הכוכב לא האיר לו

"המכשיר סובל מבעיית קורוזיה שאיננה כלולה במסגרת האחריות". כך נאמר לד' בתחנת השירות של חברת סלקום בעפולה, כאשר ביקש לתקן את הטלפון הסלולרי החדש שלו ששבק חיים חודש לאחר שרכש אותו.

פקידת שירות הלקוחות הציעה לו להשאיר את המכשיר לתיקון על חשבונו או להחליפו במכשיר אחר, תמורת 234 שקל. לא עזרה לו הטענה, כי מדובר במכשיר חדש לחלוטין שהיה בשימושו חודש אחד בלבד. נציגת סלקום חזרה וקבעה כי אחריות החברה איננה מכסה בעיה של קורוזיה.

ד' החליט להפסיק את ההתקשרות עם סלקום וביקש לנתק את קו הסלולרי שלו. הקו אכן נותק לבקשתו ב-5 במאי 1999, אך להפתעתו דרשה ממנו החברה למלא את התחייבויותיו הכספיות כלפיה שחלות עליו, לטענתה, בתוקף חוזה ההתקשרות בין הצדדים.

סלקום דרשה ממנו לשלם לה את דמי המנוי ועמלת יציאה וכאשר דחה את דרישתה הגישה החברה לבית משפט השלום בתל-אביב תביעה נגד ד' על סך 764 שקל.

בדיון בבית המשפט טען בא כוח החברה, כי הנתבע התחייב לשלם באופן סדיר את חשבונותיו וחתם על הוראות קבע, אך לא עמד בהתחייביותיו. ד' טען כנגד, כי התביעה נטולת יסוד והצביע על כך שהיא הוגשה בגין חיובים המתייחסים לחודש נובמבר 1999 ואילך, למרות שקו הטלפון שלו נותק על ידי התובעת, לבקשתו במאי 1999, ומאז לא עשה שימוש במכשיר.

"טענת התובעת אינה פוטרת אותה מאחריות"

השופטת שדנה בשאלה האם בנסיבות שפירט בפניה הנתבע הוא היה רשאי לוותר על שירותיה של סלקום ללא שיחויב בעמלת היציאה החליטה, כי הצדק עם הנתבע ודחתה את התביעה. בנימוקים לפסק הדין כתבה השופטת, כי הנתבע החזיק במכשיר בסך הכל חודש ימים עד ששבק חיים במפתיע. "טענת התובעת", כי המכשיר ניזוק ופיתח קורוזיה עקב הלחות הגבוהה באוויר", קבעה השופטת, "איננה פוטרת אותה מאחריות".

בפסק הדין מתחה השופטת בקורת על סלקום וציינה, כי לטעמה החברה נהגה שלא כהלכה כאשר התנערה מאחריותה כלפי הנתבע, וסירבה לספק לו מכשיר סלולרי תקין וראוי לשימוש. "מכשיר חדש שהיה בשימוש חודש בלבד", אמרה, "איננו אמור להתקלקל אחרי תקופה כה קצרה. אם התפתחו במכשיר קורוזיה, הרי חזקה כי אותה קרוזיה נובעת מייצור פגום".

השופטת הוסיפה וטענה, כי התובעת לא הצביעה על מוקד הקורוזיה הנטענת, אלא העלתה טענה זו בעלמא וללא תימוכין והיא לא יכולה להתחבא מאחורי טענה זו ולא להעניק לנתבע שירותי תיקון ואחריות ללא תשלום. "התובעת", הדגישה השופטת, "אמורה הייתה ליטול אחריות על המכשיר ששיווקה לנתבע ולתקנו, אולי אפילו להחליפו במכשיר חדש וכל זה ללא חיוב נוסף".

בהחלטתה הביעה השופטת תמיהה כיצד חברה גדולה המשקיעה רבות בשיווק ובפרסום, איננה עושה את המאמץ המינימלי לשמור על לקוח חדש שהצטרף לשורותיה רק לפני חודש וציינה, "כי גם לקוח קיים ראוי להתייחסות ולשרות הולם".

השופטת שבחה את הנתבע על התנהגותו ואמרה, כי "כאשר ראה הנתבע, כי איננו מקבל את השרות שהוא זכאי לו קם ועשה מעשה צרכני נבון, ביטל את ההתקשרות עם התובעת, והודיע לה כי איננו מעוניין עוד בשרותיה. התובעת, במקום לחזר אחרי הנתבע, כפי שהיה ראוי לעשות, בחרה להגיש נגדו תביעה משפטית על יסוד עמלת היציאה החוזית, כאשר האחריות לאותה יציאה איננה מוטלת כלל ועיקר על שכם הנתבע, אלא על שכם התובעת, שגרמה בהתנהגותה הבלתי מוצדקת לאותה יציאה", אמרה השופטת.

עוד קבעה, כי התנתקותו של הנתבע מהשירותים שמעניקה סלקום נובעת רובה ככולה ממחדלה של החברה ומהשרות הלקוי שהעניקה לו. "ההסכם", העירה, "אמור לחייב את שני הצדדים ולא רק את הנתבע. אם התובעת איננה מכבדת את חיוביה המינמליים ואיננה מעניקה לנתבע, לקוחה, מכשיר תקין וראוי לשימוש וכאשר המכשיר מתקלקל לאחר חודש ימים בלבד של שימוש, היא דורשת ממנו תשלום עבור תיקונו, מה לה להלין על הנתבע שאין הוא מעוניין בשירותיה?".

פסק הדין ניתן לאחר שהצדדים הסכימו, כי המחלוקת בסוגיות שהעלו התובעת והנתבע תוכרע על דרך הפשרה.