דין וחשבון לאקדמיה

ראשית לכל, "אדפטיישן" חייב ללכת. ארבע מועמדויות בלתי מוצדקות צבר סרטם החדש והמקושקש, הנרקיסיסטי והמנייריסטי של יוצרי "להיות ג'ון מלקוביץ'", ובכך פגם קלות ברשימה של טוענים לאוסקר שהשנה היא כמעט מושלמת. אבל רק כמעט. טלו, למשל, את מריל סטריפ, שקטפה את מועמדותה ה-13 לפרס בעבור הופעתה הלא מרשימה בסרטם הנ"ל של ספייק ג'ונז וצ'רלי קאופמן, בעוד שמין הראוי היה שדווקא משחקה המצטיין ב"השעות" יוביל אותה אל ספסל המתמודדות על אוסקר שחקנית המשנה, ובתוך כך תשבור את שיא תריסר המועמדויות בו החזיקה עד כה קתרין הפברן.

ומה עם קווייד, מולינה, גיר והנקס?

וכך, השד יודע מה חלף במוחם של חברי האקדמיה שהעניקו לכריס קופר, שחקן נפלא בדרך כלל ("כוכב בודד"), מועמדות מובילה לפרס שחקן המשנה המצטיין על אותו סרט ממש. תא העיתונאים הזרים בהוליווד אמנם צייד את קופר ב"גלובוס הזהב", אבל את מקומו של זה באוסקרים ראויים היו לתפוס דניס קווייד כבעלה ההומוסקסואל המודחק של ג'וליאן מור במלודרמה היפה נוסח שנות ה-50 "הרחק מגן עדן"; וגם אלפרד מולינה המגלם ב"פרידה" את דמותו של הצייר המקסיקני המהפכן דייגו ריברה, וללא ספק מאפיל על סלמה האייק העושה שם את התפקיד הראשי, זה של הציירת הפמיניסטית בעלת השפם, פרידה קאלו, ומתמודדת על פרס שחקנית השנה. חמש המועמדות בקטגוריה זו, אגב, לא דחקו החוצה איזו פיגורה ראויה יותר ממי מהן.
הופעתו של ניקולס קייג' בדמות צמד התאומים-תסריטאים צ'רלי ודונלד קאופמן אינה מזהירה, בלשון המעטה, אף כי קשה שלא לחייך למראה הסצינה שבה קייג' והוא-עצמו נמלטים מפני הסטריפ כשהם מבוססים בביצות פלורידה. חבל על כן, שמועמדותו של הלה באה על חשבונם של ריצ'רד גיר המרנין, שאף עוטר ב"גלובוס הזהב" בעבור תפקידו כעורך דין חלקלק במיוזיקל "שיקגו"; או טום הנקס, שמגיש את מה שנדמה כמשובח שבתפקידיו ב"הדרך לפרדישן" המעולה, שהתקבל בעקמומיות-מה על ידי הביקורת המקומית. לא שפר אף מזלו של רובין וויליאמס שהציג משחק דרמטי מרשים ב"חיים בתמונות" (One Hour Photo) – הוא מגלםשם, כזכור, זבן בודד בחנות צילום "המאמץ" לו משפחה אידילית – אך לא צלח, למרבה הצער, את הדרך אל החמישיה הסופית.

ואיפה "דו"ח מיוחד"?

גם פניו של ליאונרדו די קפריו, שעשה את התפקיד המוביל ב"תפוס אותי אם תוכל", התכרכמו ודאי עת הוכרזו שמות המועמדים בקטגוריית השחקן המצטיין. ובכל זאת, דומה שסרטו הנ"ל – והמייגע למדי, אם להודות על האמת – של סטיבן ספילברג זכה לתשומת לב רבה יותר מצדם של חברי האקדמיה ההוליוודית, שהעניקו לו שתי מועמדויות (שחקן משנה ופס קול), מאשר סרטו המוצלח בהרבה, "דו"ח מיוחד", שיצא מוקדם יותר אשתקד, וקטף מועמדות מעליבה אחת בקטגוריה הזניחה לגמרי של עריכת סאונד. כאילו לא רשם סרט זה הישגים ראויים השנה גם בתחום הצילום. והעריכה. והעיצוב האמנותי.
אבל חוץ מזה, כאמור, באמת שאין טענות. ושרק לא יחזור על עצמו המעמד המשפיל מהטקס של השנה שעברה, שבו מוצאים עצמם שני במאים גדולים (הפעם אלה סקורסזה ופולנסקי) כשהם נאלצים למחוא כפיים בנימוס לאיזה טירון, מוכשר ככל שיהיה, הגוזל מיד מי מהם את הפסלון המוזהב. מצד שני, כידוע, הבמאים הדגולים באמת מעולם הרי לא זכו בו.

טקס האוסקר ישודר הלילה (שני) ב-yes 1 החל משעה 3:30