סוד כוחו של סדאם

שתיים מאוגדות הצבא העיראקי נקראות על שם מלכים קדומים: סנחריב ונבוכדנצר. בהיסטוריה שלנו הם נזכרים כצוררים. סנחריב מלך אשור עלה על ממלכת יהודה בימי חזקיהו, ונבוכדנצר מלך בבל החריב את בית המקדש. העיראקים אינם זוכרים אותם בשל מעלליהם בממלכה זעירה בירכתי האימפריות של מסופוטמיה, אלא כעדות לתפארת עברה של ארצם וכמורי-דרך אל עתידה.

השמות האלה, כשמות רבים של קדמונים הנשזרים ברטוריקה של סדאם, משכללים את ההסבר על מקורו של קשי-העורף העיראקי. הם מסבירים כיצד הצליח סדאם לשלוט בעמו במשך יותר מ-30 שנה, למרות שהטיל אותו לכמה מערכות צבאיות שהסתיימו בתבוסות נוראות. מובן שהדבר אינו אפשרי בחברה דמוקרטית אלא רק בחברה מפוחדת. אבל ההסבר הזה רדוד. בעזרת הפחד לבדו לא יכול היה הרודן לשלוט זמן כה רב בארצו רחבת הידיים, המפותחת למדי, שיש בה לא מעט משכילים חניכי המערב ומעמד בינוני די רחב. הפחד לבדו לא היה יכול לחסן את בני עמו מפני הפחד השקול למות בקרבות נגד האיראנים, נגד הכורדים, נגד צבאות הברית במלחמת המפרץ הראשונה ונגד ההפצצות הקשות ביותר של עיר מאז ההפצצה על דרזדן.

מובן שמבנה אישיותו של סדאם מילא תפקיד מכריע בעיצובה של רודנותו, אבל ספק אם היה יכול להתעצם לולא עמדו לרשותו מרבצים כה עשירים של היסטוריה. בן עיראק חי במקום שבו למד האדם לרסן נהרות, לחשב חישובים ולצפות בכוכבים. חרסים שפלאח עיראקי עשוי להעלות במחרשתו מעידים על הופעת המדינות הראשונות, החוקים הכתובים הראשונים והספרות הכתובה הקדומה ביותר. בבית ספרו לומד הילד העיראקי על האימפריות של שוּמר, אשור ובבל. הוא לומד כי הערבים למדו את תורת הכתב מן הבבלים וכי האימפריות הערביות של בית אוֹמיה ובית עבאס פיתחו תרבויות אנינות בתקופה שהתרבויות האירופיות התכנסו לתוך מנזרים. על ההיסטוריה הזאת, עמוקת השורשים, קל להשתית תודעה של עליונות. כשתודעה של עליונות מתנגשת בעליבות ההוויה נוצר האקלים שבו משגשגים הדמגוגים הגדולים.

סדאם כמוהו כבניטו מוסוליני, המשלהב את האיטלקים בדיבורים עזים על כיבושיה של רומא; כהיטלר, המעורר את המיתוס הטבטוני; ואפילו כמלכה האחרון של איראן, מוחמד ריזא לבית פהלווי, שניסה לשעבד את עמו לתפארת פרס הקדומה. הקשר הממשי בין העיראקים של ימינו לאשורים רופף כמו הקשר שבין האיטלקים לרומאים וכמו הקשר שבין הגרמנים לשבטים שמוטטו את האימפריה הרומית, אבל ההיסטוריה היא כחומר ביד היוצר. בסביבה כאוטית יכול יוצר מוכשר וזדוני להפוך אותה לפיתוי משכר וממית.