מהפכת נתניהו

מעטים שרי האוצר שמעשיהם נגזרים ממשנתם. בדרך כלל מבקש שר האוצר להצטייר בציבור כאיש מעשי, בעל רגישות חברתית מפותחת, שמטיל עלינו את גזירותיו הכלכליות מתוך הכרח בל יגונה. ליבו ליבו איתנו, אבל אין לו ברירה. המצב מחייב לשלוף גרזן.
לא כן בנימין נתניהו. בהופעה מוקפדת הציג אתמול נתניהו שר אוצר הישראלי מדגם חדש: שר שבא לקצץ בהוצאותיה של הממשלה מתוך השקפת עולם ולא מתוך כורח. שר אוצר שהוא אנטי פופוליסטי, אנטי סוציאליסטי, ולא מתבייש להיות קפיטליסטי. אדרבא, הוא גאה בכך.
השקפת עולמו של נתניהו ברורה וחדה כשמש. על פיה, המגזר הממשלתי הענק הוא אבן הריחיים על צווארו של המשק הישראלי. זו, לפי נתניהו, סיבת הסיבות למשבר הכלכלי הנוכחי. הטרור החריף את המיתון, הקריסה העולמית של ההיי-טק תרמה, אך אין בשני הגורמים הללו כדי להסביר, כדברי נתניהו, את עומק הנסיגה במשק הישראלי. המשק חולה מאוד, הוא טוען. מגזר עסקי רזה ומוחלש נדרש לשאת על כתפיו הצרות מגזר ממשלתי שמן ומנופח. לכן, כדי להבריא את הכלכלה, יש לקחת מהשמן ולתת לרזה.

דרישת שלום מתאצ'ר

זו מהפכה, מהפכת נתניהו. מהפכה קפיטליסטית מזוקקת, רבת עוצמה, רבת מעוף. מהפכה זו חשובה, כי אם תמומש, ישתנו פניה של מדינת ישראל ללא הכר. ממש כפי שהשתנו פניה החברתיים והכלכליים של בריטניה לאחר שלטונה של מרגרט תאצ'ר.
את בשורתו תרגם נתניהו, בסיועם של בכירי האוצר החולקים איתו את דעותיו, ל-150 החלטות מפורטות, המכוונות לאותה מטרה: פינוי משאבים התפוסים היום על-ידי המינהל הציבורי כדי שהמגזר העיסקי יצרני יוכל לצמוח. העסקים הרי מייצרים כסף, הממשלה שורפת כסף, ולכן חובה להטיב עם היצרנים.
בשלב הראשון, במרחק של חודשים מכאן, "פרויקט נתניהו" יחמיר את המיתון ויגביר את האבטלה. אבל נתניהו רואה בכך רק מחיר חולף. תרופה שתייצב את המשק ותאפשר לבצע בו את הניתוח הגדול.

קודם צמיחה, אחר כך חברה

לשדולות החברתיות אמר אתמול נתניהו: "מי ישלם את החשבון של דרישותיכן? העובד בייצור? היזם בייצוא? עד מתי יסכימו אלה לממן את מי שהפכו קבלת קיצבה לאורח חיים? את הבראת המשק אני מתחיל מהגדלת העוגה הלאומית. קודם צמיחה, אחר כך חברה. לא בושה להרוויח; אם לא נאפשר להון להרוויח, הוא ייצא מכאן וייקח עמו את מיטב אנשינו". בשורת נתניהו היא בעצם: להפוך את ישראל לגן עדן למשקיעים ולגיהנום לפקידות מיותרת.
כדאי להקשיב בכובד ראש לדבריו, כי אלו משקפים שינוי שלא היה כמותו מעולם בשיח הכלכלי חברתי המקובל בישראל. שינוי יסודי, לא קוסמטי: חלוקה חדשה של משאבי הארץ. לא בין עני לעשיר אלא בין ציבורי לפרטי.