איכות היא לא מילה גסה

"הקהל האירופי בקטגוריית המשפחתיות הגדולות הופך אנין משנה לשנה. מה שהספיק עבורם לפני עשור, פשוט לא עומד בקריטריונים של היום. ואל הקהל הזה אנחנו מעונינים לדבר, בשפה שלו." הדובר הוא אחד מבכירי טויוטה באירופה, והשיחה החצי-רשמית שאנחנו מנהלים נוגעת לאוונסיס החדשה.
עד עכשיו כבר הסכמנו כי אמינות יוצאת דופן הייתה הנשק העיקרי של היצרן, זו שעזרה לו למכור במספרים מרשימים יחסית לארץ המוצא. נרשמה גם תמימות דעים בנוגע לחבילה הלא-מלהיבה - בלשון המעטה - עבור קהל היעד האירופאי, זה שמעדיף מכונית מקומית. ומכיוון שההתייחסות העיקרית היא לקהל שנוהג ב"רכב מהעבודה", נושא האמינות הופך מעט משני.
אז מה באמת משכנע אותם לדעת טויוטה? בדיוק מה שהבינו כל יצרני המשפחתיות בשנים האחרונות. מראה גדול ומכובד, תא נוסעים איכותי ומאובזר, איכות נסיעה טובה ועלות אחזקה נמוכה יחסית. וכן, לא תתפלאו לשמוע שגם האיש של טויוטה מזכיר את פולקסווגן פאסאט (וגולף, בקטגוריה נמוכה יותר) כנוסחה המקורית להצלחה שכזו. מאז, מנסים היצרנים השונים ליישר קו. חלקם יותר בהצלחה, חלקם פחות. וטויוטה לא מתכננת להיות חלק מהקבוצה השנייה.
כך שכאשר מדברים כאן על ה-DNA של האוונסיס החדשה, הם מתכוונים לגרסה מוטורית של שכפול גנטי, העתקה איכותית של אותם מרכיבים מוכחים. מידות גדולות, מראה מכובד, תא נוסעים איכותי, אבזור מרשים, נחמדות לסביבה והוצאות כספיות מצומצמות עד כמה שניתן. ולא, נושא האמינות יוצאת הדופן אינו מוזכר כלל. כנראה שאין בכך יותר צורך.

