קופצים לאילת ושכולם יקפצו

האסוציאציה הראשונה שעולה השבוע בראש כשמזכירים את המילה "אילת", היא מקלט שמשי ומחבק מהתקף עצבים רגעי של סדאם חוסיין. אבל מתברר שכרטיס טיסה לעיר הדרומית שלחוף הים האדום יכול בסוף השבוע הקרוב להעניק קצת יותר מעוד חופשה. פסטיבל הסרטים הבינלאומי הראשון באילת ייפתח היום (חמישי) למרות המלחמה, המצב הכלכלי הרעוע, העדר תקציבים והשאלה שחוזרת ונשאלת לקראת יוזמות עצמאיות מסוג זה: מי בכלל צריך במדינה קטנה כשלנו פסטיבל נוסף שינגוס בעוגת התקציב המצומצמת ממילא?

זו לא הפעם הראשונה שמדברים על פסטיבל סרטים בינלאומי באילת, אבל למרות הפוטנציאל הטבעי של העיר, ניסיונות קודמים לייסוד פסטיבל שכזה כשלו, וזו הפעם הראשונה בהחלט שהרעיון מצליח לצאת לפועל. מנהלת הפסטיבל, חן סדן, אשת יחסי ציבור בעברה, מאמינה לא רק בצדקת קיומו של הפסטיבל אלא בחשיבותו.

- פתאום קם אדם בבוקר ומחליט שהוא רוצה להקים פסטיבל קולנוע באילת?

"למדתי קולנוע, עבדתי כיחצ"נית בעיקר בתחום הבידור והקולנוע ואני נשואה לבמאי ומפיק שהכרתי על סט צילומי סרט ישראלי. אפשר לומר שאני חיה קולנוע, ולכן בסך הכל מדובר בתהליך די טבעי שהוביל ליוזמה. לפני שנה וחצי נמאס לי לחלוטין מיחסי ציבור ועלה הרעיון לפסטיבל. בהתחלה חשבתי על פסטיבל סרטים בהרצליה אבל בדיוק אז נבנה שם מרכז התרבות החדש ומרבית המשאבים של העירייה התרכזו בו. גם הסיכוי לקבל הקצאות תקציביות עתידיות במסגרת מועצת הקולנוע וחוק הקולנוע הוא קטן באופן יחסי לפריפריה. ממילא הפסטיבל כעת לא מתוקצב בכלל לצערי, מכיוון שעל-פי התקנון, מועצת הקולנוע רשאית לתמוך בפסטיבלים שקיימים מעל לשנתיים. החלטתי לממש את הרעיון עם או בלי תמיכה, במימון אישי מסוים ובאמצעות גיוס ספונסרים".

- מותר לדבר על תקציב הפסטיבל?

"זו שאלה קשה. הכנתי תקציב ואיתו הלכתי לעיריית אילת ולגופים אחרים ומהר מאד הסתבר לי שאף אחד לא ייתן לי כסף. אבל הצלחנו לגייס ספונסרים והחלטתי שהפסטיבל הזה יקום בכל מצב. התקציב החל מחצי מיליון שקל וכיום הוא עומד על 250 אלף שקל. בהתחשב במלחמה, במצב הכלכלי הגרוע ובכך שהפסטיבל אינו נתמך על-ידי מועצת הקולנוע, אני מרוצה מאד ומאמינה שאנשים יגיעו".

- האם יש באמת מקום לפסטיבל קולנוע שלישי בישראל לצד פסטיבל וולגין בירושלים ופסטיבל הסרטים בחיפה?

"בעיני כן. הפסטיבלים הגדולים הולכים מצוין ואין סיבה שלא יהיה עוד אחד. 60 אלף איש רכשו כרטיסים לפסטיבל ירושלים, גם בחיפה הולך מצוין. אז נכון שהם מסובסדים ומרופדים הרבה יותר מאתנו, אבל במקום שיש כל-כך הרבה קהל, כשיש ביקוש שכזה, יש פוטנציאל להצלחה. בעיקר כשמדברים על אילת שהיא מלכתחילה יעד תיירותי מבוקש באירופה. זו עיר שממש ערוכה לפסטיבלים בינלאומיים מסוג זה. אותי מדהים איך זה לא קם עד כה".

- אולי היתה סיבה לכך?

"היו שלושה נסיונות לקיים פסטיבל קולנוע בינלאומי באילת בעבר. אני יודעת שארנון מילצ'ן (המפיק ההוליוודי, "מועדון קרב", "רוצחים מלידה", "אישה יפה" – מ.י) ניסה להביא את פסטיבל דוביל הצרפתי לאילת. בסופו של דבר הרעיון נגנז. גם היוזמות האחרות נפלו מסיבות טכניות. אני חושבת שאנשים פשוט לא התעקשו מספיק. אני לוקחת את פסטיבל קאן כדוגמה קלאסית לפסטיבל שהחל את דרכו כפסטיבל מקומי קטן וצמח להיות אחד הפסטיבלים החשובים בעולם. עכשיו כל מה שצריך לעשות זה שלום".

- כיום הפסטיבל באמת אינו נתמך על-ידי מועצת הקולנוע, אבל בעוד שנתיים הוא יוכל להגיש בקשה לתמיכה ובכך ינגוס בעוגת התקציב המצומצמת מאד המוקדשת לענף מתוקף חוק הקולנוע. את לא רואה עם זה בעיה?

