נר שואב מים לצנצנת

אביזרים:
נר, צנצנת שקופה, צלחת שטוחה
1. מצמידים נר לצלחת, מדליקים אותו.
2. מכסים אותו בצנצנת שקופה.
3. כעבור מספר שניות הנר כבה.

מה קרה?

הנר צורך חמצן לתהליך הבערה.
ברגע שהחמצן נגמר האש כבתה.

אביזרים:
נר (רצוי עבה), מכסה, מטבעות, צלחת שטוחה, מים עם צבע מאכל, צנצנת שקופה
1. מניחים את המכסה בצלחת, כשפניו למעלה.
2. מעמידים את הנר במכסה ההפוך, מוסיפים לתוך המכסה את מטבעות הכסף כמשקולות.
3. שופכים לצלחת צבע מאכל, כך שהוא מכסה את פני הצלחת.
4. מדליקים את הנר.
5. לוקחים צנצנת אחרת (או דואגים שהצנצנת מהניסוי הראשון תתמלא מחדש בחמצן) ומכסים את הנר.
6. המים הצבעוניים עולים ומטפסים בתוך הצנצנת.

מה קרה?

האינסטינקט הראשון יהיה לומר שהאש גמרה את החמצן שבכלי, לכן נוצר בו תת לחץ והמים נכנסו פנימה. זו כמובן תשובה לא הגיונית בכלל, כי מולקולות החמצן אמנם נעלמו, אך לפי חוק שימור החומר, הן הפכו לחומר אחר בתגובת השריפה: למולקולות של פחמן דו-חמצני ושל מים.
אז אם החמצן מוחלף במים וב-CO2, למה המים עם חומר המאכל נכנסים פנימה?
משום שמולקולות הפחמן הדו-חמצני מסיסות במים יותר מהחמצן שהיה שם קודם, הן לא נשארות כגז, אלא נמסות במים הצבועים. אז למה המים לא נכנסים מההתחלה פנימה, אלא רק לאחר שהנר כבה? משום שכל עוד הנר דולק ומחמם, המולקולות בצנצנת נעות מהר מאוד, וגורמות ללחץ גבוה. אבל כשהנר כבה, והגז מתקרר, המולקולות תופסות פחות נפח. כדי שהלחץ בצנצנת ישתווה ללחץ החיצוני (כמו בניסוי עם פחית הקולה בתוכנית מספר 1), הצנצנת צריכה להתכווץ - אבל הפעם היא קשיחה, או שחומר נוסף ייכנס פנימה, וזה מה שקורה.


תודה לאפיקי מדע ותרבות