מורדת? ממש לא

הארץ כמרקחה. ליתר דיוק, המוני המכורים לסידרה "המורדים", ובעיקר בני הנוער. אוטוטו, אם לא ייפול איזה שינוי בלתי צפוי, ינחתו אצלנו לקראת פסח שני אלילי הטלנובלה, בנחמין רוחס ולואיסנה לופילטו. לקראת האירוע החגיגי ערכנו ראיון טלפוני עם השניים (הראיון עם בנחמין רוחס יתפרסם בגליון הבא). לואיסנה לופילטו (היא מיה), כולה בת 15, נראית סקסית ומפתה הרבה מעבר לגילה הפעוט, אבל טוענת שאין לה שום כוונה להיות "פאם פטאל". "התפקיד שלי כאילו מחייב משחקי פיתוי וכל המניירות האלה, אבל הכל משחק. אילו היו נותנים לי את תפקיד לונה הביישנית בסידרה, הייתי מצליחה לעשות גם אותה".

חבריה לסידרה אומרים שבצילומים היא פשוט עוברת מהפך. "היא עובדת כמו מקצוענית בכל פרט וממש מהפנטת מול המצלמה, אבל אף פעם לא שוכחת שהיא רק תלמידה. לעיתים קרובות אפשר לשמוע אותה מקטרת ש'מחר יש לי בחינה בהיסטוריה וזה ממש מטריד אותי, כי לא הספקתי להתכונן...'".

ב"קטנטנות" היא היתה אלילת הקטנטנים. ב"המורדים" זה כבר סיפור אחר. "לא רק אנחנו גדלנו", היא אומרת, "גם המעריצים. אפילו המתנות השתנו. לפני כן הילדים שלחו לי דובוני פרווה, עכשיו שולחים לי בושם ופרחים. כשאני חוזרת הביתה, מחכים לי שם נערים שרוצים לראות אותי, וכשאני יוצאת מהבית הם הולכים אחרי...".

- רק נערים?

"לא, אפילו גברים מבוגרים, בני ארבעים או חמישים, שאומרים לי כל מיני דברים. אין להם בושה, וזה מאוד מביך. אני אפילו לא מסתכלת עליהם. בעבודה יש לי יחסים טובים עם המבוגרים, אבל אני רואה אותם כהורים שלי ולא יותר. בחיים לא הייתי יוצאת עם אדם מבוגר".

- אבל את מודעת לעובדה שאת מעוררת ריגושים אצל אנשים מכל הגילים?

"כן, משהו קורה, אבל אני לא יודעת אם אני גורמת לזה. אני לא מרגישה את עצמי אשה מפתה".

- לא היית אף פעם בישראל. את נרגשת לקראת הנסיעה?

"בוודאי, זו בכלל הפעם הראשונה בחיי שאני יוצאת מהיבשת הדרום אמריקאית. מה עוד שקמילה ופליפה, שכבר היו אצלכם, סיפרו שבישראל החום והאהבה שקיבלו בביקור האחרון שלהם לפני שנה היו פשוט אדירים. הם אמרו שהקהל הישראלי, בעיקר הילדים והנוער, הם משהו שלא ראו בשום מקום בעולם, ושצפויה לנו חוויה שאין דומה לה. ככה, במילים אלה".

- ומה אמרו לך על הבנים בישראל?

"שהבנים בגיל שלנו לא כאלה, נו, מתלהבים. כשהם יותר גדולים, כבר חיילים, זה כבר סיפור אחר...".

- איך זה שהסידרה כה פופולרית בישראל, למרות ההבדלים התרבותיים בין שתי המדינות?

"בבית הספר התיכון מדברים כל הזמן על 'הכפר הגלובלי', שכל העולם היום דומה, לובשים אותם דברים, שומעים אותה מוסיקה. אז למה שהבעיות לא יהיו דומות? בעיות הלב של צעיר בארגנטינה וצעיר בקצה אחר של העולם לא יכולות להיות שונות. כולנו רוצים אותם דברים: להיות מאושרים, שיהיו לנו חברים כאלה שישמרו לנו אמונים".

- בישראל היתה ביקורת קשה על המסרים החינוכיים של הסידרה. יש הצדקה לביקורת הזאת?

מעבר לקו שומעים אותה מצחקקת. "כן, זה מוכר לנו, כי גם אצלנו היו מבוגרים רבים שאמרו: 'מה זה? ילדים מתנשקים ומדברים על סקס כמו המבוגרים? איך זה ייתכן?' לדעתי, אלה אנשים שאוטמים את האוזניים למציאות של עולם הצעירים היום. מה הם חושבים, שאם הצעירים רואים סרטים וסדרות שמראים הכל, הם לא מנסים לחקות? חוץ מזה, אני חושבת שבהשוואה למה שמצלמים היום, כל הסצינות שלנו הן ממש עדינות, רכות ומלאות רגש".

- אם זה היה תלוי בך, אלו תכונות בתפקיד שאת מגלמת היית מורידה או מוסיפה?