"אני חושבת שאם פסטיבל הוא טוב, הקהל מגיע ומשלם. למועצת הקולנוע יש תקציב שמיועד לפסטיבלים לכן לא מדובר בתמיכה שבאה על חשבון תמיכה בפסטיבל אחר. יכול להיות שבחיפה ובירושלים ירגישו שהפסטיבל שלנו מתחרה בהם, אבל אני מאמינה שבסופו של דבר מי שישלם את הפסטיבל זה הקהל ולא מועצת הקולנוע. אנחנו מנסים לקצץ בהוצאות כמה שאפשר. דרך אתר האינטרנט שבנינו לפני שנה ביקשתי שיוצרים מכל העולם ישלחו אליי סרטים. הגיעו 130 קלטות של במאים עצמאיים שרצו שנקרין את הסרטים שלהם בפסטיבל. יצירת קשר ישיר עם היוצרים חסכה את העלויות של המפיצים. גם משרד החוץ שעזר לנו להביא את הסרטים ארצה חסך לנו את ההוצאות האלה. אגב, בניגוד למה שאולי נדמה, האחים הגדולים שלנו כן מפרגנים. היום התקשרו אליי מפסטיבל ירושלים לברך לקראת פתיחת הפסטיבל".

- מי הקהל שלכם?

"הקהל הרחב. אנחנו מאד מאמינים באוכלוסיה האילתית ואני יודעת שתושבי אילת צמאים לתרבות שחסרה בה בגלל המרחק מהמרכז. כיוונו לכולם וזה כולל עולים מרוסיה שהם רבים מאד באילת ולכן בחרנו להביא שלושה סרטים רוסיים שזכו לפופולריות מאד גדולה ברוסיה".

- יש תחושה של יריה באפילה. חוסר בקו ייחודי שיבדיל את הפסטיבל הזה מפסטיבלים קיימים, מה גם שמדובר ברשימה של סרטים שברובם אינם חדשים. מה ייחודי בפסטיבל אילת?

"אני מאמינה שפסטיבל חדש שמצטרף לנוף קיים של פסטיבלים צריך ייחוד וחשבנו על המון כיוונים, אבל זו שנה מאד קשה ליצירה של דברים חדשים ובתור התחלה אנחנו מנסים לראות אם יש לנו קהל לקולנוע עלילתי טוב. אם זה יילך, נחשוב על כיוונים יחודיים. אגב, החלטנו שלא להביא סרטי סטודנטים או סרטים תיעודיים על-מנת שלא לפגוע במסגרות קיימות כמו דוקאביב".

- את שמה דגש מיוחד על הרטרוספקטיבה הישראלית. אבל גם כאן נדמה שמדובר ברשימה של סרטים ישנים בלי קו מחבר

"זה לא גיבוב של סרטים, כל הסרטים ברטרוספקטיבה הישראלית הם סרטים שזכו בפרס האקדמיה הישראלית וזה היה הרעיון - לקחת את המיטב של היצירה הישראלית ולהחזיר אותה לקהל שעכשיו מבין שהקולנוע הישראלי ראוי ושיש כאן עשייה טובה. הבאנו סרטים כמו 'שחור' ו'נקמתו של איציק פינקלשטיין' שלצערי הרב לא נצפו על-ידי הרבה אנשים. סרטים חדשים מעדיפים להציג בוולגין או בחיפה שמעניקים פרסים כספיים, אבל משנה הבאה אני מבטיחה שפרסים יוענקו גם אצלנו".

- המלחמה לא מרתיעה?

"לא נבטל את הפסטיבל גם במצב של מלחמה. אילת נחשבת לעיר שאליה בורחים ואני מעדיפה להגיע לבית הקולנוע עם מסיכה מלשבת בבית ולדאוג. המלחמה הרתיעה אורחים שהיו אמורים להגיע מחו"ל וזה חבל, למרות שאני מבינה את הרתיעה. היחיד שמגיע הוא ג'פרי פורטר, במאי הסרט 'Try 17' בכיכובו של אלייז'ה ווד, שיגיע מלוס-אנג'לס, למרות שהזהירו אזרחים אמריקנים שלא להגיע לאזור המזרח התיכון".

- צריך לומר משהו על הכוח הנשי שעומד מאחורי הפסטיבל. את, היועצת האמנותית וגם בתפקיד ההפקה מכהנת אישה, יעל גורביץ'. זה חלק מהקונספט?

"יעל היא חברה קרובה ומנהלת יחד עם בעלה, המפיק איתמר גורביץ', חברת הפקה גדולה. היא באה לעזרתי והיתה הרוח החיה שתמכה בכל פעם שחשבתי ששאני מוותרת. זה לא קונספט, אבל אני בהחלט גאה בכך שכולנו נשים. אני באמת מאמינה שאפשר להסתדר גם בלי גברים ומדי פעם ראוי להזכיר מה כוחנו. העובדה שארנון מילצ'ן, עם הכסף וההשפעה, לא הצליח להרים את הפסטיבל ואני כן, בהחלט עושה לי טוב".

ולבעל הפרטי שלך, ריקי שלח, במאי ומפיק קולנוע בעצמו, היה מה לומר בעניין?

"בהתחלה הוא מאד לא האמין בפרויקט. בסופו של דבר הוא נסחף פנימה, תמך ועזר בהכל, גם במימון. לאורך כל הדרך הזכרתי לו שלפני שנים כשהוא בא הביתה עם הרעיון להקים אקדמיה ישראלית לקולנוע במקום הוועדה שהורכבה אז משלושה שופטים שהחליטו איזה סרט ייצג את ישראל בטקס האוסקר, כל הבית סער. זה העסיק אותו אז, כמו שהפסטיבל העסיק ומעסיק אותי עכשיו. אנחנו שני אנשים עם חזון, אנשים שחולמים קולנוע".