עקוב אחרי

באוקטובר 1989 נלכד "המרגל" הישראלי הראשון בגבול צ'אד-סודן, באזור הסַהֶל. מגזין צבאי אפריקני דיווח על כך כעבור חודשיים. המרגל, שהוגדר כ"בז כהה גדול שמקורו בפלסטין", לא היה אלא אחד הרחָמים (עוף דורס ממשפחת הבזיים) המסומנים והמצוידים במשדר רדיו סולארי. המשדר הוצמד אליו ברמת נגב, והוא נלכד כ-4,000 קילומטרים משם, לאחר שנדד לאזורי החריפה שלו באפריקה.

מדענים מהשירות הביולוגי הלאומי של אלסקה דיווחו כי נקבת דוב לבן אחת צעדה מחופי אלסקה עד לגרינלנד - מרחק של יותר מ-4,800 קילומטר – מבלי להתבונן לאחור אפילו פעם אחת. הדובה, שהמליטה שני גורים, צעדה "בהחלטה נחושה", סיפר החוקר סטיבן אמסטרופ (Amstrup) שעקב אחריה. המעקב החל במאי 1992, לאחר שהמדענים חיברו לה משדר רדיו המתַקשר עם לוויינים. נתונים על התקדמותה התקבלו בתחנות הממסר, שתיעדו את המסע בצפון. התברר לחוקרים כי הדובה צעדה מחופי צפון אלסקה והגיעה עד לקוטב הצפוני בתוך פחות משלושה חודשים, תוך שהיא תקדמת כ-34 קילומטר ביום בממוצע, הרבה יותר ממה שסברו עד אז. גוריה מתו במהלך המסע המפרך. הדובה לא עצרה בקוטב הצפוני, אלא המשיכה ופסעה לגרינלנד ובילתה שם את כל שנת 1993. המעקב אחריה נפסק באפריל 1994, לאחר שסוללת המשדר התרוקנה.

ואולם כל האמצעים הטכנולוגיים המתקדמים, כמו אלה שתיארנו, עדיין בני האדם הם המוכשרים והמיומנים ביותר לעקוב אחרי בעלי חיים, ובעיקר – הציידים-הלקטים. אכן, הם הגששים הטובים ביותר: הם מזהים עקבות בחול, מתמזגים עם הסביבה, ומסוגלים לומר הכול על דפוסי התנהגותם של בעלי החיים. כ-1,500 קהילות כאלה קיימות ברחבי העולם, והבולטים ביניהם הם האבוריג'ינים - הילידים האוסטרליים, קבוצות הבושמנים – ובעיקר בני הסאן או הקונג, והאינדיאנים באמריקה.

מבין הקבוצות הללו, הבושמנים הם הראויים ביותר לתואר מייסדי המעקב אחרי בעלי חיים: מאחוריהם אלפי שנות ניסיון בתחום. לאחרונה מיישמים הבושמנים את הידע הרב שלהם בחקר הסביבה לא כדי לצוד את בעלי החיים למאכל, אלא כדי לסייע בהגנה עליהם ועל סביבתן הטבעית. יכולתם לזהות גללים ועקבות של גירית הדבש הנדירה, למשל, סייעה להנס קרוק לאתר ולעקוב אחרי הגירית, שאיש לא ידע עליה כמעט דבר.