דופן. בארה"ב מותר לכנות אותן תרופות, אף שלא עמדו במבחן שכל תרופה אחרת צריכה לעמוד בו - מבחן היעילות והבטיחות. בניגוד לתרופות, אין רושמים עליהן את תכולתן או ריכוז החומרים שבהן (אלא את מספר הדילולים), והן יכולות להימכר בבתי מרקחת, בחנויות טבע, במרפאת ההומאופת או על ידי סוכנים. מאחר שאין רישום מדויק של התכולה ואין פיקוח על הייצור, קל מאוד לזייף תכשירים הומאופתיים. לא אחת נמצאו בתכשירים כאלה קורטיזול ונגזרותיו, שניתנו לטיפול באסטמה, או הורמוני מין שניתנו לחיזוק. אך זיוף הוא רק דרך אחת להתעשר מייצור תרופות הומאופתיות.
התרופה Oscillococcinum, למשל, מיועדת להקלת הצטננויות. 'החומר הפעיל' הוא כבד ולב אווז. אחרי סינון וייבוש למשך 40 יום מצפים אותו בסוכר ומוהלים פעמים רבות מאוד. גם אם נשארה פרודה אחת בתמיסה, ריכוזה יהיה 1 ל-100 בחזקת 200. המספר הזה בעל 400 אפסים וגדול ממספר כל הפרודות ביקום. חובבי החיות לא צריכים להיות מודאגים. די באווז אחד כדי לייצר מלאי נצחי של התרופה, שסך כל מכירותיה עולה על 20 מיליון דולר לשנה.
לאחרונה נמכר בארץ הורמון גדילה הומאופתי המכונה BLEN ואמור למנוע הזדקנות. הרמאות כפולה ומכופלת: במחיר של 1,200 שקל נמכרת תרופה שמחירה בארה"ב 84 דולר ותכולתה היא מים שזוכרים שהיה בהם פעם הורמון גדילה, אך אינם מכילים חומר פעיל. זאת גם אינה תרופה הומאופתית, שכן אינה מבוססת על עקרון ההוכחה של הנמן. מדוע אפוא זקוקים השרלטנים המוכרים אותה לכותרת 'הומאופתי'? מכיוון שזה מאפשר להם לקרוא לה בארה"ב תרופה.

השיטה מזיקה ומסוכנת

אבל התרופה ההומאופתית עזרה לי, יגידו המאמינים. העובדה שהמאמין הבריא אינה מוכיחה שהוא הבריא מהתרופה, למרות התרופה, מהמטאפיזיקה או שהתיאוריה נכונה. דוגמאות רבות מההיסטוריה של הרפואה מראות איך מרפאים הצליחו מהסיבה הלא נכונה. ייבוש ביצות ביער את המלריה, אך לא עקב תיאוריית האדים המרעילים בה האמינו, אלא עקב היעלמות היתושים. ניקוב חורים בגולגולת הקל כאבי ראש, אך לא עקב יציאת השד, אלא עקב ירידה בלחץ התוך גולגלתי.
עקב הדילול, רוב התכשירים ההומאופתיים נחשבים לבלתי מזיקים, אך השיטה עצמה יכולה להיות מזיקה ואף מסוכנת. תיאוריית 'המשבר המרפא' גורסת שבעקבות הטיפול ההומאופתי מופיעים סימנים המבטאים את יציאת הרעלים מהגוף, וככל שהסימנים קשים יותר, כך החולה ניצל ממחלה שהיתה אמורה להיות קשה יותר. המשבר הזה הוא בדרך כלל סימן של המחלה שטיפלו בה במים חסרי כל חומר מרפא הנקראים 'תרופה' הומאופתית, והמרפא חסר ההכשרה הרפואית אינו מזהה את סימני המחלה הקשים, ואף סובר שהנה ה'תרופה' שלו מקרבת את המשבר הגואל. הרפואה כמובן יודעת מזמן שרוב החולים מבריאים ממחלות קשות גם ללא טיפול, בזכות מערכת החיסון. הרפואה גם יודעת על תופעות הלוואי של התרופות, אך היא גם יודעת שסיבוכי המחלה קשים יותר מסיבוכי התרופות. אך האם די לנו שרוב האנשים יבריאו?
הומאופתיה מתאימה להגדרה של הונאה רפואית: "תרופה או טיפול רפואי למטרות רווח, כאשר ידוע שאינו יעיל או שיעילותו לא הוכחה". מדוע הרשויות אינן מטפלות במטפלים האלה כפי שראוי לטפל במתחזים וברמאים? מדוע ההסתדרות הרפואית אינה פועלת נגד חבריה הרופאים ההומאופתים, המפירים את חובתם לחולה לטפל בו על פי מיטב הידע הרפואי? ראוי לבדוק זאת.

עמדת הממסד הרפואי

ההסתדרות הרפואית בישראל: "עמדת ההסתדרות הרפואית בישראל היא שאין אלטרנטיבה לרפואה הקונבנציונלית. באשר להומאופתיה, איננו מכירים מחקר מקיף שיוכיח את יעילות השיטה. כל רופא שנותן למטופל שלו ייעוץ שעלול להזיק לו או לסכן את בריאותו, עובר על שבועת הרופא. אך עקב היקף השימוש ברפואה משלימה ממליצה ההסתדרות הרפואית בישראל בין היתר, לשאוף לפיתוח מואץ בתחום המחקר, להעניק למטפלים ברפואה המשלימה מעמד של מטפלים פרה-רפואיים, ולפקח על הנעשה בתחום".
שירותי בריאות כללית: "במסגרת 'כללית רפואה משלימה' מציעה הקופה לחבריה טיפולים הומאופתיים, שניתנים ברובם על ידי רופאים. כל מטופל נבדק על ידי רופא כללי, וההחלטה להפסיק את הטיפול התרופתי בו היא בעצה אחת עם הרופא המטפל", אומר ד"ר מוטי לוי, מנהל רשת מרפאות כללית משלימה. משרד הבריאות: "משרד הבריאות טרם הציע הצעת חוק להכרה בנושא ההומאופתיה ולהסדרתו כחוק".