"הייתי עושה אותה פחות מפתה ומפונקת. קצת מפריע לי הקטע הזה, כי אני לא כזאת ואני צריכה להתאמץ במשחק ולשמור תמיד על הוראות הטקסט וכוונות התסריט, במיוחד כשקריס היא כמו אמא שלנו ויודעת מה עובד הכי טוב. הייתי קצת מוסיפה לה נופך אינטלקטואלי, שיהיה מנוגד להופעה שלה. אותי חינכו בבית שספר זה דבר חשוב".

- עד עכשיו ראינו אותך רק בטלוויזיה, בקרוב נראה אתכם בהופעה חיה. האם הופעה מול קהל מצריכה מאמץ מיוחד?

"זה מאמץ אדיר, אבל יחד עם זה גם כיף גדול. בפעם הראשונה שעלינו לבמה בבואנוס איירס, זה היה ממש פחד. אבל כשראינו את הקהל המריע, את ההתלהבות, זה נדבק בנו וממש ריחפנו. אפילו היה לנו קשה לרדת מהבמה, בעיקר כשהקהל דרש עוד ועוד הדרנים. ההופעה דרשה כמובן השקעה רבה. צריך קודם כל ללמוד הרבה פיתוח קול. אנחנו לא זמרים מקצועיים, לכן היינו צריכים לעבוד כמו מטורפים, לעשות חזרות, לבדוק איך כל שורה של שיר מתלבשת לנו על השפתיים. מזל שאנחנו מוקפים בחבורה של מקצוענים, החל מקריס מורנה, שלמרות כל הניסיון הבימתי שלה ממשיכה ללמוד כל הזמן, עד אחרון הנגנים והבמאים. תענוג לעבוד איתם, כי הם מתייחסים אלינו לא כמו אל ילדים אלא כמו אל בוגרים מקצוענים, וזה הדבר החשוב. על הבמה אנחנו לא 'מורדים', אנחנו ממושמעים, כי אנחנו יודעים שכל תנועה וכל אקורד חשובים. כשאתה בהופעה חיה, אין צילום חוזר. או שאתה טוב, או שתרד מזה. זו אחריות גדולה. כאשר אנחנו מצלמים את הסידרה יש לנו אפשרות להשתולל, לעשות פשלות, כי תמיד יש עוד 'טייק' ועוד 'טייק'. על הבמה זה סיפור אחר".

- איך את מסתדרת - גם ללמוד בבית הספר, גם לעשות חזרות וגם לצלם את הסידרה?

"הלימודים לפני הכל. אני רואה מה הולך סביבי עם שחקנים וכמה העתיד שלהם לא בטוח. ואם מחר יקרה לי משהו ולא אוכל לשחק בטלוויזיה? אצלי בבית אומרים שזה מאוד יפה שאני שחקנית ותומכים בי בכל צעד. אבל אבא מקפיד לבוא לקחת אותי הביתה מהאולפן, כדי שלא אחשוב שהחיים הם המשך של במת הצילומים ואחיה באשליות. זה בסדר, ואני יודעת שאם אמשיך ללמוד, אבא יהיה עוד יותר מרוצה ממני. ומכיוון שאני אוהבת את המשפחה שלי, ובמיוחד את הסבתא שלי רוזה - ואת האוכל הנהדר שהיא עושה - אני מקפידה לא לאבד את הכיוון. החוכמה היא לדעת לעשות את זה וגם את זה. אני מודה שבלימודים אני לא משהו, אבל בכל זאת מתאמצת...".

הם לא מ-פ-ח-ד-י-ם

המלחמה בעיראק, המרתיעה אמנים מכל העולם מלבוא לישראל, לא עושה רושם על "המורדים" הצעירים - ומדובר במשהו כמו 40 איש, שחקני הסידרה, נגנים והפמליה הנלווית. המפיק יאיר דורי, יוזם הביקור, אומר מפורשות: "אנחנו ממשיכים לארגן את בואם, ואף אחד לא מעלה על דעתו לבטח או לדחות את המופע הענק בישראל. מפיקי הסידרה בארגנטינה וגם ההורים שלהם סומכים עלי בעיניים עצומות ששום דבר לא יקרה. יש לנו לוח הופעות עמוס בארץ, כך שלצעירים לא יהיה רגע לנשום. אפילו לא נעשה להם סיור בארץ, לא כותל ולא אטרקציה נוצרית, כפי שאני מארגן בדרך כלל לכוכבי טלנובלות שבאים לביקור בארץ".

- קראתי שיש שמועות עקשניות על סיום הסידרה לאחר העונה הנוכחית, מאחר שהגיבורים הראשיים, חוץ מקמילה בורדנובה, מתפזרים לכל עבר: לואיסנה לופילטו נוסעת עם הוריה לארה"ב, פליפה קולומבו חוזר למקסיקו, שם קיבל הצעות עבודה, ובנחמין רוחס הולך ללמוד באוניברסיטה.

"זה ממש לא נכון. החבר'ה חתומים אצלנו לחמש שנים, וכל השמועות האלה מצוצות מהאצבע של איזה כתב רכילות סהרורי. היום אתרי האינטרנט סובלים כל דבר, אפילו יותר מנייר העיתון. אנחנו ממשיכים לצלם את הסידרה, כי הרייטינג שלנו עולה ועולה, ואין לנו שום כוונה לפרוש בשיא".