שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    חשש מעולם דיגיטלי
    המתח בין טבעו החופשי של הסייברספייס לבין עולמות הנורמות והחוק מקבל לעיתים לבוש של פאניקה מוסרית שמניעיה עשויים להיות, בין השאר, טכנופוביה, והתוצאה שלה כאוס משפטי. תגובה למאמרו של גיורא רוזן, "דיגיטליות, עוצמה והמעמד החדש בישראל"

    ראשית, אציין כי פרסום ספר בעברית אודות התרבויות הדיגיטליות המתהוות הוא ציון דרך חשוב, ודווקא משום נדירות הספרות הדנה בתחום זה עבור הקורא העברי, ברצוני להגיב על המאמר של גיורא רוזן מתוך הספר "דיגיטליות, עוצמה והמעמד החדש בישראל", שפורסם ב-YNET לפני ימים אחדים.
    הבעיה שהציג רוזן עומדת כבר תקופה ארוכה לדיון בישראל ובעולם. התחזיות הקודרות ששרטטו האינטלקטואלים טרם התגשמו והסבירות להגשמת התרחישים שהוזכרו במאמר הן, כנראה, נמוכות מאוד. אמנם, הניסיון לעורר חשיבה ביקורתית וניאו מרקסיסטית בכלל זה בהחלט ראויות, אולם אני סבור כי על מנת להשלים את התמונה יש לבחון היבטים נוספים.
    כל זמן שהדיון הוא ברמה האקדמית ניתן לקבלו או לדחותו, אבל כאשר מנתחים את המציאות בישראל הרי שקיימות עובדות שנראה כי הכותב מתעלם מהן לחלוטין. השיח החברתי והפוליטי ביחס לאינטרנט מתקיים כבר תקופה ארוכה בישראל הן במישור האקדמי (למשל, במסגרת מכללת עמק יזרעאל, מכללת רמת גן, אוניברסיטת חיפה, אורנים וזירות אקדמיות נוספות) והן במישור הציבורי (למשל, במסגרת איגוד האינטרנט הישראלי או עמותת אשנב).
    אין ספק שהשיח הציבורי הוא תהליך והדרך למיסודו ומימושו על ידי המחוקק או החברה האזרחית צפוי להיות ארוך (בכלל זה, יצירת מערכות רגולציה, חוקים, תקנות וכללי אתיקה).
    רבים מהחוקים שהתקבלו בארה"ב, שהוזכרו במאמר, עומדים מחדש לדיון ואינם מתממשים. בעוד על הניסיונות בישראל שנעשו על ידי מכון התקנים, משרד החינוך, מועצת העיתונות וכו' נאמר "טוב יעשו לכולנו אם יחדלו מניסיונותיהם לאלף את האינטרנט בכלים קהים וחלודים" (יובל דרור, הארץ, 30.12.02).
    כנראה שבמקרים רבים אין התערבות המחוקק בהכרח מועילה, שכן חלק מהסוגיות אינן ניתנות כלל לאכיפה באמצעות חקיקה במרחב הווירטואלי. למצב זה תורם בין היתר, השוק הגלובלי הצומח בחסות האינטרנט, שוק המגלה אדישות לגבולות הפיזיים של המדינות בהם חלים חוקים על השטח הריבוני.

    פאניקה מוסרית

    יש לזכור כי המרחב הווירטואלי הוא חוץ גופי, ומנותק מסביבה חברתית, פוליטית או זהות ספציפית. כתוצאה מכך, נוצר מתח בין טבעו של העולם הקיברנטי ועולמות הנורמות והחוק. מתח זה מקבל לעיתים לבוש של פאניקה מוסרית.
    מניעי הפאניקה הזו עשויים להיות, בין השאר, טכנופוביה. התוצאה שלה היא כאוס משפטי המחייב, לכאורה, את הפעלתם המלאה של מנגנוני הרחקה והשתקה'. זאת, מאחר שמתברר כי באותם מקרים בהם כבר ניתן לממש גבולות ולקבוע רמות גבוהות של מיסוד ופיקוח (חוקי ונורמטיבי) יש כנראה, ירידה בשיעורי הפופולריות של הסייברבפייס וברמת הפעילות במסגרתו.
    בשנים האחרונות ישנה הכרה ברורה מצד ממשלים ומלומדים ברחבי הארץ ובעולם כי תכנים רבים בתחום האינטרנט לא ניתנים להסדרה באמצעות הממשל אלא באמצעות הסדרה עצמית או באמצעות הסדרה משותפת (co-regulation) שכוללת מרכיבים של הסדרה מטעם הממשל ומרכיבים של גופים קהילתיים. כמו כן נבדקות יוזמות בינלאומיות ומגמות רגולטוריות של ארגונים עולמיים כמו ISOC, W3C, UNESCO, OECD וכד' .
    הסדרה עצמית (self regulation) מוגדרת כחקיקה עצמית של סדרת כללים במשטר עצמי בתוך קהילה משותפת אחת ללא מעורבות ממשלתית. גם איגוד האינטרנט הישראלי דן כיום בהסדרה עצמית של תכנים באינטרנט, במסגרת הצעדים הנדרשים לביצוע בארץ.
    בעידן הנוכחי נשמעים קולות רבים ורבגוניים הנאבקים על הגדרת הזירה הווירטואלית ומיסודה. קולות אלה לא תלויים בחסותם של ארגונים כלכליים גדולים ואינם שבויים על ידם.

    ד"ר יעקב הכט הוא בעל תואר שלישי (.Ph.D) מטעם האוניברסיטה העברית, שבה אף לימד בין השנים 1961-1975. כיום עוסק בייעוץ בנושאי הדרכה ופיתוח משאבי אנוש. בשנים האחרונות הוא עוסק בנושא התרבות הדיגיטלית

    פרסום ראשון:,
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "חשש מעולם דיגיטלי"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    תרבות דיגיטלית. אסופת מאמרים בנושאי טכנולוגיה וסייברספייס
    מומלצים