מדינה בתחפושת

"והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור, משפחה ומשפחה, מדינה ומדינה ועיר ועיר. וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם" (אסתר, ט' כח).

הגיור הצברי של חגי ישראל נעשה במדינת היהודים בדרך אסוציאטיבית. מועדים כמו ט"ו בשבט, ט"ו באב, חנוכה, סוכות, פסח ושבועות (ובעצם כל חג ומועד שאין בו צום) שינו את משמעותם המקורית-דתית והפכו ליום-הולדת-לאילן, חג אהבה, האדרת הכוח, תחרות הסוכה הנאה, מצעד מצות אלטרנטיבי ומלחמות מים, בהתאמה.

על השאלה "מדוע לא יחול פורים פעמיים בשבוע?" ענתה המדינה בנונשלנטיות טבעית "באמת למה לא?" והפכה עצמה למדינת ונהפוך-הוא. ולא רק במשמעות המקורית של "ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם" (שם, א'), אלא בכל משמעות אפשרית אחרת. על התרגום האפשרי הזה לא חלם מרדכי היהודי גם בחלומות הבלהה הכי פרועים.

לכבוד פורים, ממש בשבוע שלפניו, התקבצו להן כמה דוגמאות לעניינים המטרידים את האימפריה הישראלית בזמן האחרון. דברים שעליהם בדיוק נאמר "אם זה לא היה כל כך עצוב, זה אולי/בטח היה מצחיק".

* כשחיילי צה"ל הורגים בטעות שני מאבטחים וכל הארץ רועשת ורוגשת כי האסון הוא באמת נורא, מישהו חישב כמה פעמים הרגו ככה פלסטינים תמימים והעיתונות דיווחה ש"שני מחבלים נורו בדרכם לבצע פיגוע?"

* כשפרופ' עזאי אפלבאום, המציל חיים על בסיס עבודתו היומיומית, מותקף על שכר גבוה יחסית לזה הממוצע, במדינה שהריעה לשכרם המטורף של מיקי חיימוביץ' וארז טל (אגב, בדיוק פספסתי את מהדורת החדשות הספציפית שבה דיווחה מיקי על השחיתות שבמשכורתו של פרופ' אפלבאום. חבל).

* כשהמפד"ל לימדה פרק בהלכות סרסרות פוליטית את שותפתה הטירונית לקואליציה, אבל אף אחד לא תאר לעצמו ש"שינוי" מתמסרת מרצון ולא זקוקה לשום תמריץ בנוסף ללשכה-אוטו-כסא.

* כשדודו טופז מותקף מכל הכיוונים על כמה מחוות, ספק מגונות, שהוא מבצע בנשות ישראל, בחברה שנלחמת על זכותה התרבותית לראות את "יצרים" של איה ושירלי בכל תוכנית אירוח ובכל ערוץ שמוכן לשדר תכנים של סדום ועמורה.

* כשבוגרי צייטלין מבכים את עצמם בדיעבד, במציאות שבה החינוך הממלכתי-דתי לדורותיו הביא את מדיניות הסלקציה והאליטיזם לסטנדרט מקובל.

הדוגמאות האלה, יותר משהן מהותיות לכשעצמן, הן תמצית ההוויה הישראלית המקובלת: "לא חשוב מה האמת, חשוב איך שזה נראה". ויותר חשוב מאיך שזה נראה - מה הרייטינג של זה.

לכן אין סיכוי שצה"ל יחקור חקירה עקרונית את מחדליו, אלא רק כשזה קשור בהרג יהודים. מאותה סיבה ידליפו לנו את שמות מקבלי המשכורות "המושחתים", מילואימניקים ימשיכו להיות פראיירים, אונס והטרדה מינית יהיו פשעים טריוויאליים וש"ס ושינוי יתגוששו על חשבוננו לנצח.

האלטרנטיבה, גם היא מופיעה במגילת אסתר: "...כימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם, והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב, לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים" (שם, כב').

שלום, שמחה וצדקה. לא שווה?