משרד על הפנים

אדוני השר,

אגדה מהפולקלור המצרי מספרת, שלאחר שהלך המלך פרעה לעולמו באו אליו ושאלוהו: "פרעה, פרעה, מדוע היית כזה?", ופרעה השיב: "כי נתנו לי". הגישה המחפירה הזו, אדוני השר, השואבת מן הנאמנות שהפקיד הציבור בידי שלוחיו סמכות אבסולוטית לעשות ככל העולה על הדעת – הפכה בשנים האחרונות נר לרגליהם של אנשי המשרד שזה עתה קיבלת לידיך. שנאת הזרים קנתה לה שביתה בלשכות למינהל האוכלוסין, ואיתה האטימות, הרשעות, ושרירות הלב.

חודשים ארוכים אני מלווה יחד עם חברי וחברותי באגודה לזכויות האזרח ובארגוני זכויות אדם אחרים, את מצוקתם של אלפים רבים שמינהל האוכלוסין רמס את כבודם, שמט תחת רגליהם כל בסיס ליציבות אישית ומשפחתית, ועשה כל שביכולתו להמאיס עליהם את החיים במדינת ישראל.

מינהל האוכלוסין מלווה את תושבי ישראל מיום לידתם ועד יום מותם, הוא האחראי על מימושן של הזכויות והחירויות היסודיות ביותר, והוא גם שמוביל את הרשימה המפוקפקת של רשויות ממלכתיות המפרות את זכויות היסוד של תושבי ישראל. ודוגמאות יש למכביר.

צא ממשרדך, אדוני השר, ופקוד את הלשכות למינהל אוכלוסין. בקר בלשכה במזרח ירושלים והצטופף עם הבאים בכלוב האנושי המשמש מבואה. שב בוקר אחד, דחוק כתף אל כתף, בחדר ההמתנה של מחלקת "אשרות וזרים" בלשכה בתל-אביב, והתבונן בהתנהלותו של פקיד האשרות חמור הסבר, המגרש אנשים מעל פניו. נסה, אדוני השר, ליצור קשר עם הלשכות. התקשר לשם באמצעות המספרים שניתנים לציבור. נואשת? כתוב מכתב ללשכה, ושלח תזכורת. האם השיבו לך? ואם קיבלת תשובה – האם היא מספקת, מנומקת, הגיונית? תאר לעצמך שאינך דובר עברית, ובקש להסתייע בקרוב או בארגון ישראלי. האם דחו אותך עד שתמציא יפוי כוח? ומה על יפוי כוח נוטריוני?

במדינת ישראל, אדוני השר, אבוי לו לישראלי שמעז להינשא לבן זוג זר. בני הזוג צפויים לעבור דרך חתחתים עד לקבלת מעמד של קבע למשפחה. חודשים ארוכים, לפעמים שנים, ימתינו לאישור בקשתם, וגם לאחר שתאושר יידרשו פעם אחר פעם לפקוד את הלשכה ולהמציא רשימה אינסופית של מסמכים, המשתנה מלשכה ללשכה, מפקיד לפקיד וממשפחה למשפחה. אם מדובר בבני זוג של אזרחים ותושבים ערבים – הם יזכו ליחס "מיוחד", ולרשימת המסמכים יתוספו דרישות שונות, משונות ובלתי אפשריות. וכל זה בלי לדבר על האגרות לטיפול בבקשות התאזרחות - שביום אחד האמיר מחירן פי עשרה.

פקידיך, אדוני השר, ממהרים לגרש מישראל נשים זרות שהיו נשואות לאזרחים ישראלים וסבלו מאלימות והתעללות, רק משום שהרהיבו עוז בנפשן, עזבו את הבית ודיווחו. אזרחים זרים אחרים שנישאו לישראלים, הביאו עימם ילדים לעולם וברבות הימים התגרשו מבני זוגם, מורחקים מישראל ונקרעים מעל ילדיהם בשם "האינטרס הציבורי", לא פחות. ילדים לזרים, שגדלו והתחנכו בארץ - ישראלים לכל דבר ועניין - הופכים עם בגרותם מושא לרדיפה ולגירוש.

ואפשר להמשיך ולהמשיך, ולדבר על מניעה קנאית של אשרות ביקור מקרובי משפחה, ואיסור על כניסתם לישראל של פעילי זכויות אדם, וכבילתם של עובדים זרים למעסיקיהם באופן שהופך אותם בני ערובה בידי המעסיקים, ועל מעצרים של זרים שנמשכים חודשים ארוכים, משום שמשרד הפנים ממאן לשחרר בערובה עצורים שלא ניתן לגרשם מישראל.

בדוק, אדוני השר, את כמות ההתדיינויות בבתי המשפט בהן מעורב משרדך. עשרות רבות של התדיינויות מדי חודש. פקידיך פטרו עצמם מן הצורך להשיב למי שאינם חפצם ביקרו. שאל בפרקליטות המדינה. יועציך המשפטיים אינם משיבים אף להם. תשובות ניתנות רק בבית המשפט. האם זהו מינהל תקין בעיניך?

ומה באשר לנתונים? אנשי משרדך מהלכים אימים על הציבור ועל בתי המשפט ומפריחים אמירות בעלמא על רבבות של זרים המבקשים לרכוש מעמד בישראל כדין ושלא כדין. ובכן, אדוני השר, אם יש נתונים כאלה, מדוע לא יציגו אותם בפני הציבור?

שרי הפנים שקדמו לך, אדוני השר, ניערו חוצנם מסמכויותיהם הנוגעות לענייני מינהל האוכלוסין והאצילו את כולן לפקידים. קח אותן בחזרה. המחוקק הפקיד בידך את שיקול הדעת. אם אתה בוחר להאציל סמכויות, עשה זאת רק בידי מי שאוזנו כרויה ולבו פתוח.

החוק קבע מסמרות מועטים בלבד לשיקול דעתך, אלא שבבואך להפעילו, אתה מחויב לתת משקל לזכויות האדם. זוהי חובה אנושית וחובה משפטית, והיא מעוגנת היטב בדמוקרטיה הישראלית. היא נקבעה באחד מפסקי הדין החשובים של בית המשפט הגבוה לצדק, בעתירה שהגיש אדם אחד, שקץ בכך שאנשי מינהל עושים ככל העולה על רוחם פשוט כי נותנים להם. לאדם ההוא קוראים אברהם פורז.

עודד פלר, משפטן באגודה לזכויות האזרח בישראל