התקשורת מתגייסת

מלחמת המפרץ השנייה הותירה את פריז שקועה בימי שמש ובמנעמי החיים הרגילים. זוגות צעירים מחובקים מטיילים לאורך נהר הסיינה, המסעדות מתמלאות בשעות הצהריים בדיוק נמרץ, התיירים צובאים בהמוניהם על המוזיאונים ועל יתר האתרים, ורק כרוזי מחאה אחדים מזכירים שבחלק אחר בעולם מתנהלת מלחמה ונהרגים אנשים.
נראה, שגם התקשורת הצרפתית משקפת היטב את הלכי הרוח בציבור, ואולי יותר מזה, את הקו האנטי-אמריקני הרשמי של הממשלה. במסגרת מדיניות זו, סיקור המלחמה בתקשורת הצרפתית יכול להיחשב חלופה מרעננת למה שמביאים לציבור אמצעי התקשורת האמריקניים, אשר גם מקרינים על התקשורת הישראלית.
לעומת המלחמה הסטרילית במדיה האמריקנית, המשופעת במינוח צבאי ובמתדרכים מטעם, מתמקדים הצרפתים בסבל האנושי, לעיתים באמצעים שקופים למדי.
התקשורת הצרפתית מכנה את מלחמת המפרץ השנייה "מלחמה אמריקנית", וכמעט מתעלמת משאר השותפות בקואליציה, למעט אנגליה וטורקיה. אמנם הדיווחים מהשטח משוחררים יותר מהתדרוך השוטף שמפיקה מכונת התעמולה האמריקנית, אך הם גם פחות מפרגנים להישגים הצבאיים וממעטים בחשיבותם.
מאידך גיסא, מרבים הכתבים הצרפתים בשטח, כנראה בהשראת העורכים שיושבים בפריז מדושנת העונג, לדווח על כשלונות, על הערכות מוקדמות מוטעות של המציאות, ובעיקר על גילויי התנגדות צבאית. התדרוכים האמריקניים, שלעתים מתבדים כעבור שעות או ימים, רק מוסיפים אמינות לדיווחים החלופיים של הכתבים הצרפתים.
סיקור הסבל האנושי במהלך המלחמה אמנם מאיר פן מוזנח של המלחמה, אלא שגם הפעם השאלה היא של מינון, מידתיות ואמינות. כבר ביום הראשון חיפשו המצלמות הצרפתיות אדם עם רגל חבושה הנישא בידי חברו. מראות של בתים הרוסים ואזרחים מבכים את מר גורלם כובשים את המסך לא פחות מהשריון הדוהר בחולות המדבר ומהטילים והמטוסים המפלחים את השמיים.
בניגוד לעמדה הפולקלוריסטית, ממשלה משפיעה על מדיה יותר מהדרוש. כפי שהתקשורת האמריקנית, ובייחוד הסי-אן-אן, הייתה לזרוע של הממשל, ובמידה רבה גם לשופרה, וכפי שהתקשורת הישראלית טיפחה ברובה בשעתו את הצפייה למלחמה ועדיין מבטאת את התקווה שהמלחמה תביא ישועה פוליטית ומזור כלכלי, התקשורת הצרפתית מבססת את התנגדות הממשלה הצרפתית למלחמת המפרץ השנייה.
לעתים, אפשר להגיע למסקנה עוד קודם שיש ממצאי מחקר, שעוד ייעשה על המלחמה הנוכחית: בשעת חירום, ובמלחמה בפרט, התקשורת מגויסת ומתגייסת לצד הממשלה בכל מדינה - בארה"ב, בישראל או בצרפת. השאלה הנותרת אינה אם התקשורת מגויסת, אלא כיצד ובאיזו מידה היא מתגייסת ומשרתת את הממשלה?

פרופ' דן כספי, מרצה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שוהה בשבתון בפריז