אוונסיס

וכך התכנסנו כאן, עיתונאי כל העולם, לחזות בפעם השלישית בה טויוטה מנסה לקלוע לטעמו של הלקוח האירופאי, והישראלי כמובן. עד עכשיו היו אלה יאריס וקורולה, ועתה הגיע הזמן למידה אחת גדולה יותר. והדרך בה עושה זאת היצרנית מיפן, מוכרת ובעלת קבלות. מספיק לראות מה עשתה הקורולה בשוק המקומי, וכיצד מצליחה בו היאריס.
כמוזכר, הסגנון דומה ומטרתו בעיקר להעניק לרוכש תחושה כי הוא מקבל הרבה, יותר מאחרים ויותר מבעבר אצל טויוטה.
ולכן לא מפתיע לגלות כי האוונסיס נראית גדולה, מכובדת, ואפילו מעט מגושמת יחסית לחלק מחברות הקטגוריה. עם יחידת חרטום קצרה יחסית ואחוריים גבוהים, היא נותנת משמעות מקורית לתא נוסעים מוסט לפנים - מהסגנונות המודרניים ביותר בתעשיית הרכב.
בתא הנוסעים השינוי גדול לא פחות לעומת המכונית היוצאת. זו לא רק רשימת אבזור ארוכה, אלא בעיקר מראה ותחושת פלסטיק איכותית מאי פעם אצל היצרן הזה. או. קיי, למעט זו אותה ניתן לגלות בלקסוס הסופר-יקרה. זה מתחיל בקונסולה הקדמית, עם לוח מחוונים גדול, עשיר ואפילו עם גאדג'ט אחד או שניים. וזה ממשיך בידיות אחיזה, מתגים, מנופים ותאי אכסון לרוב.
ואם כבר להזכיר אבזור, אי אפשר לוותר על מערכת ניווט מתקדמת במיוחד וחסרת משמעות עבורנו, כמו-גם בקרת אקלים מרשימה ומערכת שמע יוצאת דופן באיכותה. לכך יש להוסיף שלל הגנות פאסיביות בדמות 9 כריות אוויר (כולל אחת לברכי הנהג), מערכות עזר מתוחכמות לאחיזה עד אובדן שליטה, בלימה וכמעט כל מה שיש לתעשיית הרכב להציע היום.
חבל רק שהאוונסיס אינה נקייה לחלוטין מפשלות קלות. כמו פרטים קטנים המתקשים לשכנע, בעיקר כאשר אתה מתעקש וחופר עמוק מתחת למצגת העליונה. כך למשל תא אכסון בין מושבים קדמיים שמזכיר ציוד תקני במכונית קוריאנית פשוטה דווקא, ולא לקסוס קטנה. כך גם עוד פרטי פלסטיק שונים וחבויים מעט. "אלה מכוניות טרום ייצור" שלף מולי האחראי. לא שקיימת בלקסיקון יצרני הרכב תשובה שונה, לפחות לא במסגרת השקת מכונית חדשה...
אבל בסך הכל, עושה כאן טויוטה את הצעד המתבקש, ועושה אותו בלי כל רגשי נחיתות ועם המון הצלחה. אחרי האוונסיס הזו, אנשי שיווק לא ייאלצו להסביר תא נוסעים פשוט באיכות נסתרת מהעין ואמינות אגדתית שבכל מקרה קשה לבטא. כאן, האיכות מונחת לפני הרוכש ומבהירה את כל הדרוש מבלי להזדקק לשירותי יחצ"נות מלהטטים. תא הנוסעים הזה שייך בפירוש לשורה הראשונה בקטגוריה. ובכל מקרה, מיישר קו עם מתחרות איכותיות ובולטות. אם מדובר בפאסאט המוזכרת, או בווקטרה של אופל, אקורד מבית הונדה ואחרות.

על הכביש

הקילומטרים הראשונים עם האוונסיס החדשה לא הבטיחו טובות. אם על הכביש המהיר, העמוס מכוניות ומוצף בגשמים עזים היא הרגישה בנוח, גדולה, אוורירית, שקטה למעט במהירות ממש גבוהה, באו כבישים מפותלים יותר והורידו את מפלס שביעות הרצון. כבישים תובעניים, המתאימים יותר לראלי קטלוניה ופחות להשקת מכונית משפחתית, לא עשו חסד עם המרכב הגדול וההגה המעורפל-משהו. גם זה שמתוגבר באופן רגיל, ולא חשמלי כמו בדגמי ה-1.6 ו-1.8 שלא יגיעו אלינו כנראה לעולם.
ניכר היה ברגעים אלה כי נעשתה אמנם עבודה טובה בכל הקשור לשיכוך ויציבות, אך לבטח לא ניתן לזהות את מגע ידם של אנשי חטיבת הספורט. לא שיש בכך צורך מיידי במכונית שכזו, אלא שההבטחות היו גדולות כל-כך... האוונסיס הרגישה כבדה מדי, בפשטות.
אבל כהרגלן של יצירות איכות, ככל שנצברו קילומטרים נוספים, הפכה האכזבה הקלה להפתעה גדולה. בסופם של כמה מאות קילומטרים, מתברר כי האוונסיס יכולה לזקוף לעצמה שילוב די נדיר בקטגוריה הזו של יכולת דינמית גבוהה, יחד עם נוחות סבירה ומעלה. אבל חשוב מכל, היא קובעת לטעמי סטנדרטים חדשים בתחום הבטיחות.
לא רק מכיוון שהיא מצוידת לעייפה בכריות אוויר, או באמצעים אלקטרוניים לתמיכה בנהג הטועה. זו הדרך בה מערכות אלה - הדינמיות כמובן - מאפשרות לעשות כמעט כל דבר עם המרכב הלא-קל, ובכל זאת לצאת בשלום מפעולות שגויות. וזו לא רק העובדה כי מערכות אלה תומכות בנהג ומתקנות אותו אלא גם העובדה כי הן אינן מפתיעות, לא מפחידות בפעולה דרמטית וקיצונית.
אז נכון שכבר פגשנו במערכות הגה טובות יותר, ויחידת ה-2.0 ליטר - למרות הספק מרבי של 147 כ"ס ב-5,700 סל"ד - אינה פורצת גבולות בשום תחום, אבל החבילה הכללית היא זו המעוררת הערכה גדולה. לזכות ההגה המעורפל מעט עומדת פעולה מדויקת יחסית, ולעידוד המנוע מתייצבת תיבה אוטומטית טובה בעלת ארבעה הילוכים, המנחשת נכון את רצון הנהג - כולל משיכת סל"ד עד הקו האדום ומעבר במקרה הצורך, ללא החלפה מיותרת. מערכת הבלמים מבריקה, עם פעולה מצוינת וללא צורך ב-ABS גם בלימות קיצוניות מאד, על אספלט רטוב ומשובש.
אבל גולת הכותרת כאן, וללא ספק הסיבה העיקרית לתחושת הביטחון הגבוהה שמעניקה האוונסיס, היא מערכת המתלים. עם מקפרסון סטנדרטי יחסית מלפנים, מתלה אחורי בתצורת עצמות עצה כפולות שנלקח היישר מהסליקה הספורטיבית וזכה לשינויים קלים מאחור, הטויוטה המשפחתית הזו מרגישה כמו מכונית שיכולה לעשות הכל.
כיול המתלים טוב מאד, ואפילו עם חישוקי "17 וצמיגי 215/45 לא מקוריים לדגם ה-2.0 ליטר בנזין, ההרגשה היא שגם כבישים ישראלים נחותים לא יטלטלו יותר מדי את הנוסעים. שקיעת החרטום בבלימה חזקה כמעט ואינה מורגשת, והזנב לא יצא לדרך עצמאית גם בתנאים קשים במיוחד. ומכיוון שהמרכב נותר מאוזן כמעט בכל עת, השליטה ברכב קלה במיוחד ובטוחה להפליא.

סיכום

אז מה היה לנו עד עכשיו? מכונית טובה בשתי דרגות מקודמתה מבחינה דינמית, וכנראה בשלוש דרגות בכל הנוגע להפגנת איכות ואבזור. מראה זה כבר עניין של טעם, ומבחינתי לפחות היא מעט מגושמת מהרצוי. אבל מה שחשוב כאן הוא שהאוונסיס הפכה לרכישה לגיטימית עבור כל אירופאי מקבוצת יעד עתידית. כאמור, אנשי עסקים שידם אינה משגת רכישה או אחזקת מוצר "פרמיום" יוקרתי יותר דוגמת ב.מ.וו, אודי או מרצדס, ומוכנים על כן "להסתפק" ב"כמעט לקסוס".
ובארץ? יהיו רק מעטים שיוכלו להרשות לעצמם את האוונסיס. כי מחיר הכניסה מעמיד אותה באותה קטגוריה בעייתית כמו האופל ווקטרה החדשה, או אם תרצו, פולקסווגן פאסאט הוותיקה. מכוניות אלה, הממוקמות מחוץ לקבוצת הרישוי המתאימה, נכשלות אוטומטית ובצדק בכל הנוגע לנתוני מכירות. הערכת היבואן היא כי המחיר ינוע "החל מ-165,000 עד 170,000 שקלים לפחות", הוא נתון שמציב את האוונסיס בעמדת פתיחה מסרסת לעומת מתחרות חזקות אחרות.
אז נכון, מדובר בחבילת אבזור מקורי עשירה למדי, שכמעט ואינה מותירה מקום לתוספות, אבל עדיין. ואם מישהו יהיה מעוניין בכל זאת במושבי עור מתכווננים חשמלית, יעלה המחיר עד 190,000 שקלים. וזה חבל, כי מגיע לאוונסיס 2.0 ליטר עם תיבה אוטומטית יותר. הרבה יותר.